בשבע מהדורה דיגיטלית

מגיע להם צ'ופר ולא עונש

החלטת הציונות הדתית לרוץ ברשימה משותפת עם עוצמה יהודית היא גילוי אחריות והכרעה מוסרית נכונה. פרשנות

עמנואל שילה , ט"ז באדר תשע"ט

גילו אחריות. כינוס הבית היהודי
גילו אחריות. כינוס הבית היהודי
צילום: יהודה חיים

עימות חריף במרכז הבית היהודי

בישורת האחרונה כולם גילו אחריות. חברי הבית היהודי קיבלו את הצעת היו"ר החדש ואישרו את הסכם השותפות עם האיחוד הלאומי, וגם את החבירה לבלוק טכני עם מפלגת עוצמה יהודית. הם עשו זאת למרות מחלוקת פנימית עזה וכאבי בטן קשים וכנים של חלקם.

כמה ימים קודם לכן, בסוף השבוע שעבר, הצליחו הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', בסיוע רבנים תומכי התנועה ולחצים מכיוונים שונים, לסיים את המשא ומתן המתיש ולהגיע להסכמה על רשימה משותפת של שתי המפלגות בראשות הרב פרץ, תוך חלוקת תפקידים שוויונית.

גם ד"ר מיכאל בן ארי וחבריו גילו אחריות, כאשר ויתרו על הרעיון לרוץ לבדם למרות סקרים מפתים ובחרו באופציה הפחות מסוכנת והיותר בטוחה, שמבטיחה שקולות מצביעיהם לא ילכו לאיבוד.

ולבסוף, גם ראש הממשלה בנימין נתניהו נרתם לשאת באחריות. אחרי שבועות רבים שבהם הוא הסתפק בלהטיף למפלגות הציונות הדתית שעליהן להתאחד, נתניהו הבין שאם האיחוד הזה כל כך חשוב לו אז גם הוא ומפלגתו צריכים לתרום את חלקם. ההבטחות שנתן למפלגות הבית והאיחוד באשר לתיקים בממשלה ושריון ח"כ אחד מטעמם ברשימת מפלגתו - אולי כפיצוי על קולות מצביעים טבעיים שהאיחוד עלול להבריח מהן - המתיקו את הגלולה למי שהיה זקוק לכך, וסללו את הדרך לאישור הרשימה המאוחדת במרכז הבית היהודי.

רשימת הציונות הדתית פותחת את מערכת הבחירות הזאת בנקודת התחלה לא קלה, שממנה אפשר וצריך לעלות. יש לקוות שלאור הדאגה שגילה נתניהו לכך שקולות הציונות הדתית לא ילכו לאיבוד, הוא לא ינסה הפעם לקחת אליו את המנדטים של המפלגה. מערכה אחרת, קשה יותר, צפויה מול מפלגת הימין החדש, מפלגה שאיננה דתית בהגדרתה אבל בנויה בחלקה על הציונות הדתית כשאחד מצמד מנהיגיה הוא חובש כיפה.

1

יומיים לפני שנפתלי בנט ואיילת שקד יצאו בהודעתם הדרמטית על פרישתם מהבית היהודי והקמת מפלגתם החדשה, הוזמנתי לפגישת תדרוך שבה הוצגה תוכניתם בפני מספר מצומצם ביותר של ראשי כלי תקשורת מגזריים. זו לא הייתה התייעצות פוליטית, כפי שניסו לתאר זאת מי שביקשו לטעון לבעיה אתית שכביכול הייתה במפגש הזה. זה היה תדרוך שלא לפרסום, אוף רקורד בז'רגון העיתונאי, שמטרתו מבחינת בנט הייתה כנראה לרכך את עוצמת המכה וההפתעה שתיגרם עם צאת ההודעה, בתקווה שכך תפחת גם עוצמת הביקורת שהמהלך שלהם יספוג בתקשורת הדתית-לאומית. אנחנו לא הוזמנו כדי להשמיע אלא כדי לשמוע.

בכל זאת לא נמנעתי מלערער על התמונה היפה שביקש בנט להציג בפנינו. הוא דיבר על היפרדות ידידותית שתגדיל את המחנה הציוני-דתי ותפעל לטובת גוש הימין כולו. הוא טען שמטרתו בהחלטה החפוזה היא להציל מנדטים אבודים ממפלגותיהם של גנץ ולפיד, ושהוא לא ינסה לגייס קולות מהגרעין האלקטוראלי הקשה של הבית היהודי. לכן לא יהיה ירי בתוך הנגמ"ש, אלא תהיינה שתי מפלגות אחיות שאפילו ייגשו אל המשא ומתן הקואליציוני מול נתניהו כגוש אחד, וכך יזכו למכפיל כוח, בדומה לאותה 'ברית אחים' שכרת בנט עם יאיר לפיד אחרי בחירות 2013.

דעתי הייתה שהכוונות הטובות עלולות להוביל לגיהינום. מערכת בחירות היא מציאות לא צפויה ולא יציבה, ובצוק העיתים עלולה ההבטחה שלא לנסות לשתות בקשית את המנדטים של הבית היהודי להיכשל במבחן המציאות. גם הדיבורים על כך ששתי המפלגות לא יתקפו זו את זו לא בהכרח יחזיקו מעמד. הרי גם נתניהו ובנט סיכמו ביניהם בתחילת מערכת הבחירות הקודמת לא לתקוף זה את זה. אבל כשנתניהו הרגיש שהרצוג ולבני עלולים לגבור עליו במספר המנדטים, הוא לא היסס לפנות אל הציבור הציוני-דתי בקריאות געוואלד ולהעביר בימים האחרונים של הקמפיין כמה מנדטים מהבית היהודי אל הליכוד.

2

ואכן למרבה הצער זה מה שקורה בימים האחרונים לנגד עינינו. במקום להסתפק כפי שהבטיח במנדטים שיבואו מהימין החילוני, ממפלגות המרכז ומהאגף הליברלי בציונות הדתית, בנט פועל באופן ברור במטרה להעביר אליו את קולות המיינסטרים של הציונות הדתית. הוא עושה זאת על ידי שיבוץ מועמדים ממרכז המיינסטרים הדתי-לאומי ברשימתו, כמו המפד"לניק ואיש בני עקיבא אלישיב רייכנר וכמו אורי שכטר איש ארגון 'צהר', ואפילו נחי אייל - עד לאחרונה חבר מרכז תקומה ומי שכיהן כמנכ"ל התנועה במשך שנים רבות. במקביל, בנט וחבריו דחפו לריצה משותפת של מפלגות האיחוד הלאומי והבית היהודי עם עוצמה יהודית. זה נעשה כביכול בשם טובת גוש הימין, אבל באמת גם מתוך כוונה לקטוף אלפי מצביעים, אולי רבבות, שעלולים לנטוש את הבית היהודי תחת לחץ ההתקפות שתספוג על השותפות בגוש טכני עם עוצמה.

וכך בנט, שבמקום להיפרד יפה עם הסכם שדואג לטובת שני הצדדים ברח מהבית בעיתוי הנוח לו והותיר את מפלגתו הנאמנה חלשה, מבולבלת ונבוכה, מסתכל כעת מהצד בחיוך על המחלוקת החריפה, על ההתייסרות ועל החיבוטים הפנימיים שעוברת המפלגה הנטושה. הוא יודע שככל שיגבר הווליום של הקולות הטהרניים שלא מוכנים לקבל את השיתוף עם עוצמה, כך ישתפרו סיכוייו לקטוף כפרי בשל את פתקי ההצבעה של המתייסרים והנבוכים. בנטישתו החפוזה הוא הותיר את מפלגתו בסכנה של מחיקה מהמפה הפוליטית, וכעת הוא עוד יזכה בחלק מהקולות שהיא תאבד בגלל חבירות שהיא תבצע מתוך מצוקתה. סוג של רצחת את מפלגתך וגם ירשת את קולותיה. כמובן שמפלגת הימין החדש עצמה לא מעלה בדעתה, למען טובת גוש הימין, להיכנס מתחת לאלונקה ולחבור לעוצמה יהודית בבלוק טכני כדי שהמנדטים שלה לא ילכו לאיבוד. למה להם לספוג את המתקפה המוסרנית הצפויה מכל עבר, אם אפשר להטיל את המשימה הלאומית החשובה על הבית היהודי?

3

ואולי התרחיש המעוות והאבסורדי הזה לא יקרה. יכול להיות שהאלקטורט הדתי-לאומי, או לפחות רובו הגדול, יבין שאין מקום להעניש את מפלגתו או לנטוש אותה רק משום שנהגה בגמישות ובאחריות. שאם מישהו מרים לבדו את האלונקה כי אף אחד אחר לא מתנדב למשימה, אז בסוף המסע מגיע לו צ'ופר ולא עונש. שאם בנט ונתניהו קוראים לציונות הדתית להכיל ברשימתה את עוצמה יהודית, אז זה לא הגיוני ולא מוסרי שאחר כך הם יקבלו קולות של מצביעים טבעיים שלה רק משום שהיא נענתה לקריאתם. שאם אפשר היה על בסיס מטרות טובות משותפות לקבל כמנהיגת מפלגתך את איילת שקד למרות היותה חילונית, אז אפשר גם לקבל שיתוף פעולה הרבה יותר מצומצם עם אנשים ציונים דתיים ובעלי אמונות וערכים דומים לשלך, גם אם אתה חולק על חלק מדעותיהם ודרכי פעולתם.

4

אם עוד לא נתתם דעתכם על כך שהמתקפה על הריצה המשותפת עם עוצמה יהודית באה בעיקר ממניעים פוליטיים שרק מתעטפים באצטלה מוסרית, שימו לב לסקירה הבאה. הרי זו לא הפעם הראשונה שבן-ארי וחבריו חוברים למפלגות אחרות לריצה משותפת. להפך, כך הם עשו ברוב הפעמים. בבחירות 2009 הם רצו ביחד עם תקומה ומולדת ברשימת האיחוד הלאומי. לא בבלוק טכני, בסיעה משותפת. הם התחרו על קולות הבוחרים מול הבית היהודי בראשות הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, עם זבולון אורלב ואורי אורבך. למרות היריבות בין שתי המפלגות, לא נעשה ניסיון מצד הבית היהודי לפסול מוסרית את האיחוד הלאומי בגלל הריצה עם בן-ארי.

פרופ' אריה אלדד רץ עם בן ארי פעם נוספת, בבחירות 2013, ומעולם לא היו עוררין על מהוגנותו ומוסריותו. גם לא שמעתי שחבריו של בן כספית בתקשורת תוקפים אותו על שהוא מגיש תוכנית רדיו יומית ביחד עם אדם שעשה מעשה נורא ורץ פעמיים עם מיכאל בן-ארי.

בבחירות הקודמות רצו אנשי עוצמה יהודית ברשימה משותפת בראשות אלי ישי ועם אנשי ישיבות הקו. הם הסתייגו מבן-ארי לא בגלל דעותיו הקיצוניות אלא משום שהוא עולה להר הבית – מעשה מקובל גם בחוגים מתונים בציונות הדתית. אז במקום בן-ארי הכניסו את מרזל, ואיש לא תקף את שותפיו לרשימה והאשים אותם בחוסר מוסריות.

ברדיו גלי ישראל משדרים בן-ארי ובן-גביר כבר שנים תוכנית שבועית פופולרית, ובטלוויזיה ששים להזמין את איתמר בן-גביר לערוץ 20 ואפילו לבית האח הגדול, ואיש אינו בא אליהם בטענות מוסריות.

אז למה רק כשמדובר בבית היהודי, ריצה משותפת עם בן-ארי וחבריו תמיט עליו כתם מוסרי בל יימחה? ועוד כשמדובר רק בבלוק טכני, חיבור זמני שצפוי להיפרד מיד לאחר הבחירות? אני לא מפקפק בכך שיש אנשים ששוללים את שיתוף הפעולה הזה מתוך תחושה מוסרית אותנטית וכנה, אבל אלה הם מיעוט קטן. רוב הזעקות המוסריות שנשמעות הן צבועות ופוליטיות, ויש לקוות שהנפש הציונית-דתית, שלפעמים רגישה יותר מדי למה שאומרים עליה, תדע להדוף את המתקפה הזאת.

לתגובות: eshilo777@gmail.com