בשבע מהדורה דיגיטלית

שהטהרנות לא תקבור אותנו

שילוב מפלגת עוצמה יהודית ברשימת הציונות הדתית יהיה צעד אחראי לטובת גוש הימין כולו, שראוי לגמול עליו בתמיכה מוגברת

עמנואל שילה , י' באדר תשע"ט

הבית היהודי-האיחוד הלאומי
הבית היהודי-האיחוד הלאומי
צילום: דוברות

1

בהנחה שההצהרות ייהפכו בסוף למציאות והמשא ומתן מורט העצבים בין הרב פרץ ואנשיו לבצלאל סמוטריץ' וצוותו יסתיים איכשהו בהסכם, השאלה החשובה הבאה שתצטרך לקבל תשובה היא האם לשלב ברשימה המאוחדת גם את מפלגת עוצמה יהודית.

יש להדגיש שבניגוד לחיבור בין האיחוד הלאומי לבית היהודי, במקרה של עוצמה יהודית לא מדובר בשיתוף פעולה ארוך טווח. הבית והאיחוד הן מפלגות אחיות שמבקשות להמשיך שתי קדנציות של שיתוף פעולה פורה כסיעה פרלמנטרית אחת. לאחר פרישת בנט ושקד אין כיום ביניהן פערים אידיאולוגיים, ויש לקוות ולהניח שבעתיד הקרוב הן יתאחדו למפלגה אחת. לגבי עוצמה יהודית, די ברור שהיא לא תיכנס עם מפלגות הבית והאיחוד לממשלת ימין בראשות הליכוד, אלא תתפצל לסיעה עצמאית שתישאר באופוזיציה. מדוע? לא משום שעוצמה יהודית היא מפלגה לא ממלכתית, כפי שאמר השבוע הרב רפי פרץ בהופעתו בכנס ירושלים. הסיבה העיקרית לפיצול הצפוי היא היותה של עוצמה מפלגה אידיאולוגית נוקשה ולא פרגמטית, מפלגה שלא מוכנה לפשרות הכרחיות, לעיתים כואבות, שמי שרוצה להיות חלק מקואליציה חייב לקחת על עצמו.

כך למשל, די ברור שעוצמה יהודית הייתה פורשת מממשלת נתניהו בעת הריסת עמונה במצוות בג"ץ. שקד, בנט וסמוטריץ' כאבו לא פחות את ההריסה, אבל העדיפו להישאר בממשלה – בין השאר כדי להוביל שינויים בחוק ובמערכת המשפט שבעתיד אולי ימנעו הריסות נוספות. הגישה של עוצמה יהודית, שמעדיפה לזעוק את האמת המלאה שלה מהאופוזיציה מאשר להתקדם לעברה בפסיעות קטנות מתוך הקואליציה, מתאימה יותר לתנועה אידיאולוגית מאשר למפלגה פוליטית. יש לציין שבדבר אחד הם כן גילו גמישות: לאחר שהכנסת הוציאה אל מחוץ לחוק את תנועת 'כך' של הרב מאיר כהנא הי"ד, הם מחקו מהמצע שלהם את סעיף גירוש הערבים, כדי לחזור ולהיות מפלגה חוקית שיכולה להתמודד בבחירות. זאת בניגוד לבנו של הרב כהנא, בנימין הי"ד, שדבק במצעו של אביו ולכן ויתר על הריצה לכנסת.

ראשי עוצמה יהודית עם הרב ליאור
צילום: עוצמה יהודית

2

אילו עמד רף החסימה על אחוז אחד או שניים, כמו שראוי והגון שיהיה, מן הראוי היה שעוצמה יהודית תראה את כוחה בהתמודדות נפרדת, במקום להתמקח על מיקומים ברשימה מאוחדת שממילא עומדת להיפרד. אבל אנשי עוצמה יודעים שעוצמתם הפוליטית מוגבלת, לכן בשלוש מערכות הבחירות האחרונות הם רצו ביחד עם מפלגות נוספות. בבחירות לכנסת ה-18 הם חברו לאיחוד הלאומי בראשות יעקב כץ (כצל'ה) והצליחו להכניס את ד"ר מיכאל בן ארי לכנסת. בפעמיים הבאות, השותפות ברשימות שהובילו אריה אלדד ואלי ישי לא הספיקה להם כדי לעבור את אחוז החסימה.

אין לי מושג מדוע אנשי עוצמה התעקשו להתמודד שוב ושוב בבחירות ולהתנפץ על אחוז החסימה. לטעמי, פעילותו של ד"ר מיכאל בן-ארי כמחנך, חוקר והוגה, או של איתמר בן-גביר כעורך דין שמרבה להופיע בתקשורת, משמעותית ואפקטיבית יותר ממה שהם יכולים להשיג בכנסת כאופוזיציה ימנית קטנה. את האמת שלהם הם יכולים לזעוק בבמות שיש להן יותר הד מאשר למליאת כנסת ריקה. זה נכון גם לגבי פעילותם החוץ-פרלמנטרית של ברוך מרזל ובנצי גופשטיין. עד כה קולות מצביעיהם שנזרקו לפח גרמו נזק לא גדול. אבל הפעם אפילו ראש הממשלה נתניהו מוטרד מהאפשרות שאם הם לא יעברו את אחוז החסימה, עלולה לקום כאן קואליציית שמאל.

הלחץ המופעל על האיחוד הלאומי והבית היהודי לשלב ברשימתן המשותפת גם את עוצמה יהודית נובע משני חששות. החשש הקטן יותר הוא ירידתם של קולות מצביעי עוצמה יהודית לטמיון, שבחלק מהסקרים שמתפרסמים כיום מגיעים עד כדי שלושה מנדטים. החשש היותר כבד, אם כי גם היותר רחוק, הוא שגם הרשימה המאוחדת של הבית והאיחוד לא תעבור את אחוז החסימה בלי שילוב עוצמה יהודית, ואז עלולים גם ארבעה וחמישה מנדטים מגוש הימין לרדת לטמיון.

3

אני לא מתפעל מהלחץ המוסרי שמפעילים בנימין נתניהו ועוד אישים מהליכוד על סמוטריץ' ועל הרב פרץ, שיתאחדו ברשימה אחת עם עוצמה כדי למנוע את עליית השמאל. הסיוט של גוש הימין הוא התקדים של שנת 1992, כאשר מפלגות התחיה ומולדת לא הצליחו להתאחד, התחיה לא עברה את אחוז החסימה, וממשלת השמאל שעלתה לשלטון הביאה את הסכמי אוסלו. אבל כשנתניהו או בנט מנופפים באיום הזה, הם עושים זאת לא כדי לקחת על עצמם את משימת הצלת הקולות האבודים של מצביעי עוצמה יהודית, אלא כדי להטיל אותה על גבה השחוח של מפלגת הציונות הדתית.

מבחינתם של בנט ונתניהו, הרווח הוא כפול: גם יובטח שגוש הימין לא יאבד את קולות עוצמה יהודית, וגם המפלגות שלהם עשויות להרוויח קולות שיעזבו את הבית היהודי בגלל הנזק התדמיתי שייגרם מחבירה למפלגה שנחשבת כקיצונית. לנתניהו ובנט יש אומנם טענה הגיונית מדוע דווקא האיחוד והבית צריכים להיות אלו שנושאים על גבם את האלונקה הזאת. לדבריהם, קולות שיברחו שמאלה מקצה הימין עדיין יישארו בתוך גוש הימין. לעומת זאת, אם עוצמה תצורף כבלוק טכני לליכוד או לימין החדש, עלולים לברוח משם קולות של מרכז וימין רך ולעבור לגוש השמאל.

לא מדובר בטענה מופרכת, אבל עדיין די ברור שלא הליכוד ולא הימין החדש היו מוותרים מרצונם על מנדטים שלהם למען טובת גוש הימין. אז אולי כדי להוכיח את טוהר כוונתם, כדאי שהליכוד והימין החדש יציעו כבר עכשיו למפלגת האיחוד והבית פיצוי הולם לנכונותם לשאת בעול הזה למען גוש הימין כולו. למשל, שנתניהו יבטיח להם כבר עכשיו תיק חשוב ומשמעותי בממשלה הבאה, בלי קשר לגודלה הסופי של מפלגתם. או שבנט יבטיח וגם יקיים לא לנסות להעביר למפלגתו מנדטים של בוחרים דתיים, ויתמקד בהבאת קולות מחוץ לגוש הימין - כפי שהבטיחו הוא ושקד בעת פרישתם מהבית היהודי.

4

ואחרי כל זה אני עדיין מציע שאנחנו, אנשי הציונות הדתית, נתנהג כמבוגר האחראי בסיפור הזה. בידינו לפתור את הקונפליקט של אנשי האיחוד והבית, לאפשר להם להציל את קולות מצביעי עוצמה יהודית מבלי להבריח קולות של מצביעיהם הטבעיים. אנו הבוחרים צריכים פשוט לשנות גישה, לא להיות פיינשמקרים ומוסרניים יפי נפש. צריך להפנים שמדובר בבלוק טכני בלבד, שנועד למנוע את האסונות שעלולה להביא על ישראל ממשלת שמאל. אם השמאל אינו נמנע מליצור גוש חוסם באמצעות מפלגות ערביות שיש בהן ח"כים תומכי טרור, זו תהיה איוולת אם רק הימין יגלה טהרנות מוסרנית ויפסול שיתוף פעולה עם אנשים טובים ולגיטימיים - גם אם קיצוניים בדעותיהם. אם מפלגת הציונות הדתית לוקחת על עצמה משימה לאומית חשובה כדי לפתור בעיה שמדירה שינה מעיני הגוש כולו, זה יהיה לא צודק אם היא תיענש על כך. להפך, היא צריכה להרוויח קולות נוספים כפרס על גילוי האחריות.

כמובן, גם אנשי עוצמה יהודית חייבים לגלות אחריות ולהבין שמעשים קיצוניים והתבטאויות קיצוניות שלהם עלולים להזיק לרשימה כולה. את הנזק שייגרם ממה שכמה מהם עשו ואמרו בעבר הם יתקשו למחוק כעת, אבל לפחות בעת מערכת הבחירות עליהם לקבל על עצמם שיתוף פעולה, ריסון ומשמעת קמפיין. בנוסף לכך, עליהם להיות צנועים בדרישותיהם לגבי חלקם ברשימה המשותפת, ולהסתפק בח"כ אחד במקום ריאלי ובעוד אחד שייכנס במקרה של הצלחה גדולה מהצפוי.

עיתונאים דתיים וימניים שמטיפים לאיחוד המפלגות הזה ייבחנו בנכונותם להצהיר, כמו שאני מצהיר כאן, שאם הוא אכן יתממש הם עצמם לא יסתייגו באנינות מוסרנית, אלא יעודדו תמיכה ברשימה המאוחדת.

5

ומילה לסיום למי שמסתייגים מהרכב הרשימה בטענה שהיא חרד"לית מדי. ההיסטוריה של המפלגה מלמדת שמנהיגיה מתמנים לא לפי תת-המגזר שממנו הם באים, אלא לפי כישוריהם הפוליטיים ומשקלם האלקטורלי. למחנה התורני במפלגה לא היה קל תחת הנהגתם של בנט הדתי-ליברלי ושל שקד החילונית, אבל רובו לא פרש מהמפלגה אלא נלחם על דרכו תוך גילוי לויאליות להנהגה הנבחרת. גם בצלאל סמוטריץ' והרב רפי פרץ נבחרו בזכות כישוריהם המנהיגותיים ולא בגלל שיוכם התת-מגזרי. בחירתם לא צריכה לפצל את המחנה. יהיה עליהם להיות קשובים ומתחשבים ולהכיל את הגוונים השונים של הציבור, וחזקה עליהם שישכילו לעשות את זה. הוועדה המסדרת התאמצה מאוד לאזן את הרשימה, מאמץ שבא לידי ביטוי בבחירה בעיתונאית יפעת ארליך למקום השלישי השמור לאישה. המחנה הליברלי יוכל לשקם את מקומו במפלגה אם מיטב אנשיו יחדלו מלרעות בשדות יש עתיד, ויחזרו לפעול ולהתמודד במפלגה היחידה שמייצגת בנאמנות ובאחריות גם את ערכי המגזר הדתי-לאומי וגם את הצרכים המיוחדים שלו.

לתגובות: eshilo777@gmail.com