קביעת עיתים לבוגרי ישיבות – חלק ב'

בוגרי ישיבות מתגעגעים לעולמה של הישיבה, אך במבחן התוצאה לא מצליחים לשמור על קשר חי וקבוע עם לימוד התורה.

צביקה מור , כ"ט באדר תשע"ט

לקבוע עתים
לקבוע עתים
צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

בפינה הקודמת הצפנו את מצוקתם של בוגרי הישיבות שמתגעגעים לעולמה של הישיבה אך במבחן התוצאה לא מצליחים לשמור על קשר חי וקבוע עם לימוד התורה. ראינו סיבות רבות אפשרויות למצב הזה, והפעם ננסה לתת מספר פתרונות עקרוניים וגם מעשיים לאלו החפצים לעבות את קישורם לתורה גם אחרי הישיבה. כיוון שאני עוסק עם אנשים עם הפרעות קשב וריכוז אתמקד בעיקר באלו שחווים קשיים ארגוניים שמונעים מהם לקבוע עיתים לתורה.

בנין הזהות התורנית של בוגר הישיבה ושאיפותיו

בוגר ישיבה המוצא פערים בין לימוד התורה שלו בפועל לבין שאיפותיו, צריך לחקור האם הסיבה היא פרטית ומקומית שזקוקה לפתרון טכני פשוט או שמדובר בסיבה מהותית ועמוקה הנוגעת לערכיו ולזהותו כבן תורה. השאלות הבאות יכולות לסייע לבירור עצמי:

מה הזהות התורנית שלי? מה השאיפה התורנית-רוחנית שלי? האם אני רוצה לשמור על הישגיי מהישיבה או להמשיך בעלייה כי אני בן תורה ולא משנה היכן אני נמצא? האם אני יוצא ישיבה או יוצא מהישיבה? מהו תפקידי כעת בבניין התורה בישראל? במי אוכל להיעזר על מנת לברר את הזהות התורנית שלי כיום? מה בדיוק אני רוצה לשאול אותו? מה זה אומר עלי אם איני מצליח לקבוע עיתים לתורה ובכל זאת הנושא הזה מטריד ובוער בי?

בשביל לבנות שאיפה, יש להרים את הראש מעל המים. אין לבחון את הדברים רק לפי המצב הנוכחי – שייתכן שהוא שחוק ביותר לאחר שנים מחוץ לישיבה – אלא ובעיקר להיצמד לשאיפה הפנימית, ל"מה באמת אני רוצה?" בקשר ללימוד תורה. לאחר שנים מחוץ לישיבה, כשהאווירה בחוץ כל כך שונה, קשה לפעמים לבחון באמת את השייכות. לכן, דווקא עכשיו כשאתה לא בישיבה ואולי קצת שכחת את הרוממות שלה, קח לך 2 דקות ונסה להיזכר בשנות הישיבה שלך, באותן שנים ובאותם סדרים של לימוד מעמיק ומרומם ולהתחבר לשיא זה מחדש. עכשיו, כשהרגשות ההם ממלאים אותך, בדוק שוב את השייכות שלך לעולם הישיבתי.

גישור על פערים רוחניים בין בני הזוג

משמעות הזוגיות בישראל היא לראות את בני הזוג כיחידה אחת עם שני פנים. כשזו הנחת היסוד של הקשר, כל משימה של כל אחד מבני הזוג שייכת לשני בני הזוג באותה המידה. לא בגלל הכרח אלא מתוך בחירה ורצון לבנות את היחד.

לפי דברנו, הבניין הרוחני של הבית הוא עניין של שני בני הזוג בשווה, אלא שלכל אחד מבני הזוג תפקידים שונים במטרה הזו. כל אישה יודעת איזה מטען רוחני ימלא אותה וישאיר אותה קשורה. ייתכן שזה יהיה שיעור, ייתכן שיהיה זה קשר לרבנית וייתכן שעצם המחשבה שהיא מעין "תומכת לחימה" ומאפשרת את הגידול התורני של בעלה יספק אותה לחלוטין. על הבעל לוודא שאשתו נמצאת אתו ב"יישור קו" בהתקדמות הרוחנית שלו ולבנות אתה את השותפות הזוגית בעניין זה.

לפעמים המצב הפוך. הבעל שהוא בוגר ישיבה נשחק במשך הזמן ודווקא האישה מחזיקה עמדה ברורה בקשר למצב הרוחני של הבית. במצב זה יש לאישה כוח וזכות גדולה בעידוד של בעלה ללימוד תורה משמעותי.

הפתרון לפערים רוחניים בין בני הזוג צריך להגיע מתוך שיחה זוגית שתאפשר לכל אחד מבני הזוג להציג את צרכיו הרוחניים מתוך השותפות במטרה המשותפת של הבניין התורני המשפחתי.

פתרון לקשיים בתכנון והתארגנות ללימוד תורה

קושי ספציפי של בוגרי ישיבות הרוצים לקבוע עיתים לתורה מתייחס לפער הקיים בין הרצון ובין יכולות הביצוע. פער זה, כשהוא רוחבי ומתמשך, יכול לנבוע מבעיה אובייקטיבית של לקות נוירולוגית (למשל, לקויות למידה והפרעת קשב וריכוז – ADHD) או מקושי סובייקטיבי כגון אדם לא חונך ולא הורגל לסדר וארגון.

בין אם מדובר על חוסר חינוך והרגל, ובין אם מדובר על בעיה אובייקטיבית-נוירולוגית, הבוגר עשוי למצוא את עצמו בתסכול גדול כשאינו מצליח לבטא את הרצון העז שלו ללימוד תורה משמעותי. החדשות הטובות הן, שגם אם מדובר בקושי אובייקטיבי על בסיס נוירולוגי ניתן לשפר מאד את יכולות התכנון, הארגון והעשייה על ידי קניית הרגלים חדשים. זה לא מספיק לרצות להיות מסודר, מאורגן ובעל יכולת ביצועית. צריך גם שיטה איך לעשות את זה.

להלן עצות מעשיות לבוגר שרוצה לקבוע עיתים לתורה ומתקשה בתכנון וביישום של הרצון. הערה: הדברים כתובים על סמך הנחות יסוד ושיטות טיפוליות שונות.

1. הרגש משחק תפקיד חשוב מאד בעשייה שלנו. אנחנו רוצים לחזור על פעולות שגורמות לנו רגשות חיוביים ונמנעים מאלו שמביאות אותנו לרגשות שליליים. לכן, העצה הראשונה היא לבחור תוכן לימודי שגורם לנו את מה שאנחנו רוצים להרגיש. עם התוכן הזה כדאי להתחיל ולבסס את הלימוד, ובהמשך להוסיף תכנים נוספים. העיקר להתחיל.

2. אחרי שבחרנו את התוכן הרצוי לנו (גמרא, משניות, אמונה וכו'), נתכנן את הלימוד לפרטי הפרטים. הנקודה היא להכין את המוח מבעוד מועד לתכנית ברורה ומפורטת. כשהמיצג במוח ברור ועשיר, המוח מבחינתו כבר "היה שם" והביצוע הרבה יותר קל. כדי להגיע לתכנון מפורט, נשאל את השאלות הבאות:

א. מה בדיוק אני רוצה ללמוד? איזו מסכת? איזה פרק?

ב. כמה זמן אני רוצה להקדיש ללימוד ביום? בשבוע? מהם משאבי הזמן העומדים לרשותי? אם אתה רוצה לעבוד לפי הספק, שאל את עצמך איזה הספק אתה רוצה ביום? בשבוע?

הערות: כדאי ללכת על מסגרת זמן בטוחה. שאל את עצמך: "בכמה זמן של לימוד יומי אני יכול לעמוד ללא כל בעיה?" גם לגבי ההספק, כדאי ללכת על הספק בטוח ואפילו מינימלי שיחזיק לאורך זמן.

ג. מתי בדיוק אני יכול לקיים את הלימוד שלי? היכן במשך היום יש לי משבצות פנויות או היכן אני יכול לפנות משבצות?

ד. האם יש לי צורך בחברותא ואם כן, עם מי יהיה לי הכי טוב ללמוד? אילו חברותות אפשריות עבורי?

ה. האם יש לי צורך במסגרת לימוד כגון שיעור או תכנית של הספק יומי/שבועי/חודשי ואם כן, היכן אני יכול למצוא מסגרות שונות ללימוד? איזו מסגרת הכי יכולה להתאים לי?

הערה: יצירת "מחייב" יכולה להועיל מאד למי שמתקשה להניע את עצמו לעשייה חדשה. כאן המחייב יכול להיות בצורה של חברותא או/ו מסגרת. בנוסף, ניתן לקבוע עם החברותא שכל אחד מזכיר לשני את החברותא מידי שבוע עד להטמעתה בלו"ז של כל אחד כדבר קבוע ומובן מאיליו.

3. אחרי שאנחנו יודעים כמה זמן אנחנו יכולים להקדיש ביום/בשבוע, באיזו מסגרת, היכן יתקיים הלימוד ומי החברותא שמתאים לאפשרויות שלנו, נערוך בדיקה אקולוגית אחרונה לראות אם אכן התכנון שלנו אפשרי. הבדיקה האקולוגית באה לבדוק האם התכנית מתאימה לסביבה והאם המחיר של קיום התכנית אפשרי עבורה. למשל, אם החברותא בערב, צריך לבדוק שלא מתנגשת עם צרכי הבית השונים כגון השכבת הילדים וסידור הבית. דוגמה נוספת: לבדוק עם האישה אם היום והשעה מתאימים לה מבחינת התכניות שלה ומצב העייפות שלה באותו יום בדרך כלל.

4. לאחר שמצאנו שהתכנית אקולוגית עבורנו, נכניס אותה ליומן. הפעולה הקטנה הזו חשובה ביותר כחלק מההכנות שלנו למחויבות החדשה שנכנסת לנו לחיים. שימוש בתזכורות בטלפון הסלולרי מועיל פעמיים: בהכנסת התזכורת שמעלה את המודעות ובתזכורת עצמה לפני הלימוד.

5. למי שקבע לעצמו לימוד יומי או למי שקבע חברותא פעם או מספר פעמים בשבוע, כדאי לחשוב בלילה לפני ההירדמות על החברותא ולדבר עם מישהו בתחילת היום על הלימוד שיהיה, ושוב בשביל העלאת המודעות. משפט כמו "אני לומד הבוקר עם דוד מיד לאחר התפילה" מעלה את המודעות, מגביר את המחויבות ומסייע לביצוע.

6. כדי לא ליפול מכישלונות בקשר ללימוד תורה, כדאי לזכור ש"רחמנא ליבא בעי" והעיקר הוא ההשתדלות לעשות את מה שביכולתך לעשות. בנוסף, הבניין הרוחני האישי, הזוגי והמשפחתי הוא ריצה לטווח ארוך ואין למדוד את הדברים בהסתכלות על יום או יומיים ואפילו לא שבוע ושבועיים. מצד שני, יש לראות כל יום בפני עצמו ולעשות את הטוב ביותר האפשרי באותו היום במסגרת המשאבים העומדים לרשותך. אם אני חושב על שעה לימוד כל יום בשבוע, אני עלול להיחלש ולחשוב "איך אני עושה את זה?", אך אם אני אומר לעצמי "רק היום אלמד שעה אחת" אני הופך את הלימוד לאפשרי עבורי.

7. במשך הזמן תוכל לבנות את "נוסחת ההצלחה" של קביעת העיתים לתורה שלך. תוכל לראות באיזה לימוד אתה מצליח להתמיד בשמחה, עם אילו חברותות טוב לך ללמוד, מהו המקום המיטבי ללמידה, איזה שיעור או מסגרת משאירה אותך בתוך הלימוד ועוד. כך תוכל לדייק יותר ויותר את הלימוד שלך ולייעל אותו בכמות ובאיכות.

כציבור, אין לראות את הבעיה של בוגרי הישיבות כבעיה שלהם. זה לגמרי עניין של כולנו כציבור ששם את התורה במרכז. בוגרי הישיבות הם הסוכנים התורניים של הציבור והעם כולו. הם נמצאים במקום אחר לחלוטין מבחינה רוחנית מהציבור שלא זכה ללמוד בישיבות. לפיכך, עלינו לשמר את האיכות הציבורית הזו כבר מראשיתה, לבנות מסגרות המשך לבוגרי ישיבות, לתמוך בכל מה שאפשר במסגרות הללו וכשבוגרי הישיבות ימשיכו את התגדלותם הרוחנית כשהם מפוזרים בקהילות שונות, הם בוודאי ישפיעו לטובה על סביבתם כולה.