בשבע מהדורה דיגיטלית

מאבק בלי רחמים

המשטרה נעלה את המקום, אך המוסלמים החליטו להפוך את המבנים הסמוכים לשער הרחמים בהר הבית למסגד, תוך עימותים עם כוחות הביטחון.

יוסף ארנפלד , כ"ג באדר תשע"ט

צו הסגירה לא נאכף. שער הרחמים
צו הסגירה לא נאכף. שער הרחמים
צילום: נעם מושקוביץ, פלאש 90

"אם שער הרחמים היה חשוב למוסלמים, סגירת המקום ב-2003 לא הייתה עוברת בשקט. בעקבות הכרסום ההדרגתי בריבונות של הערבים במקום, הם היו צריכים תירוץ כדי להפגין כוח, ומנסים לשחזר את ההצלחה של המגנומטרים. בינתיים נראה שבסיבוב הזה הם יוצאים עם ידם על העליונה, מסתבר שיש תוכנית לשפץ את המבנה. זהו שינוי סטטוס קוו והמרת מבנה קדום למבנה חדש. כמו כן, במקום יש כתובות גרפיטי של יהודים מימי הביניים שעשויות להימחק", כך מתריע הארכיאולוג וחוקר הר הבית צחי דבירה (צוויג).

הסערה הנוכחית בהר הבית החלה ביום חמישי האחרון, כאשר חברי מועצת הווקף נכנסו למבנים המכונים "באב א-רחמה" הסמוכים לשער הרחמים, שהיו סגורים מ-2003 בצו בית משפט בשל פעילות של ארגון הקשור לחמאס במקום (למעט פעילות של כיתת לימוד ובחינות בגרות שהתקיימו שם בהיתר). כתוצאה מכך נעלה המשטרה את השער שמוביל למבנים. למחרת, ביום שישי, הגיעו למקום אלפי מתפללים מוסלמים, קראו קריאות הסתה נגד היהודים, עקרו את השער והחלו להפוך את המקום למסגד עם הצבת שטיחים וציוד נוסף, תוך עימותים עם המשטרה, שבמהלכם נעצרו עשרות תושבי מזרח ירושלים ובהם ראש מועצת הווקף עבד אל-עזים סלהב וסגנו מאג'ח בכיראת, שנעצרו בצעד חריג ביותר אך שוחררו עוד באותו היום.

למרות המעצרים המתוקשרים, מאז יום שישי ממשיכים המתפללים להיכנס למקום ללא הפרעה. ביום שני נמשכו עבודות שיפוצים ותחזוקה במתחם, נפרשו שטיחים על רצפת המבנה ומונה אימאם למקום. התנהלות המשטרה והיעדר תגובת הממשלה ספגו ביקורת נוקבת. על פי תגובת משרד ראש הממשלה שצוטטה בכמה כלי תקשורת, ראש הממשלה הורה לסגור את המקום, אך בפועל לא נראה שקורה דבר בשטח. בשל הדיווחים ושמועות נוספות ברחוב המוסלמי מגיעים למקום מוסלמים רבים, ובשעות התפילה ממלאים מאות מתפללים את המקום.

ערן צדקיהו, חוקר הפורום לחשיבה אזורית, שביקר במקום ביום שני, העיד שהאתר שהיה סגור ומוזנח כמעט 15 שנה הופך למסגד נוסף ומשמעותי על הר הבית. "מדובר בשינוי של המצב הקיים ובניצחון ברור לווקף המוסלמי. ממבנה סגור ומוזנח שקודם לסגירתו ב-2005 שימש כמשרדים - למסגר מפואר". באותו יום ביקרו במתחם בכירים במגזר הערבי וחברי כנסת מהרשימה המשותפת ואמרו: "זכותו של כל מוסלמי להתפלל במסגד אל-אקצא. פעולותיה של ממשלת ישראל לייהוד ירושלים ושחיקת הסטטוס קוו ייתקלו בהתנגדות קשה".

נוכחית משטרתית דלה

ישראל הרשמית אומנם הבהירה שהיא תאכוף את צו בית המשפט וצווים נוספים שהביאו לסגירת המקום בעשור הקודם בשל פעילות עמותת חמאס במקום, אך מתברר שתוקף הצו מוטל בספק, היות שכלל לא ברור שהעמותה שפעלה במקום והייתה קשורה לחמאס ושבגינה נסגר המקום, עדיין קיימת. כך התברר למשל במהלך הדיונים בבקשה להגבלות ולהארכת מעצרם של ראשי הווקף שנעצרו והובאו לבית המשפט. בתוך כך החליט הדרג המדיני בראשות ראש הממשלה לאפשר לירדן, אשר זועמת על מעצר ראשי הווקף, להגיש תוכנית שיפוצים מסודרת למתחם.

ההערכה של צחי דבירה גורסת שהטריגר שגרם לווקף להיתפס לשער הרחמים, הוא עמדה חדשה של המשטרה שהוקמה בסמוך לפני חצי שנה. "בזמנו הם הזיזו את ערימות העפר באזור המזרחי כדי לעשות מהן טרסות, בניגוד לפסיקת בג"ץ שהערימות צריכות טיפול ארכיאולוגי לפני שמפנים אותן. הם ניצלו את ההמונים שהיו שם בזמן הרמדאן, ומאידך את הנוכחות הדלה של המשטרה. כשהתרענו בזמן אמת - המשטרה פעלה מיד והציבה עמדה חדשה מעל שער הרחמים".

כמה ימים לאחר מכן התקיימה פגישה חשאית בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למלך ירדן. תוכן הפגישה הודלף לתקשורת, ולפי ההדלפות מלך ירדן דרש מראש הממשלה להסיר את העמדה וראש הממשלה התקפל. "בפועל העמדה עדיין קיימת", אומר דבירה, "אם כי לפני כמה שבועות כשביקרתי במקום ושוחחתי עם השוטרים, הבנתי שהייתה התקפלות חלקית. אין ממש עמדה, אלא רק שוטרים שעומדים במקום וגם זה בזמן ביקורי היהודים".

דבירה מסביר שאחרי שסגרו את המתחם ב-2003, הייתה רגישות גדולה מצד הווקף, כי הם רצו להוכיח שהם עדיין שולטים במקום. לכן בשנים האחרונים הם קיבלו מדי פעם אישורים מיוחדים לערוך במקום מבחני בגרות וכדומה. "מפתיע שצו בית המשפט לסגירת שער הרחמים נעלם מעיני הציבור ואפילו ממני, שחוקר את הנושא. זה לגמרי היה מתחת לרדאר התקשורתי".

לדבריו, השליטה היהודית בהר הבית התחזקה בשנים האחרונות, לעומת כרסום במעמד הווקף, מה שמוציא אותם מדעתם. כמו למשל בנושא של פיקוח ארכיאולוגי. "מ-2007 יש פקחים שפועלים בהר הבית, ואפילו ביצעו קצת חפירות מינוריות במקומות שונים. מבחינה פוליטית זה הישג מאוד גדול. הם לא יכולים לבנות שום דבר בלי אישור של ועדת השרים שמתכנסת מפעם לפעם. גם את המבנה של הסראיה, שהפכו לשירותים בשביל המתפללים המוסלמים, ישראל אטמה ולא אפשרה להם להשתמש".

כך גם בכל מה שקשור לעליית יהודים להר הבית. "היום עולים בקבוצות גדולות ומאפשרים ליותר במקביל. יש יותר שוטרים, הפיקוח על תפילות פחות הדוק וגם לא סוגרים את ההר למתפללים בזמן התפרעויות. הוסיפו עוד זמנים. מרחיקים את הווקף מהיהודים וגם סילקו את המורביטאן ועוצרים אותם. לפני כשנה וחצי סגרו את כיפת הסלע למוסלמים, בלי לדפוק חשבון, בגלל זריקת אבנים לעבר יהודים".

כזכור, גם בקיץ האחרון, אחרי רצח שני השוטרים, סגרו את הר הבית למוסלמים למשך יומיים. "אחר כך התקפלו", הוא מודה, "אבל אם זה היה קורה לפני עשר או עשרים שנה, זה היה יוצר אינתיפאדה נוספת. השייח' ראאד סלאח ניסה בזמנו למנוע את החפירה הארכיאולוגית ושיפוץ שער המוגרבים, תוך ניסיון להתסיס את הרחוב הערבי, אך לא הצליח. אם מסתכלים בצורה רחבה, תמיד יש רפיסות של מדינת ישראל, בגלל שלא כל ההנהגה תומכת בזה וגם לא כל המפקדים בשטח. מה שגלעד ארדן עשה בהר הבית בקדנציה שלו היה בהתאם למגבלות ולגיבוי שקיבל מלמעלה. אבל זה תהליך שמתקדם".

הפחד של נתניהו

אומנם אל התחזית הקודרת של צחי דבירה מצטרף יצחק היימן, יו"ר הקרן למורשת הר הבית והמקדש, אך בניתוח המהלכים בשני העשורים האחרונים הוא רואה את הדברים קצת אחרת. כבר עשרים שנה שהוא עולה להר הבית, ולמרות שבעשר השנים האחרונות הוא מרגיש שיש התעוררות של עם ישראל לעניין, הוא מדגיש שזה קורה "נגד הדיכוי של ממשלות ישראל ובנימין נתניהו שאמור לייצג את הימין, אך מנסה יותר מכולם לדכא את הזכויות של ישראל בהר הבית. בתקופתו הזכויות של היהודים בהר הבית רק הלכו והתדרדרו", הוא מפנה כלפיו את האשמה.

במסגרת ביקוריו בהר הבית עבר היימן לא פעם ליד שער הרחמים, אך המשטרה לא אפשרה לקבוצה לרדת למטה. היימן מספר שלפני כמה שנים הרב אלי בן דהן בחן את האפשרות להקצות מקום במזרח הר הבית לצורכי תפילה של עם ישראל, ומתחם שער הרחמים היה אחד המקומות שנשקלו. "לצערנו זה לא יצא לפועל, בעיקר בגלל הפחד של ראש הממשלה. כבר בעקבות אותם דיונים, החלו הערבים להתפרע והמשטרה נעלה את המקום ואף אחד לא ירד לשם. יש רק קורות עץ מבית ראשון ובית שני שנמצאות שם מוזנחות, ומדינת ישראל לא עושה כלום כדי להציל אותן".

היימן קובל על כך שאיש לא עושה דבר כדי למנוע את הווקף מלהפוך את המקום למסגד נוסף. "זה חילול השם", הוא אומר בצער, "המוסלמים רואים את הרפיסות של ראש הממשלה ואומרים: 'בואו נמשיך להתפרע ונקבל עוד'. הרבה מהדברים הרעים במדינת ישראל באים בעקבות ההפקרות בהר הבית. הם עושים מה שבא להם. אותו דבר עם המגנומטרים. בתוך כמה ימים המגנומטרים הביאו לסדר בהר הבית, עד שראש הממשלה נתן הוראה להסיר אותם. זאת רפיסות וכניעה פעם אחר פעם, אז למה שלא ימשיכו?"

למרות פניות חוזרות ונשנות, מלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשטרת ישראל לא התקבלה תגובה עד לירידת הגיליון לדפוס.