בשבע מהדורה דיגיטלית

הבית של נתניהו

ההבנה שניצחונו תלוי בשאלת האיחוד בין מפלגות הימין, הביאה את רה"מ להקדיש את השבוע האחרון להפעלת מנופי לחץ על ראשי מפלגות הימין

יאיר שרקי , ט"ז באדר תשע"ט

היקף ההבטחות שקיבלו מנתניהו מעורר ספק אם הוא יקיים אותן. כינוס הבית היהודי
היקף ההבטחות שקיבלו מנתניהו מעורר ספק אם הוא יקיים אותן. כינוס הבית היהודי
צילום: יהודה חיים

הריקודים המאולצים שהיו בסוף ישיבת מרכז הבית היהודי ביום רביעי שיקפו את הלך הרוח בחדר. מנסים לשמוח במה שיש, אבל כולם כבר מותשים ומעדיפים ללכת הביתה.

הרב רפי פרץ צלח את המבחן הראשון שלו כיו״ר המפלגה, בסיועם האדיב של בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ' שציידו אותו מראש בתופינים שיעזרו להמתיק לחברי המרכז את האיחוד עם עוצמה יהודית. ההצבעה הגלויה וכריכת האיחוד עם עוצמה באותה הצבעה על החבירה לאיחוד הלאומי, הבטיחו את הרוב המוחץ. בהצבעה חשאית התוצאה כנראה הייתה אחרת.

בנימין נתניהו, יו"ר הבית היהודי, סליחה, יו"ר הליכוד, הפגין השבוע אנרגיות של שדכנית בלתי נלאית ובקיאות פוליטית של ראש סניף במפד"ל, במאמץ לחבר את רסיסי הימין תחת מפלגה אחת. לא שליש גן עדן מעניין אותו, אלא ההבנה שבאיחוד הזה תלוי ניצחונו בבחירות. האיום האסטרטגי על כיסאו של נתניהו לא נשקף מאיחוד לפיד וגנץ בשמאל, אלא קודם כול מאחוז החסימה. זאת הסכנה שעלולה להשאיר אותו בלי גוש המלצות, תרתי משמע.

הוא זקוק ל-61 ממליצים אצל הנשיא, וזקוק גם ל-61 אצבעות בכנסת שיישארו בממשלתו גם אחרי המלצת היועמ"ש להגיש נגדו כתב אישום בסעיף שוחד. בגוש התומכים הטבעיים שלו הסכנה רבה: כחלון, ליברמן, ש"ס והבית היהודי, כל אלו מסומנים בסקרים שונים כחוליות חלשות שעלולות לקרוס אם קמפיין הגעוואלד של נתניהו יצליח מדי. כחלון וליברמן יתמודדו לבד בכל מקרה, אבל עד הרגע האחרון נתניהו לא הפסיק להפציר בחרדים לרוץ יחד. בסופו של יום הם הודיעו לו שרשימת יהדות התורה כבר הוגשה, ואת הנעשה אין להשיב.

אבל את עיקר הלחץ הוא הקדיש לשידוך המשולש בין הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית. בשבועיים האחרונים שעות השיחה של נתניהו וסמוטריץ' הצטברו ליותר מאשר בכל הקדנציה האחרונה. אין יום שהוא לא חייג ליו"ר האיחוד הלאומי, לפעמים יותר מפעם אחת ביום, כדי ללחוץ ולדחוק, לוודא ולשמן, שהגוש יתארגן בדיוק כרצונו. גם הרב רפי פרץ שרק נחת בביצה הפוליטית כבר התרגל לשיחות התכופות מלשכת ראש הממשלה. מעניין איך ירגיש כשיגלה כמה הן מעטות ונדירות בעתות שגרה, כשנתניהו לא זקוק לחסדי שותפיו.

אבל נתניהו לא הסתפק בשיחות פוליטיות עם ראשי המפלגות, וניסה להפעיל כל מנוף לחץ אפשרי. חוץ מהרבנים דרוקמן וסדן שבאמצעותם התרגל נתניהו לבחוש עוד בעידן בנט, השבוע גם הרב אבי סמוטריץ' הצטרף לרשימה המכובדת בניסיון להפעיל לחץ על בנו, וכך גם הרב יהושע צוקרמן, שנחשב לרבו של הרב רפי פרץ. בדרך לאיחוד בימין, אין סוגיה שנתניהו השאיר ליד המקרה. את אלי ישי הוא זימן וגם הבטיח לו תפקיד שר שלישי, אחרי סמוטריץ' ופרץ, אם רק יסכים להיכנס לרשימת הימין במקום התשיעי. הבטחה שקשה לראות איך יוכל לפרוע מול עיניו המשתאות של שותף אחר בממשלה הבאה - אריה דרעי.

במקום לטוס לפגישה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, בילה נתניהו את שעות אחר הצהריים של יום רביעי בחברת ניסן סלומינסקי ומוטי יוגב, בניסיון לרכך את ההצבעה במרכז הבית היהודי בשביל הרב פרץ. היקף ההבטחות ששפך שם ראש הממשלה עורר ספק בצד השני של השולחן האם בכוונתו בכלל לקיים אותן. בסוף זה נגמר בהבטחה לשני תפקידי שרים למפלגה, חוק נורבגי מורחב, ועוד שריון של מושב לנציג הבית היהודי במקום ה-28 ברשימת הליכוד. כמו בדיון על האיחוד בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, גם הצירוף של עוצמה יהודית לא עסק לרגע אחד בשאלות מהותיות או אידיאולוגיות, אלא רק בחלוקה תגרנית ופנקסנית של הכוח.

את המעורבות הזאת של נתניהו אפשר לדרוש לשבחו. כמנהיג המחנה הלאומי הוא רואה את התמונה הכוללת ודואג לטובת הגוש כולו. אבל יש משהו מדאיג במעורבות המוגזמת שלו בתוך מפלגות אחרות. אלה בדיוק שתי התופעות הפוליטיות שמהן נמלט בנט כשעזב את הבית היהודי: הראשונה היא המשא ומתן המפרך והמופרך בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, והשנייה היא המעורבות האובססיבית של נתניהו בפוליטיקה הפנימית של רסיסי המפלגות שמימינו.

מי שגילה עמידות יחסית לקסמיו ולחציו של ראש הממשלה היה בצלאל סמוטריץ', שדחה את ההזמנה לפגישה אצל נתניהו, ובלהט המשא ומתן גם הציע לו לרגע לצרף את עוצמה לליכוד במקום לכפות אותה עליו, אבל בסוף נתניהו השיג את מה שרצה. האיחוד הזה הוא לטובת המתאחדים עצמם גם בלי קשר לאינטרס של נתניהו, ועדיין במפלגות המחוזרות יכולים רק לקוות שהוא יעמוד בהבטחותיו גם אחרי הבחירות. הרב פרץ וסמוטריץ' אומנם כועסים על בנט, אבל אולי שווה להם להרים טלפון ולשמוע ממנו על תיק הביטחון שנתניהו הבטיח לו ערב הבחירות בשנת 2015. שלא יגלו בסוף שהם היו רק סולם שימושי בדרך לממשלת נתניהו-גנץ.

חוסר יציבות

בזמן שבימין הצליחו להגיע להסכמים יום שלם לפני מועד סגירת הרשימות, משא ומתן מתיש לא פחות המשיך להתקיים בניסיון ליצור איחוד בשמאל. זהו התרחיש השני שמטריד את נתניהו - מפלגה משותפת של לפיד וגנץ שתתחרה בליכוד במספר המנדטים. פער של שלושה או ארבעה מנדטים יכול לאפשר לנשיא ריבלין מרחב להעניק להם את הצ'אנס הראשון לנסות להרכיב ממשלה.

בין אם איחוד כזה ייצא אל הפועל ובין אם לא, האופן שבו התנהל גנץ בחודשים האחרונים מבחינה פוליטית דווקא יכול להרגיע מעט את ראש הממשלה. זה התחיל בהסכם הנדיב מדי עם יעלון, שקיבל שישה מקומות לחברי מפלגתו בתוך 23 המקומות הראשונים של חוסן לישראל, מה שבאופן ישיר סרבל את המגעים עם אורלי לוי שדרשה נתח מכובד לא פחות - שהיה מותיר את גנץ אולי בעמדת מיעוט בתוך רשימתו, ונגמר בפיצוץ מכוער.

גם איוש הרשימה עורר לא מעט סימני שאלה. גנץ אומנם נהנה מכמה כוכבים מעניינים ובאופן כללי הצליח לגייס אנשים טובים, רק שקשה להבין מה המכנה המשותף ביניהם, ועוד יותר קשה לראות כיצד ישליט משמעת קואליציונית בחבורה שגיבש סביבו. ואם לא די בכך - נראה שמסרי הקמפיין מזגזגים. בתוך שבועיים הוא עבר מיחס ממלכתי ומכבד לנתניהו למתקפה חזיתית ומזלזלת. שתי האפשרויות הן קמפיין לגיטימי, אבל המעבר ביניהן לא משדר יציבות.

אצל לפיד המצב דווקא קצת השתפר: עמודת המנדטים בסקרים החלה להתאושש, ובניגוד לגנץ הוא כבר הוכיח שיש לו מנגנון מתוקתק לפני הבחירות ומשמעת קואליציונית אחריהן. עם הנכסים הללו הוא הגיע למשא ומתן עם גנץ וכמובן עם הדרישה לרוטציה בראשות הממשלה. תהיה התוצאה אשר תהיה, הדרך מלמדת לא מעט על כישורי המשא ומתן של מי שמבקשים להחליף את נתניהו.

הכותב הוא עיתונאי חברת החדשות של ערוץ 12

לתגובות: 2sherki@gmail.com