לא מפחדים

העלייה בגילויי האנטישמיות בעשור האחרון מחייבת את יהדות העולם להביע ברבים קול מחאה. דעה

יעקב חגואל , ט"ז באדר תשע"ט

יעקב חגואל
יעקב חגואל
צילום: חזקי ברוך

במשך שנות קיומו נבדל עם ישראל מעמים אחרים באמונה, במנהגים ובמסורות. במשך כל שנות גלותו סבל העם היהודי מרדיפות, עלילות דם ופוגרומים, רצח המוני ורצח שקט, אינקוויזיציה וגירוש. במשך כל שנות גלותו נאלץ העם היהודי לקבל את גזירת הגורל להיות נתון לחסדיהם של אומות העולם, בלי כל יכולת לקום, למחות או להיאבק. בימי אבותינו, הרי שיכולנו רק לחלום על הזכות להתאגד ולמחות, להילחם ולהשפיע. החשש מפני השלטונות ומפני מה יאמרו הגויים וכיצד יגיבו היה רב.

כיום החיים בקהילות בתפוצות מלאים בתרבות ובחופש פולחני מחד, ומאידך מלווים בפחד תמידי, בחשש לחיים ובהתכנסות חברתית. יש את אלו שיעדיפו לצאת אל מחוץ לכותלי הקהילה, אל החיים החופשיים, אל החברה והתרבות שמסביב ולהיטמע בלאומיות ובמנהגים של מקום מגוריהם. חלקם אף יעדיפו לנטוש את המסורת היהודית ואת השמות היהודיים. ויש שממשיכים לדגול בשימור חיי קהילה יהודיים. לשתי הגישות מכנה משותף אחד: הם יהודים, הם נחשבים כיהודים וימשיכו להיחשב כיהודים.

ההיסטוריה של עם ישראל מלאה בסיפורי גבורה של מנהיגים שקמו על רגליהם כדי למחות ולהיאבק על זכותם, כשלנגד עיניהם הידיעה כי הסיכוי הוא קלוש אך הם נאחזו בכבודם הלאומי ולמרות הכול ניסו.

מזה שבעים שנה שהעם היהודי שב לארצו מכל ארצות פזוריו. הוא מתגאה בדגל כחול-לבן, במנורה שמלווה אותו מימי בית המקדש ובצבא היהודי הראשון מאז צבא מלכות בית דוד. מדינה מודרנית תוססת שמכבדת את זכויות כלל אזרחיה היהודים ושאינם יהודים. המדינה העצמאית שקמה על חורבות הארץ שממנה יצאנו לגלות ניצבת כיום כמגדלור איתן, כביתו הלאומי והטבעי של כל יהודי החפץ בכך. בעיני אומות העולם מהווה מדינת ישראל כוח מדעי וכלכלי עצום, חברה מתקדמת שתורמת למדע ולקדמה. גם בעיניהן מדינת ישראל מהווה את הקשר ההיסטורי והטבעי של הקהילות היהודיות אליה.

אבל שנת 2019 מסכמת עשור עולמי של עלייה והחמרה בביטויים האנטישמיים, בהסתה, בפגיעה ישירה או עקיפה ביהודים. גילויי האנטישמיות בשנים האחרונות מתעצמים ומתפשטים כמפלצת רב ראשית מימין ומשמאל, ממפלגות ומתנועות, מאישי ציבור ומארגונים. היא צוברת תאוצה באין מפריע ברשת האינטרנט ומאיימת על שלומם של היהודים בתפוצות. האנטישמיות כיום לובשת צורות שונות. היא מחדשת עלילות דם וקוראת הן בעקיפין והן באופן ישיר להשמדתו של עם ישראל. שאלת השאלות היא מה עלינו לעשות וכיצד להגיב.

הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים. להישיר מבט ולהרים את הראש. בשנת 2019 זכויותיהם של מיעוטים במדינות העולם מהווה חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי. אם בעבר חששו היהודים מיציאה לרחובות, ממחאה וממאבק, הרי שהיום חייבת ההשקפה להשתנות. עצם קיומה של מדינת ישראל, התמיכה והסולידריות מישראל לתפוצות ומהתפוצות לישראל מהוות בסיס איתן להיאבק יחד באנטישמיות.

זהו הזמן לצאת לרחובות, להפגין, לשתף באינטרנט, להשתמש ברשתות החברתיות, לספר על אירועים אנטישמיים ולהיאבק למען זכויות מיעוטים דתיים ואתניים ברחבי העולם. על אף מספרם הקטן של היהודים בהשוואה לבני מיעוטים אחרים במדינות מגוריהם, הרי שאנו עדים לגילויי תמיכה של גורמים שאינם יהודיים בקהילות היהודיות - ארגוני זכויות אדם, כנסיות תומכות ישראל שעומדות איתן בתמיכתן במדינת ישראל ובעם היהודי, מוסדות שקוראים לשים קץ לאלימות ולשנאת האחר.

שינוי הגישה הוא מחויב המציאות. הגיע הזמן להפסיק להוריד את הראש, הגיע הזמן להפסיק להושיט את הלחי השנייה. זה הזמן לאזור אומץ ולצאת לרחובות. זהו הזמן לשנות את הגישה המיושנת, להפסיק לפחד. זהו הזמן לקהילות היהודיות הסובלות חדשות לבקרים מהסתה, גזענות, חרמות ואנטישמיות לצאת לרחובות, להפגין ולמחות. זהו הזמן להציף את הבעיות ולדרוש את הזכויות. זה הזמן להכיר בכך שמדינת ישראל ניצבת לצד הקהילות היהודיות ותמשיך להיות כאן בשבילן.

הכותב הוא סגן ומ״מ יו״ר ההסתדרות הציונית העולמית והממונה על המאבק באנטישמיות