בשבע מהדורה דיגיטלית

שוב מתחת לעגלה

המרוויח העיקרי מהמריבות בתוך מפלגות המגזר הוא מי שהפעיל את הלחץ - רה"מ נתניהו שהוכיח שוב שהוא מסוגל לכופף את הציונות הדתית

ניצן קידר , ט"ז באדר תשע"ט

יחכו לראות מה שווה התחייבות של נתניהו. הרב פרץ וסמוטריץ'
יחכו לראות מה שווה התחייבות של נתניהו. הרב פרץ וסמוטריץ'
ללא קרדיט צילום

עם או בלי איחודים, הציונות הדתית על מפלגותיה הוכיחה השבוע שבמאזן האימה מול ראש הממשלה בנימין נתניהו, אפשר אולי להשיב במילים נחרצות, אבל בסוף – בשם מטרת העל לא לאבד קולות לגוש הימין – נשכבים מתחת לגלגלי עגלתו של נתניהו.

הפחד הקמאי מחזרה של תוצאות בחירות 1992, בשילוב תדלוק תמידי מהליכוד שגרם להעלאת המחיר של אנשי עוצמה יהודית, הביא לכפייה הדדית. לא שזה מעניין את נתניהו, הכול נעשה במטרה לחזק את מעמדו ולא מתוך דאגה חלילה לציונות הדתית. כן או לא בלוק טכני, זה לא רלוונטי: נתניהו הוכיח שוב שהציונות הדתית תעשה מה שיאמר לה, ואם לא תנהג כך – הוא ילחץ, יפעיל קמפיין מטרלל וישלוף את כל הסיבות האפשריות כדי לשכנע שעמדתו היא הצודקת ואין בלתה. יש בימין כבר מי שאומרים שקמפיין הלחץ של נתניהו עוד עלול להיות זה שימליך בסוף ממשלה אחרת.

חשוב להתמקד בהבטחה ליכודית מהשבוע: "ראש הממשלה נתניהו פועל לטובת איחוד בין הבית היהודי, האיחוד הלאומי, עוצמה יהודית ואלי ישי במטרה להציל את גוש הימין ולמנוע אובדן קולות. בניגוד לספינים, הליכוד לא יתקוף איחוד זה בשום צורה במהלך מערכת הבחירות - אלא להפך". זו לא פחות מהתחייבות של נתניהו, שהוא הקמפיינר המוביל של מפלגתו.

ראינו כבר קמפיינים של הליכוד שנועדו לעשות הפרד ומשול. ראינו גם קמפיינים מבית הליכוד שהם כביכול חיצוניים ולא נוגעים באיש. כעת, אם נתניהו יציג את רשימת הבית היהודי-איחוד לאומי וחיבוריהם כרשימת ימין קיצוני, ויאמר שהליכוד הוא "הימין השפוי" או משהו בסגנון – כל מי שנשכב תחת גלגלי העגלה ירגיש שגם אכל את הדגים הסרוחים וגם גורש בבושת פנים מהעיר. הבטחות פוליטיות מועדות בדרך כלל להפרה, בטח אם מדובר בבנימין נתניהו. אגב, זה לא חייב להיות הוא ישירות. קמפיינים ברשת יכולים לרוץ באופן אנונימי, ותמד אפשר להאשים גוף פרטי כזה או אחר.

מפלגות הציונות הדתית יכולות ללמוד כאן מנתניהו לקח חשוב: כיצד מנהלים קמפיין "געוואלד" אמיתי כשרוצים שמצביעים יחזרו הביתה. הלחץ של נתניהו צריך להילמד אצל מי שיובילו את הקמפיין בבחירות. אולי הלחץ הזה, בצורת קמפיין של קרב על הבית, יוסיף עוד אודם ללחייה של המפלגה, שהחיוורון הפך לחלק בלתי נפרד ממנה מאז מפץ הימין החדש.

הלחץ הבא – נגד בנט

מי שאינו נהנה אבל גם בוודאי אינו חסר מכל מסע הלחצים הזה הוא נפתלי בנט. מפלגת הימין החדש צירפה השבוע לשורותיה מועמדים חדשים לפני שהגישה את רשימתה הסופית. בתוספת מועמדים ראויים כמו אלישיב רייכנר ורן בר יושפט, הרשימה קורצת בהחלט למצביעי הבית היהודי בגרסתו לפני פרישת השרים בנט ושקד.

בנט עצמו, כמובן, מכחיש את ניסיונות הקריצה. בריאיון שנתן השבוע לערוץ 7 הוא אמר כי הוא מתמקד ב"כל עם ישראל", תוך שהוא מציין כי שליש מתומכי מפלגתו אכן נמנים על בני הציונות הדתית. "אני לא מתכוון להתערב בשום דרך. יש בי אהבה גדולה גם לאנשי הבית היהודי שהיה הבית שלי במשך שש שנים", הוסיף בנט, "טוב שיש מפלגה של הציונות הדתית וטוב שיש מפלגה שפונה לכלל ישראל". הוא ציין כי לא הופתע ממסע הלחצים של נתניהו. "מדובר במהלך שחוזר על עצמו מדי בחירות. שוב נתניהו מגיע אל הימין, פונה אליו ומבקש להתקרב, וזאת כחלק משאיפתו לראות את מפלגות הימין בתפקידים משניים ושוליים סביב שולחן הממשלה".

גורם בכיר במפלגת הימין החדש מסביר ל'בשבע' שהיא אינה פונה לציבור דתי דווקא. "ממחקרים שערכנו ומהפילוח שלנו, נכון לעכשיו מדובר בשליש מהציבור שתומך בנו. בתחילת הדרך היינו בטוחים שלפחות מחצית מהתומכים יהיו דתיים". הגורם מוסיף כי בנט אמר מן ההתחלה שההקמה של המפלגה תציל את גוש הימין. "זה בדיוק מה שקרה: גוש הימין עמד על 58-57 מנדטים, ומאז שהוכרזה הקמת המפלגה הוא די יציב סביב 63-62 מנדטים. לא משנה מה קורה עם גנץ או לפיד, נשמרת יציבות. אני מודה שחלק ממצביעי הבית היהודי לא יאהבו יצירה של גוש טכני עם עוצמה יהודית", מוסיף הגורם. "לא יצאנו בקריאה פומבית לאיחוד הזה, כי זה לא היה פייר לדעתי".

הגורם הבכיר בימין החדש לא מתרגש מהטענות על כך שמצב של איחוד משחק לטובת בנט ומעביר אליו קולות, וגם לא מהטענות שמפלגתם של בנט ושקד מכוונת באופן מודע למצביעים של הבית היהודי. "מתחילת הדרך אמרנו שלא נתקוף את הבית היהודי. עם זאת, בוודאי שלא נאמר למישהו מהציונות הדתית שלא לתמוך בנו או ללכת איתנו. במשך שש שנים חידדו חלק מאנשי המפלגה את העובדה שבנט אינו חלק מהציונות הדתית. קצת קשה לקבל כעת דמעות תנין מאותם אנשים שטענו שבנט הוא לא ציונות דתית באמת, ועכשיו הופכים את עצמם לקורבן של הנסיבות".

הבעיה המרכזית של בנט היא נתניהו עצמו. מי שניהל קמפיין "געוואלד" מוצלח כל כך על גב הבית היהודי והאיחוד הלאומי, יכול לעשות אותו הדבר לימין החדש. לדברי גורמים בליכוד, הוא גם שואף לעשות זאת. מבחינתו של נתניהו זו תהיה טעות. הזחיחות של ראש הממשלה יכולה אולי להביא לליכוד גדול יותר, אבל אם יחליש בעצמו את גוש הימין, הוא לא יוכל לבוא בטענות לאף אחד מלבד לעצמו.

באופן כללי נראה שבמערכת הנוכחית נתניהו איבד את הרסן. דחיית הפגישה עם פוטין, שנתניהו ערג לה במשך תקופה לא קצרה, כדי להיות בישראל ולהגיב לכל אפשרות של שינוי פוליטי בליל סגירת הרשימות, מעידה על כך. לשרי הליכוד אין הרבה מה לומר בנושא. הם התפאורה ולא מרצונם. כדאי לנתניהו להתחיל להשתמש גם בהם באופן משמעותי יותר. הקמפיין הוא לא נתניהו נגד כל העולם. הוא צריך לשמר את יכולתה של הליכוד להיות מפלגת שלטון, לא רק בארבע השנים הקרובות בעידן נתניהו אלא גם אחריהן.

מצא את המשותף

בני גנץ נמצא במלכודת דבש. הוא טירון פוליטי, אבל מוקף בשורה של יועצים ומומחים ובסקרים מחמיאים מאוד, פחות מחודשיים ליום הבוחר. אבל בל נשכח שהחיבור עם תל"ם של משה יעלון הוא סוג של בלוק טכני, וחיבורים נוספים יהיו בדיוק מאותו זן.

גנץ עוד לא נמצא בשלב של תככים פוליטיים. לא ברור כמה הוא בחן לעומק את האפשרות שימשוך לכיוון שלא יהיה מתאים למשה יעלון ואנשיו. הם עלולים לפרק לו את המפלגה ולהתפצל, וזו לא אפשרות ערטילאית בלבד. חברי מפלגת תל"ם מחזיקים ברובם באג'נדה שרחוקה מהמרכז-שמאל שמשדר גנץ. חלקם נמצאים בימין באופן מובהק. יעלון עצמו כבר עזב מפלגה אחת. עם גנץ החיבור הוא תועלתי, האג'נדה כולה מוטלת בספק. יש במפלגה ימין, יש בה שמאל, יש בה קפיטליסטים מובהקים וסוציאליסטים מושבעים. מה שאין בה הוא קו אחיד, כי יש סבירות גדולה שאף אחד באמת עוד לא קבע או נתן את הטון.

קשה לדעת מה עובר בראשו של גנץ עצמו. חוץ ממתקפות על נתניהו וניסיונות לייצר אג'נדה בצורה עמומה מאוד, הוא אפילו לא יכול לענות באופן מוחלט וברור על השאלה האם יישב עם נתניהו או לא. כמו פוליטיקאי משופשף, לפחות בעניין הזה, הוא מסרב לסגור לעצמו אופציות. גנץ, באופן אמיתי, מכוון לראשות הממשלה. הוא מוכן להסתפק בפחות, אבל סבירות גבוהה שיתקשה מאוד למצוא את עצמו באופוזיציה למשך כמה שנים. לא רק שזה לא תפקיד נוצץ, יש גם לא מעט מועמדים במפלגתו שישיבה באופוזיציה תגרום להם לברוח מהתקן של חבר כנסת פשוט.

קשה לי להאמין שיועז הנדל או צבי האוזר באו כדי לכהן כחברי כנסת מן המניין באופוזיציה. גם אבי ניסנקורן ומיקי חיימוביץ' נראים כמו מי שלא ימשיכו לכנסת אם יבינו שמקומם אינו בקואליציה, אולי גם בתפקידים משמעותיים. יש גם חפ"שים במפלגה, חיילים פשוטים שבאו לעבוד באמת, לא משנה אם מהאופוזיציה או מהקואליציה. אחד הבולטים שבהם הוא ראש עיריית ירוחם לשעבר מיכאל ביטון. גם מירב כהן, שהובילה מאבקים חברתיים רבים, ועומר ינקלביץ', הנציגה החרדית של המפלגה, באו לעבוד. כיצד כל זה יתגבש לגוף אחד? לדעתי, אפילו גנץ עצמו לא יודע.

גנץ הוא התקווה של כל מי שמאס בשלטון נתניהו ורוצה להחליפו, תוך שהוא מוכן לוותר על הרוב הימני כפי שהיה בממשלה האחרונה. מדובר בלא מעט אנשים. השאלה היא האם הסקרים המפנקים הם תקרת זכוכית או מקום לגדול ממנו. בשאלה הזאת שוברים את הראש טובי המומחים. לתשובה יכוון נתניהו שינסה לגמד את גנץ בכל דרך קמפיינית אפשרית. הצלחה יכולה להחליש, אולי אפילו באופן משמעותי, את המפלגה שמובילים גנץ ויעלון. כישלון עלול להחליש דווקא את נתניהו. בחירות 2019, אחרי סגירת הרשימות, יצאנו באמת לדרך.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com