צהריים טובים להם-ביקורת רדיו

הציוות של רינה מצליח עם אמיר איבגי מייצר יומן צהריים של עיתונות שלא חיה בבועה משלה אלא מתעניינת, שואלת את השאלות הנכונות וזורמת

ניצן קידר , כ"ג באדר תשע"ט

עולמות שונים שמתחברים. איבגי ומצליח
עולמות שונים שמתחברים. איבגי ומצליח
צילום: גלי צה״ל

הם לא מוותרים. הם שואלים הכול, בכל עניין, אבל השילוב ביניהם הוא זה שיוצר אקטואליה בגוון חדש ונעים לאוזן. רבות דובר על פורמט ההגשה הזוגי בשידורי אקטואליה רדיופוניים, שהיה מאוד פופולרי בשנות התשעים העליזות. בשנים האחרונות, כחלק מתופעת הרטרו, הפורמט הזה חוזר לחיינו. בגלי צה"ל ספגו הרבה מאוד ביקורת על הציוותים שלהם. על חלקם טענו שלקחו מגיש דומיננטי והושיבו לידו פרשן או פרשנית דעתניים מדי, כך שהמטרה – שידור שמעניק ערך מוסף למאזין – הולכת לאבדון.

הציוות של רינה מצליח הוותיקה והדעתנית עם אמיר איבגי, דעתן לא פחות שמגיע מערוץ 20 עם דעות מוצקות שמזוהות עם ימין, היא סוג של בשורה. אלו כבר לא ניסיונות למהפך. זה לא ציוות של פרשן שמזוהה עם הימין כדי לאזן תוכנית, או של מגיש נוסף שישמש עלה תאנה. את הניסיונות של ירון דקל שספגו לא מעט ביקורת, לקח מפקד גל"צ הנוכחי שמעון אלקבץ צעד אחד קדימה. הוא קיצץ את תוכניתו של רזי ברקאי בשעה, מה שאיש לא העז לעשות לפניו במשך עשרות שנים, ובמקומה הציב, את מצליח ואיבגי בפריים טיים של הצהריים – השעה 12.

כאיש רדיו לא מעט שנים, אני יכול להעיד שהתוצאה מהנה מאוד. מצליח ואיבגי, למרות הבדלי הדעות, הצליחו ליצור בזמן קצר מאוד הרמוניה טובה, שהמאזין הוא המרוויח מספר אחת ממנה. כששני אנשים שמייצגים עולמות שונים מצליחים לייצר שידור רדיופוני אקטואלי עוצמתי, שלא נשמע כמו עיתונות של הבעת דעות ורצון לקבוע למאזין את סדר היום כפי שהמגיש רוצה אותו, אלא באמת כמו עיתונות מתעניינת, בודקת, שואלת את השאלות הנכונות ובעיקר זורמת.

מעניין מאוד היה לעקוב אחרי יומן הצהריים של מצליח ואיבגי בימי איחוד מפלגות הימין. תוכנית שלא נמצאת בבועה, שמתייחסת באופן לגיטימי למפלגת עוצמה יהודית ולא מנסה להציג אותה אוטומטית באופן שלילי, כפי שהיה נשמע באותה תחנה בדיוק שעתיים לפניה או אחריה.

ההנאה הגדולה בשידור הספציפי הזה היא שנותנים למרואיינים לדבר. לא קוטעים אותם, מחפשים את הכותרת, תוקפים אותם וסוגרים את הריאיון, כפי שקורה לא אחת בשידורי אקטואליה. ברוך מרזל קיבל את הזמן שקיבלה תמר זנדברג, והחיוך וההסתחבקות איתו היו לא פחות מאשר איתה, מצד שני המגישים.

סוג של תוכנית מזן מוכר, אבל עם טוויסט. כשמצד שני נמצאת אסתי פרז, עם יומן צהריים מואזן וחזק, גלי צה"ל נותנת אחרי הרבה שנים פייט מעניין. יעל דן ורינו צרור דיברו לציבור מאוד מסוים, הציגו ראיונות ורעיונות שצבועים בגוון אחיד. כעת כל אדם שמחפש תוכנית אקטואליה טובה ולא מוטה יכול למצוא אותה. אומנם השעה 12 בצהריים היא שעה קשה לרוב האנשים העובדים, אבל באתר התחנה אפשר למצוא את התוכנית באופן כמעט מיידי ולהאזין לה בכל שעה. מצאתי את עצמי עושה את זה כמעט על בסיס יומיומי.

רוח טובה עוברת על התקשורת, בעיקר הציבורית, פחות על הפרטית. התוכנית של אראל סג"ל ושל קלמן ליבסיקנד בכאן 11, והתוכנית של אמיר איבגי ורינה מצליח בגלי צה"ל. הלוואי והמגמה הזאת רק תימשך. אנחנו, כצרכני חדשות שמחפשים שידורים מסוג זה, רק ניהנה יותר.