בהודעה שפורסמה מטעם שדולת הנשים נכתב כי המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל מימן בשלוש השנים האחרונות למעלה מ–200 אירועים נפרדים לגברים ולנשים.
רשימת האירועים המופרדים כוללת שורה ארוכה של אירועי פנאי: פארק שעשועים וסדנת איור בביתר עילית, יום כיף בבריכה וסדנאות בישול בבית שמש, מופעי חנוכה באלעד, פעילויות בסוכות בזכרון יעקב ועוד.
"אנחנו בשדולת הנשים בישראל מתכוונות להשתמש בכל הכלים שיש בידינו על מנת לעצור את האפליה הממסדית נגד נשים". או במילים אחרות: אנו בשדולת הנשים נבטל לחרדים, גברים ונשים כאחד, את ימי הכיף והשמחה.
האטימות של שדולת הנשים שוב עברה את הגבול. הנחת העבודה הקבועה והמוטעית שלהן היא שקיום אירוע בהפרדה פועל לרעתן של נשים, מה שכמובן איננו נכון. לשיטתן, ציבור הנשים הדתיות, הן לא יותר מחבורת נשים נבערות הנשלטות בידי הגברים, עד כדי מצב של חוסר מודעות למצבן המר והנמהר. הוונדר-וומניות הנועזות, כך הן מנסות להצטייר, יצילו את הנשים הדתיות מהדיכוי הגברי שכולא אותן מאחורי מחיצה, ילחמו עבורן את מלחמת הקודש נגד הכיבוש שגזר עליהן א-לוקים, ויראו להן את האור הגדול על רחבת הריקודים המעורבת.
הכוח שלהן, קבוצת נשים קטנה וקיצונית, הוא כוח רב משקל. כבר עברה במדינת ישראל החלטת ממשלה וחוקק חוק לאיסור אפליה, האוסרים שניהם על "קיום אירועי תרבות במימון ציבורי בהפרדה מגדרית, או אירועים למין אחד בלבד". הצהרת הכוונות של שדולת הנשים איננה בגדר דיבורים בעלמא. הן פועלות ללא לאות בתחום המשפטי ומגיעות להישגים.
קריאות על כפיה דתית והדתה נשמעות במרחב הציבורי השכם והערב. קריאות על כפיה חילונית והחלנה נאמרות בקול ענות חלושה. אך יש לומר שיש פה כפיה חילונית בוטה המבקשת לקבוע כיצד יתנהל ציבור ירא-שמיים במרחב שלו.
שדולת הנשים איננה פועלת כמובן מתוך אכפתיות לציבור הנשים הדתיות והחרדיות. שדולת הנשים משתמשת ב"גורלו המר" של ציבור זה, כדי לקדם את המדינה החילונית שהן רוצות לכונן פה. אירועים המתקיימים בהפרדה הם כמו מסמר בגלגל, ואיך תיסע העגלה החילונית? אירועים המתקיימים בהפרדה הם גם הוכחה שאפשר לחיות פה חיי קודש בכיף ובשמחה, מציאות שבשדולת הנשים הן לא מוכנות בשום אופן לקבל.
שדולת הנשים, אני מצפה שתהיו מספיק הוגנות לומר שלא אפליית נשים היא המנוע לפעילותכן אלא כינונה של מדינה חילונית, נקייה מאירועי פנאי וכיף של דתיים.
עדי בן ישי היא פעילה ב"שוברות שוויון"