בשבע מהדורה דיגיטלית

עדיין צריכות להתאוורר

בנות ש"ל רבות מדווחות על לחצי זמן, עומס במשימות כבדות, ציפיות גבוהות והתמודדויות נפשיות קשות, שמצריכים לנשום אוויר

מירי בן-דוד ליוי , י' באדר תשע"ט

לא נשאר לך רגע לעצמך. בת שירות
לא נשאר לך רגע לעצמך. בת שירות
צילום: נופר שופט

בשעות הראשונות אחרי רצח הנערה אורי אנסבכר, כשישראל כולה הייתה נסערת, בין פרטי המידע שפורסמו הייתה העובדה שהיא נמצאה ביער.

לא כולם הבינו אז לשם מה היא הגיעה לשם, וגם כשדווח שאורי הלכה להתבודד מתוך צורך להתאוורר – כנראה לא רבים מהשומעים הבינו באיזה צורך מדובר. אולם סביר שבנות השירות הלאומי ברחבי הארץ, ואלו ששירתו בעבר, הבינו היטב את אורי.

בנות השירות הלאומי, שנתונות ללחצים נפשיים ולעומסי זמן כמעט בלתי אפשריים, בייחוד ביחסן לגילן הצעיר, מכירות את התופעה ומזדהות עימה.

"באופן אישי אני לא חווה דבר כזה ממש, אבל זה בהחלט לא מפתיע", אומרת עטרה זיסק (21) ממשואות יצחק, שהייתה שותפתה של אורי לדירה. "היינו הרבה ביחד, היה לנו דיבור משותף. אורי הייתה נערה עם פנימיות מאוד רחבה ועומק מחשבתי, ועם כיוון חשיבה לא סטנדרטי על החיים. היה נעים בחברתה, וכל אחד הרגיש שהוא יכול להיות מי שהוא כשהיה בקרבתה".

עטרה משרתת בירושלים במסגרת פרויקט שח"ם של 'בת עמי', ועובדת עם ילדים עולים חדשים. היא מכירה את תופעת הלחץ בקרב בנות השירות, בפרט בתחומי החינוך. "זה קורה בעיקר לבנות שמתנדבות במסגרות חינוכיות תובעניות שטומנות בחובן הרבה אחריות. אני חושבת שזה פוגש את כל מי עוסק בחינוך – יש לחץ ויש אחריות. נדרשת הרבה תמיכה של אנשי מקצוע ושל אנשים שקרובים אלייך, וצריך לדעת לבקש עזרה ולייצר סביבך מערך של עזרה. כמובן שבנוסף, את חייבת להאמין במה שאת עושה".

התפקיד כרוך ברגעים קשים

אחינעם בן מאיר (18) מבית שמש משרתת בהרצליה במשפחתון 'אור שלום' – משפחתון למתבגרות בגיל 13–18. "מדובר בדרך כלל בבנות שהוצאו מהבית בצו בית משפט על רקע של קשיים, והתפקיד שלי הוא להיות מעורבת כמעט בכל מה שקורה איתן – עזרה בלימודים, עזרה נפשית, קשר אישי, שיחות, שתדענה שיש עם מי לדבר. הן מספרות לנו דברים שהן לא מספרות לשאר הצוות. יש קו דק שמפריד בין להיות חברה ללהיות בעלת סמכות, ואנחנו לומדות לעשות את ההפרדה".

אחינעם מספרת שהאחריות כבדה ואף מלחיצה לפעמים, ולא כל הבנות מצליחות למצוא את הדרך להתמודד. "אני לא לבד בצוות. יש זוג, שהם ממש כמו הורים, יש מדריכות וצוות טיפולי. בתחום כמו שלי – בתי ילד וכפרי נוער – יש הרבה עומס על בת השירות, ויש בזה משהו חיובי, כי אני מרגישה משמעותית, ושהעשייה שלי חשובה ומוערכת. אבל אני יודעת מחברותיי שיש מקומות שבהם לא מרגישים כך. ריבוי התפקידים והמשימות, שאמורים להתבצע בטווחי זמן קצרים, גורם לכך שלא באמת נשאר לך רגע לעצמך. מה גם שהתפקיד עצמו כרוך ברגעים לא תמיד קלים רגשית".

מה מאתגר בתפקיד שלך, למשל?

"מעבר לכך שאני חשופה לסיפורים קשים ולמקרים שהייתי רוצה להאמין שלא קיימים בעולם, אני חשופה יומיומית להשלכות: זה יכול להתבטא בהתנהגות שלילית, בחוסר ויסות רגשי. כמובן שאנחנו לומדות לא להתרגש מזה, ולהבין שמדובר בבנות טובות שעברו הרבה בגילן הצעיר וזו לא אשמתן. בהתחלה היה קשה יותר, כי לא הכרתי את זה, ולאט לאט סיגלתי לעצמי דרך ולמדתי להציב גבולות".

לדברי אחינעם, היא קיבלה הכנה מ'בת עמי', וגם מהמשפחתון עצמו. "אני שמחה שקיבלתי הכנה גם מ'בת עמי' וגם מהמקום עצמו, ויותר מזה – בריאיון הראשון לא ייפו את הדברים, אלא הציגו אותם כמו שהם. לי באופן אישי יש ליווי רגשי מטעם המשפחתון, יש לי פגישה עם העובדת הסוציאלית פעם בשבוע, ויש לי ליווי של השירות הלאומי – הרכזות עושות עבודה מעוררת השראה ומעניקות הכוונה מקצועית ותמיכה, ואנחנו יודעות שהן שם בשבילנו. בוודאי שכשיש כלים, הכול יותר קל וברור, והנתינה עצמה יותר מדויקת בתוך כל העבודה התובענית. זה נטו ארבעים וחמש דקות עם מישהו מבחוץ שמתמקד בי ובמה שקשה לי".

גם לך זכור מצב שבו הרגשת צורך להתאוורר?

"בוודאי, לא מעט. אני מרגישה שאני צריכה אוויר ולהיות עם המשפחה שלי, בעיקר כשאני נחשפת למשהו שקצת חונק. לפעמים צריך רגע לנשום, ואפילו יום חופש להתאפס על עצמי. בסופו של דבר אנחנו נערות בנות 18. כמובן שיום חופש זה פחות רלוונטי, כי יום רודף יום והחניכים תלויים בנו".

יש מצוקה, ויש גם מענה

שחר קפאח (18.5) מנצרת עילית משרתת ב'נווה מיכאל', כפר נוער בפרדס חנה. זו שנת השירות הראשונה שלה, והיא מדריכה שמונה חניכים בנים מכיתות ח-ט. בצוות שלה יש שני מדריכים ובת שירות נוספת. "העבודה היא סביב השעון. אומנם כשהם בבית הספר יש כביכול שעות חופשיות, אבל תמיד כשמשהו צץ – למשל אם מישהו מהם צריך רופא – אני מלווה אותו, ובכלל אני נמצאת בכפר ויודעים שאני זמינה. בשאר הזמן אנחנו איתם. מדובר בחניכים בסיכון שלא יכולים לגור בבית הוריהם, ואנחנו מספקים להם הכול: עזרה בשיעורי בית, בישול, ליווי לחוגים, משחק ושיחה, עד שהם הולכים לישון".

את מרגישה לחוצה?

"אישית, אני אדם שאוהב את הלחץ, ובמודע בחרתי לשרת במקום אינטנסיבי. אובייקטיבית – כן, יש הרבה עבודה, וגם הרבה דרישות וציפייה שניתן מקסימום עבודה".

איך מתגברים על זה?

"בעיניי גם זה תלוי בגישה. באתי כדי לתת ואני רוצה שידרשו ממני. אני מקדישה שנה כדי שתהיה לי משמעות וכדי לעשות עבודה טובה. אני מרגישה תמיכה גדולה, גם מהרכזת של 'בת עמי' וגם מהצוות עצמו. יש לנו פגישות מקצועיות והזדמנויות יזומות לפרוק ולספר. היה לנו קורס הכנה כיצד להתמודד עם מצבי קיצון, ובהחלט יש רגעים שבהם צריך ליישם את מה שלמדנו – רגעי התפרצויות זעם, וכל מיני תגובות שמאפיינות את גיל הבגרות גם ללא קשר לרקע".

איך את מגיבה במקרים כאלה?

"אני מרגישה שאני חזקה ובסדר עם זה. יש בנות שיותר קשה להן ולוקח להן זמן לעכל את העניין. אני חושבת שאם משתפים ומדברים על זה, מתגברים יותר מהר. הרכזת זמינה לכל סיטואציה כזו, וקורה הרבה שהיא יוזמת בעצמה שיחה אם היא שומעת מרחוק שהייתה תקרית כזו או אחרת. זה מעניק לנו הרבה ביטחון".

גם תהילה יעקבי (20) מירוחם משרתת באותו מקום. עבורה זו שנת שירות שנייה, והיא עובדת עם בני כיתות ד-ז. "בשנה השנייה יותר מתורגלים, ומגיבים בהתאם. בהתחלה היו יותר אתגרים ולא היה קל עם מצבי קיצון. זה מפגיש אותך עם דברים שלא הכרת, למשל כשמישהו מאיים בהתאבדות, או כשאת בעצמך מותקפת וחווה התעללות פיזית ומילולית. נוסיף לכך את העומס ואת השעות הארוכות, ויוצא שאני סוגרת שבועיים עם יום חופשי אחד. יש גם לחץ נפשי, כי יש הרבה גופים לרצות אותם. וזה לא אומר שאין הערכה – אני מקבלת פידבקים נהדרים, גם מהצוות וגם מהחניכים, וזה נותן הרבה כוח".

יעקבי מרגישה שיש מענה למצוקה. "היה יום שבו חשתי שחוקה, והייתי חייבת לנשום קצת. המדריך היה מאוד ערני והציע שאשב עם אשתו. עליתי לביתם, היא ישבה איתי לכוס קפה וזה עזר מאוד. 'בת עמי' הקימו פרויקט של מנהיגות צעירה – הם לקחו בנות שירות ממקומות שונים, והם מפגישים אותן אחת לכמה זמן כדי לשקף את התחושות של בנות השירות ברחבי הארץ. הייתי שם תקופה מסוימת וזה הרגיש טוב – שרוצים לייעל ולהקל עלינו".

הרב בני נכטיילר, מנכ"ל 'בת עמי', מודע לעומס המוטל על כתפיהן של בנות השירות, ורואה חשיבות בהכנה ובליווי של הבנות. "בנות השירות הלאומי-אזרחי נמצאות בחזית העשייה החברתית בכלל תחומי החיים. חוסן החברה האזרחית במדינת ישראל נשען על עשייתן ותרומתן הבלתי תלויה למען החברה. 'בת עמי' רואה את תפקידה בליווי המתנדבים, בנתינת מעטפת רגשית, חינוכית וטכנית על מנת להעצים כל מתנדב באשר הוא, ומתוך כך להגדיל ולהאדיר את עשייתן בשטח. הליווי שלנו כולל רכזת המלווה את המתנדבים, ימי הכשרה, סדנאות והכנה לחיים. בנוסף קיים מערך של עובדות סוציאליות שנותנות מענה בשעת הצורך".