34 ישראלים בלב המהפכה החומייניסטית

במלאת 40 למהפכה האיסלאמית באיראן מספר אחרון ראשי שלוחת המוסד בטהרן על המהפכה שהפתיעה את המערב ועל החילוץ מאיראן המתהפכת.

שמעון כהן , ז' באדר תשע"ט

איראן. ארכיון
איראן. ארכיון
צילום: רויטרס

מהפכה נוספת עוד תבוא. צפריר

המהפכה החומייניסטית באיראן מציינת ארבעים שנה וביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מי שהיה אחרון ראשי שלוחת המוסד באיראן של טרם המהפכה, אליעזר (גייזי) צפריר, שגם היה האחראי על התכנית לעזיבתם של הישראלים את אדמת איראן עם פרוץ המהפכה.

על תפקידם של הישראלים באיראן של טרם המהפכה, אומר צפריר כי "בימים של יחסים מצוינים עם איראן בתקופת השאה, היו הרבה קשרים בתחומים שונים, כלכליים ביטחוניים ועוד, וגם קשר בין המוסד לשירות הביטחון האיראני לשיתוף פעולה מול עיראק וגורמים נוספים".

צפריר מספר על תרומתה של ישראל למאבק בעיראקים, בין השאר במסגרת הוויכוח על הנהר המאוחד של הפרת והחידקל, אם הגבול עובר בגדתו ולכן כל המים שייכים לעיראק או באמצעיתו ולכן חצי מהמים שייכים לאיראן וחצי לעיראק. ויכוחים אלה היו מלווים לא פעם גם בעימותים צבאיים ולישראל ולאיראן של אותם ימים היה אינטרס משותף בחיזוקם של הכורדים בעיראק בהתייצבותם מול הממשל שם.

צפריר מעיר ומציין כי בעוד לישראל היו קשרים טובים מאוד עם הכורדים ונרקמו יחסי סימפטיה הדדית, הרי שהקשר בין איראן לכורדים לא היה מושתת על אהבה אלא על אינטרס זמני.

על ההיערכות הישראלית להפיכה והתחושות שאכן מתקרבת הפיכה שכזו, מספר צפריר תוך שהוא מזכיר כי גוף הועל בתוך מדינה, כפי שהיה המוסד באיראן, אינו יכול להפעיל מודיעין על המדינה בה הוא משרת, ולכן איסוף פרטי המידע על ההפיכה המתקרבת היה מעט בעייתי.

ובכל זאת "בשלב כלשהו הבנו שלא ניתן עוד להישאר מהצד. ראש המוסד הגיע לטהרן לאשר את תכנית החירום שהכנתי. הלכנו לראש שירותי הביטחון שלהם וביקשנו שיעדכנו אותי במתרחש. מונה אדם שבכל יום פגשתי וקיבלתי ממנו עדכון".

"הערכת המצב שלנו ושל העולם המערבי כולו הייתה שגויה. אף אחד לא העריך שזה יבוא ויתרחש מהר כל כך ותתרחש מהפכה שלא הייתה כדוגמתה. באביב 78', כשסומנתי כמיועד לצאת לאיראן, היה כנס משותף לנו לאיראנים ולטורקים. המפגש היה בישראל וניצלנו את זה כדי לשבת יחד עם אורי לובראני, שגרירנו באיראן, וראובן מרחב, שאותו הייתי אמור להחליף. אורי אמר שיש זרמים תת קרקעיים אבל המשטר יישאר להערכתו עוד חמש שנים. מאוחר יותר הוא טען שהערכתו הייתה של שלוש שנים, אבל אני "קונה" גם את האמירה הזו".

ההערכות האופטימיות לא היו נחלתה של ישראל לבדה, ו"באותו החודש של תחילת המהומות, ב'ניו-יורק טיימס' העריכו שיש עוד 15 שנים למשטר", אך כאמור קצב האירועים התקדם במהירות של ימים ולא של שנים:

"מרגע שההתדרדרות החלה ההיערכות שלנו הייתה לבדוק כל הזמן לקראת מה הולכים, ומעל הכול מה חוזק רוחו של השאה להמשיך לשלוט או שיש סימני התרופפות. כל זה מול לחצים של ג'ימי קרטר על השאה לשחרר אסירים ולתת הטבות לאופוזיציה. קבענו קו אדום שלא לעבור אותו כדי שלא להפסיד נכסים אסטראטגיים מול איראן, שהייתה חשובה לנו מאוד, אולי במקום השני אחרי ארה"ב, ולכן לעזוב אבל לא מאוחד מדי, אבל מסתבר שטעינו".

"אמנם הצלחנו לפנות את רוב 1300 הישראלים שהיו באיראן, אבל נתקענו בשבוע הראשון של המהפכה 34 ישראלים אחרונים עד שהצלחנו לצאת", אומר צפריר ומספר: "אמנם היית תכנית לחילוץ כחול-לבן במדבר, אבל הצלחנו בשבוע הזה של ראשית המהפכה יצרנו קשר עם החלק השפוי של המהפכה. חומייני מינה בהתחלה ממשלה בראשות מהדי וזרגאן. זו הייתה ממשלה שבה היו מתנגדי השאה אבל "אנשים נורמאלים", עורכי דין שמבינים את החוק הבינלאומי. הצלחתי להגיע דרך איש קשר איראני לסגן ראש הממשלה, ואתו תיאמנו את הדברים. קיימנו את השיחה הטלפונית הראשונה שעה אחרי שקיבלתי הצעה למקלט בשגרירות ארה"ב ואחר כך היא נכבשה על ידי המהפכנים. אמרתי לו מי אני ושאני אחראי לדיפלומטים שלנו ושאם ירצו שנישאר נישאר, אמרתי זאת בלי להתכוון באמת. למחרת הוא אמר שנצטרך לצאת. ביקשתי את עזרתו וקיבלנו אותה, במיוחד לאשר לשגרירות ארה"ב להוציא את כל הישראלים איתם".

בהקשר זה של החילוץ דרך השגרירות האמריקאית מזכיר צפריר כי סליבן, השגריר האמריקאי "שהיה גרוע יותר מקרטר, אמר שיוציא אותנו בקבוצות, אבל עמדנו על כך שכל 34 הישראלים יצאו במטוס הפינוי הראשון כששדה התעופה נפתח, וכך זה קרה".

כיום, ארבעים שנה אחרי, המהפכה עודנה שולטת באיראן, ואת צפריר שאלנו אם הוא מבין איך קורה שמהפכה דורסנית כל כך נותרת על כנה תקופה ארוכה כל כך.

"שנים אחר כך ניסינו כל שירותי המודיעין המערביים לבצע הפיכת נגד באמצעות גנרלים דיפלומטים ומדינאים שהיו בחוץ וזה לא הצליח. השינוי יגיע רק מבפנים. אנחנו רואים ששוב ושוב יש הפגנות של מיליונים ובאחרונה יוצאים גם עם קריאות של 'מוות לדיקטטור'. ההערכות הן של שמונים אחוז שרוצים חזרה לשפיות. יום אחד זה יבוא. לצערינו בכל פעם מדכאים אותם מחדש, אבל אני מעריך שיום אחד זה יגיע עם קצת עזרה מבחוץ, בעיקר הסנקציות הכלכליות נגד איראן".