הגנרלים ואנחנו מאחורי הפרגוד

מפלגות, בעיקר בשמאל, מתהדרות בגנרלים. למה זה קורה, והאם זה אכן משפיע עלינו? האם העבר מוכיח הצלחות של גנרלים, או אולי להיפך?

שמעון כהן , י"ט באדר תשע"ט

מלהיבים אותנו? אשכנזי, לפיד, גנץ ויעלון
מלהיבים אותנו? אשכנזי, לפיד, גנץ ויעלון
צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

עד כמה גנרלים מעוטרי אותות ונושאי דרגות במיל' משפיעים עלינו כשאנחנו מגיעים אל מאחורי הפרגוד של הקלפי כדי לבחור את ההנהגה הבאה של ישראל?

השאלה הזו מתחדדת לנוכח גלריית הגנרלים שבה מתהדרת מפלגת 'כחול לבן' של בני גנץ, לנוכח מפלגתו של גל הירש, הצטרפותו של טל רוסו למפלגת העבודה ועוד.

ביומן ערוץ 7 מתייחס לשאלה פרופ' אודי לבל, איש בית הספר לתקשורת ומרכז בס"א בבר אילן, מרצה באוניברסיטת אריאל, ומומחה לפסיכולוגיה פוליטית של התנהגות בוחרים, ולטעמו מדובר בטעות מצידן של המפלגות שחיות בתחושות שליוו את החברה בישראל של שנות השמונים והתשעים. כיום, הוא אומר, ההתלהבות מדרגות ואותות צבאיים פחותה בהרבה. "יש כאן סוג של פספוס או פאניקה ותשוקה מצד המפלגות שלא הצליחו לזכות באמון הבוחרים. היום זה לא הסיפור האמתי".

עם זאת, מוסיף פרופ' לבל, הצבתם של גנרלים בקידמת הבמה מעניקה לבוחר תחושה שהמפלגה אטרקטיבית דיה עבור הגנרל שמחזיק באג'נדה ביטחונית ורוצה להשפיע, וממילא כנראה שהמפלגה אכן טובה וראויה לבחירה. את הדברים הוא אומר על רקע כישלונותיהם החוזרים של גנרלים שהנהיגו את המערכת הפוליטית והמדינית בישראל. כישלונות אלה, הוא מזכיר, איכזבו הן את הימין והן את השמאל.

פרופ' לבל מצדד בתחושה לפיה דווקא מפלגות שמאל הן שמתהדרות בגנרלים על מנת לעטוף את תכניותיהן המדיניות באיצטלה ביטחונית. "אין ספק שביטחוניסטים בחברה הישראלית זה משאב בעיקר של השמאל ושל מי שפניו לתהליכים מדיניים. התרגלנו לכך שפשרנות מדינית ומשחקים מדיניים לא אחראיים מסכנים את הביטחון ולכך נדרשת עבורם לגיטימציה של הקצינים", אומר לבל המציין כי מחקרים וסקרים קובעים כי הציבור הישראלי סקפטי באשר למסוגלות של אבו מאזן להיכנס למו"מ והתפיסה הכללית היא שזו אינה העת למשא ומתן מדיני ומאחר וקיימת התנגדות בציבור הישראלי למהלכים חד צדדיים או דו צדדיים הרי ששיבוץ אנשי הביטחון נועד לכך שלא ניתן לפקפק בפטריוטיותה של המפלגה או בתיוגה ככזו שאינה ממוקמת בשמאל המדיני.

"בעידן הנוכחי בגלל שהמותג 'שמאל' הפך להיות מייצר חשדנות ציבורית – ואם נודה על האמת, אחרי עשור של אוסלו והעשור שאחריו זה במידה של צדק – משום כך נדרשים אנשים שאין אפשרות לפקפק בפטריוטיות שלהם ובאג'נדה שלהם שהיא לטובת הכלל. בין אם הקצין בראש ובין אם הוא מצטרף אל הראש הכוונה היא שלא יחשדו במפלגה שהיא מפלגת "עוכרי ישראל". עם זאת כשלא מדברים על דימויים אלא על מדיניות הדברים משתנים. ראינו שכאשר ניסו להוציא מטל רוסו אמירה על שתי מדינות, ורוסו הוא אולי הכי בר סמכא בנושא הסכנה משתי מדינות כמי שהיה אחראי על פיקוד העורף בצבא, הוא לא שיתף פעולה למרות שהוא במפלגת העבודה והוא לא הוציא את המילים 'שתי מדינות' והתחמק מהתשובה הזו".

להערכתו של פרופ' לבל כשהאמירות וההצהרות יתורגמו לשפת המעשה המדיני והפוליטי כל יתרונו הציבורי של בעל הדרגות יתמוסס. "כשהגנרלים האלה יצטרכו לא רק לייצר דימוי של מפלגה שאינה לא ממלכתית, אלא לקדם מדיניות ממשית של שמאל, מדיניות של נסיגה חד צדדית או הסכם שלום כלשהו, כל המשאב שלהם ייעלם. הציבור למד ממרי הביטחון כמו רבין וברק שעצם העובדה שבאת מהצבא זה יכול להעיד שפניך לשירות ממלכתי וציבורי אבל אין בזה יתרון לגבי יישום מדיניות ביטחון, כי למדנו כאן ימים קשים בעקבות תכניות שמי שקידם אותן היו בכירי הצבא שלנו. למדנו את הלקח הידוע בעולם שאין יתרון אמתי לאיש צבא בתכנון אסטרטגיה לאומית של ביטחון לאומי. יש לו יתרון ברמה הטקטית וברמת ניהול המשאבים ורכש, אבל ברמת הביטחון לאומי אנחנו לא רואים יתרון ייחודי למדינות עם הנהגה צבאית ובישראל יש הרבה מאוד חשדנות כלפיהם, ובמידה לא מבוטלת של צדק".