בשבע מהדורה דיגיטלית

טעויות של מתחילים

חוסר הניסיון הפוליטי של הרב רפי פרץ, ועוד יותר מכך של מקורביו, הובילו להתנהלות תמוהה של הבית היהודי במשא ומתן עם האיחוד הלאומי

ניצן קידר , ט' באדר תשע"ט

בצלאל חיכה בים המלח, אבל הרב רפי לא בא. הרב פרץ השבוע בכנס ירושלים
בצלאל חיכה בים המלח, אבל הרב רפי לא בא. הרב פרץ השבוע בכנס ירושלים
צילום: ישראל ברדוגו

נתחיל מהסוף: הבית היהודי והאיחוד הלאומי, כך נראה, ירוצו בסופו של דבר יחד. בדרך נעשו וייעשו עוד הרבה טעויות של מתחילים, בעיקר מצד הבית היהודי.

זה לא באמת היה צריך להתרחש. יש בבית היהודי אנשים שמבינים בפוליטיקה ויודעים כיצד לנהל משא ומתן על איחוד, שהוא בעצם פחות או יותר המשך לשיחות שהתקיימו בין המפלגות בשנים האחרונות והגיעו תמיד לסף הסכם, אבל רק לסף.

בצוות המשא ומתן של מפלגת הבית היהודי חבר מנכ"ל המפלגה ניר אורבך. הוא ראה הכול ביחסי המפלגות, בניסיון של שנים ליצור איחוד אמיתי. הבעיה היא אחד או שניים מהחברים הנלווים אליו. הרב פרץ, שמבין כנראה שהוא טירון במושגים פוליטיים, הביא עמו כמה ממקורביו כדי שילוו אותו בראשית דרכו במפלגה. אחד מהם, יובל צור, הוא בימים כתיקונם מנהל המכינה בעצמונה שבראשה עומד הרב פרץ. בימים האחרונים הוא היה זה שעצר כל סיכום אפשרי בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי. מילא היה צד אחד טוען זאת, אבל שני צוותי המשא ומתן סימנו דווקא אותו.

כמי שהגיע יחד עם הרב פרץ וכמי שיש לו ניסיון ניהולי אך הוא אינו מצוי בשדה הפוליטי, היה צפוי שהוא יסתכל מהצד בניסיון ללמוד. אלא שהיושבים בחדר מעידים שדווקא הוא זה שמנסה להתוות את הדרך, כנציגו של יו"ר המפלגה. גורם המקורב למשא ומתן אמר כי "לו היו מכניסים את מזכ"ל האיחוד הלאומי אופיר סופר ואת מנכ"ל הבית היהודי ניר אורבך לחדר אחד, בתוך שעות ספורות היה הסכם סגור וחתום שמרכזי שתי המפלגות היו חותמים עליו בעיניים עצומות".

הוא לא מדבר מהרהורי ליבו. רבים בציונות הדתית מביטים בסחבת במשא ומתן, מגרדים בראשם ותוהים מה מנסים להשיג בבית היהודי. זה התחיל בניסיון של אנשי הרב פרץ לדחות את המגעים עם האיחוד הלאומי כדי לבדוק היתכנות של מיזוג עם הליכוד. נתניהו הבהיר שזה לא הולך לקרות. בשלב הזה נפתחו מגעים והוקמו צוותי משא ומתן. יו"ר האיחוד הלאומי השאיר את הכבוד בצד. המקום הראשון מבחינתו ילך לרב פרץ וגם בחירת התפקידים תיעשה באופן שהוגדר שוויוני. אין גם מחלוקת אמיתית על ענייני הכספים הקואליציוניים. האיחוד הלאומי שבא מעמדת כוח הסכים להתגמש, העיקר שכבר יהיה איחוד.

על הדרך, אנשיו של יו"ר הבית היהודי לא אמרו נואש ופנו ישירות, מעל ראשם של רוב חברי צוות המשא ומתן, גם לאלי ישי ולמפלגת יחד כדי לבדוק היתכנות לריצה משותפת. חוסר הניסיון הפוליטי גרם למי מהם לחשוב שאלי ישי יהיה מוכן להשתבץ במקום החמישי או השביעי ברשימתם ולקבל תפקיד של כבוד. ישי, שמוכן להתפשר לכל הפחות על מקום שלישי ועל תפקיד שר משמעותי, השיב את פניהם ריקם.

בינתיים נמשכה ההתנהלות התמוהה מאוד של הבית היהודי. סמוטריץ' הגיע לכינוס של הציונות הדתית בים המלח, וקרא לרב פרץ לשבת לפגישה. אחרי קצת לחצים הושגה פגישה לא ארוכה של שני היו"רים וחברי צוותי המשא ומתן, ובסיומה סמוטריץ' הביע נכונות להישאר שם לאותו הלילה כדי לקדם את המגעים. גם מצד הרב פרץ נרשמה נכונות. אבל זה נגמר בנכונות. סמוטריץ' נשאר במקום בהחלטה של רגע, אפילו בלי שהביא תפילין או בגדים להחלפה. הוא ישן על ספה והמתין לפגישה שתתקיים בבוקר עם הרב פרץ, אחרי שצוותי המשא ומתן נפגשו אי שם בשעות הקטנות של הלילה. הפגישה בין השניים לא התרחשה. בבוקר יצא יו"ר הבית היהודי לניחום אבלים. סוכם שהשניים ייפגשו בהמשך כשהרב פרץ יחזור למלון בים המלח. גם זה לא קרה.

בתוככי הבית היהודי גוברות הקריאות להשתלט על הבלגן הזה. לנסות להבהיר ליו"ר שזה מקרוב בא שכאיש צבא הוא בוודאי יודע שכדי להוביל מערכת צריך להכיר אותה – ולא להיכנס בדלת ולדרוס את כל מה שנקרה בדרך.

ניר אורבך, מנכ"ל הבית היהודי וחבר בצוות המשא ומתן, ממשיך לשמור על אופטימיות. ל'בשבע' הוא אומר כי "מדובר בהסכם מורכב. זו התנהלות שצריך לסכם לארבע שנים – כולל איך פועלת הסיעה, המיקומים ברשימה, חלוקת התפקידים, כיצד מנהלים את המשא ומתן הקואליציוני ולאן מנתבים את הכספים הקואליציוניים. אנחנו מנסים להתעלם מרעשי הרקע הרבים שנמצאים מסביב. הציבור חיכה הרבה זמן. אם אנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע יחד – נגיע לשם. אני מזכיר שבפעם האחרונה ההסכמים נחתמו קרוב מאוד למועד סגירת הרשימות. אני מקווה שזה לא מה שיקרה עכשיו".

נתניהו דוחף בעוצמה

במקביל למגעים עם הבית היהודי בדקו באיחוד הלאומי את האפשרות לצרף לרשימה משותפת גם את עוצמה יהודית. בוחרי הבית היהודי, כך נראה, לא אוהבים במיוחד את הרעיון של עוצמה יהודית. אולי גם זו סיבה לעיכובים במשא ומתן. לא מדברים כאן על צירוף על בסיס שוויוני, ובעוצמה לא אהבו את העניין והודיעו כי החליטו לרוץ באופן נפרד. לא בטוח שבאיחוד הלאומי מוטרדים יותר מדי מההכרזה הזאת.

כמעט כל המפלגות הקטנות מחזיקות בסקרים שמעידים על יכולתן המופלאה, שהקשר בינם ובין המציאות רופף. גם לעוצמה יהודית וליחד של אלי ישי יש כאלה. השאלה היא האם השלם עולה על סך חלקיו. מי שבעיקר מוטרד הוא בנימין נתניהו. ראש הממשלה ויו"ר הליכוד מנסה בכוח לדחוק את עוצמה יהודית יחד עם האיחוד הלאומי והבית היהודי. יש לו גם הסבר, שהרי ריצה של עוצמה יהודית לבד עלולה להביא לאובדן קולות לימין.

אבל לצד ההסבר הזה אנחנו שומעים בסביבתו של נתניהו את המובן מאליו. ראש הממשלה מנסה לסמן את הליכוד כימין ואת הבית היהודי-איחוד לאומי ומי שיצטרפו אליהן כימין קיצוני, לחובבי הז'אנר בלבד. "אם אתם ימין מתון", יאמר נתניהו, "הליכוד הוא המקום בשבילכם". בבחירות הקודמות הוא כבר הצליח להעביר בקלות כמה מנדטים מהבית היהודי אליו בטענות דומות.

נתניהו נלחץ מהאפשרות שאלי ישי ועוצמה יהודית ירוצו בנפרד או ביחד. בבחירות הקודמות הוכח שזה עלול לבזבז קרוב לארבעה מנדטים יקרים מאוד לגוש הימין. אומנם בכנס 'בשבע' שהתקיים השבוע שמע גם ראש הממשלה שיו"ר כולנו, משה כחלון, מתכוון להמליץ עליו להקמת הממשלה הבאה – אבל זה לא מרגיע את נתניהו. הוא חושש מהבסיס הימני הרבה יותר משהו חושש מכחלון. אם בטעות הוא מבצע מהלך שיותיר גם את הבית היהודי-איחוד לאומי מחוץ לכנסת הבאה, הוא אולי מגדיל את הליכוד אבל גורם נזק לגוש הימין כולו.

ראש הממשלה מצוי במלכוד קשה בעניין הזה. במיוחד כשהימין החדש מתבסס בסקרים, נכון לעכשיו, סביב שמונה מנדטים, ומסכן את נתניהו בכך שהוא יצטרך לתת לבנט ושקד תיקים משמעותיים במשא ומתן הקואליציוני, משהו שהוא מעדיף שלא לחשוב עליו. אין ספק שמדובר בראש ממשלה שהוא אשף קמפיינים ומנהל בחירות מהטובים שקמו במדינה. מצד שני, במצב הנוכחי כל טעות חישובית קטנה יכולה לייצר לו כאב ראש גדול ולמוטט את הרוב הדרוש לו לאחר יום הבוחר.

הבטחות בחירות

נתניהו מנסה לשדר לבוחרים שורה של מסרים פוליטיים. היציאה השבוע לווינה לוועידה שאחת ממטרותיה היא המאבק המשותף באיראן, הייתה הזדמנות מצוינת להצטלם עם בכירים בעולם הערבי. ההחלטה להוציא את משקיפי TIPH מחברון, שהמתיישבים בה נאבקו בנושא שנים רבות, ספק אם הייתה מתקבלת אלמלא היינו מצויים בתקופת בחירות. נתניהו גם הורה לנסות ולהאיץ את ניסיונות ההסדרה באשר הם, כדי לאפשר הצגה של הישגים התיישבותיים לציבור הרלוונטי.

בישיבת הממשלה שהתקיימה בתחילת השבוע הוסיף נתניהו עוד התחייבות: "עד סוף השבוע תושלם עבודת המטה שדרושה למימוש חוק קיזוז משכורות מחבלים. ביום ראשון הבא אני אכנס את הקבינט ואנחנו נעביר את ההחלטה הדרושה לקיזוז הכספים. הכספים יקוזזו, שאיש לא יטיל בכך ספק, ובתחילת השבוע הבא".

האם יעמוד בהבטחתו זו? לא מעט גורמים בימין ממתינים לראות. פנינו ללשכת ראש הממשלה ובדקנו האם הלו"ז לטיפול בנושא נמשך כמתוכנן. התגובה הייתה שאכן ביום ראשון אמורה להתקבל ההחלטה הסופית בנושא, כפי שהתחייב ראש הממשלה.

הבטחה נוספת שנזרקה לחלל האוויר, במפגש עם עיתונאים מהציבור הדתי-לאומי, הייתה פינוי חאן אל-אחמר. עוד עניין שנתניהו ממסמס כבר חודשים ארוכים, למרות שבית המשפט כבר מסר החלטה חלוטה וברורה בנושא.

נתניהו מנסה בכל דרך לקרוץ למצביעי הימין. 32-30 מנדטים לא מספיקים לו. כראש הממשלה שיכהן עוד לפני שתסתיים הקדנציה הכי הרבה זמן בהיסטוריה של התפקיד, הוא רוצה להחזיר את הליכוד לימי ה-40 מנדטים. הוא יודע שמהלך כזה יכול להחריב לו את הגוש ולאלץ אותו להקים ממשלה שונה לגמרי מהציפיות, עם לפיד ואולי אפילו עם גנץ, ואז כל התדמית הימנית שהוא מתאמץ לבנות תרד לטמיון.

דילמה קשה. צרות של עשירים? נתניהו לא מרגיש עשיר כשהוא מסתכל על גוש הימין, והמפלגות צריכות לנצל את זה היטב. לחלץ הבטחות ברורות לגבי היום שאחרי הבחירות. כוח המיקוח גדול בשלב הזה. בבית היהודי הרי כבר למדו שיום אחרי הבחירות הם יכולים להיזרק לסוף הרשימה ולהיות האחרונים בהחלט שמוזמנים למשא ומתן קואליציוני. נתניהו חוזר על המנטרה של "השתמש וזרק" באשר לשרים בנט ושקד ולבית היהודי. בכל הקשור לציונות הדתית, נראה שנתניהו בקי בפעילות השימוש והזריקה לא פחות מבנט – ואולי טוב לציבור הזה שראש הממשלה יהיה בגללו בלחץ.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com