בשבע מהדורה דיגיטלית

"הקול המרכזי של בית הלל הוא אורתודוקסי הלכתי צלול"

יו"ר ארגון רבני בית הלל, הרב מאיר נהוראי, לא חושש ממחלוקות וסבור שלהיות מעורב בדעת עם הבריות זו תכונה חשובה לפוסק

יוני רוטנברג , א' באדר ב תשע"ט

הדור צריך להתחנך להבנה מה היא מחלוקת, לא לפחד ממנה. הרב מאיר נהוראי
הדור צריך להתחנך להבנה מה היא מחלוקת, לא לפחד ממנה. הרב מאיר נהוראי
צילום: לירון מולדובן

רק כביש אספלט צר ומצולק מפריד בין הדשא המוריק בחצר בית משפחת נהוראי ובין השדות עמוסי הירק המקיפים את המושב השיתופי משואות יצחק, הסמוך לקריית מלאכי.

הכביש הצר הוא כמו משל - משל לגבול שתוחם את הרב מאיר נהוראי, רב המושב, ועוצר אותו מלרעות בשדות ולשקוע במחשבותיו. יש לו קהילה להוביל, יש ארגון רבנים לנהל, יש בנות מדרשה ללמד - אומר לו הכביש, ומתיר לו להתפנות רק בזמנים קצובים להתמסרות מרחיבת לב אל הטבע. כמי שגדל בתל אביב הוא אומנם מעיד על עצמו שלא זנח את אהבת נעוריו האורבנית, אבל משכנעות הרבה יותר הן מילות האהבה שהוא קושר לנוף הפתוח של ארץ ישראל.

"החיבור לאדמה מצמיח דברים מדהימים בנפש האדם", הוא מקבל את פנינו, "אתה רואה את ה', אתה רואה את התחייה. בסוף הקיץ האדמה יבשה לגמרי, ואז יורד גשם ראשון, ועוד גשמים, האדמה נעשית רוויה ורואים נבטים ראשונים, אחרי זה הגידולים מתעצמים והחיטה צומחת שוב. אתה נוכח בעיניים שיש לעולם בורא ומשגיח. החיבור לאדמה זה עולם של לב. כשאני רוצה לחשוב על משהו אני יכול לעמוד ולהתבונן כאן על השדות, זה נותן שלוות חיים. מעבר לזה, זה גם גואל את כל סדר זרעים שהיה מוזנח כמעט לחלוטין בגלות, וכאן אנחנו חיים יום יום את ההלכות האלה בפועל".

אך בל נטעה בפסטורליה שהכתה בנו פתאום. הרב מאיר נהוראי, איש נעים הליכות ללא ספק, עומד בראש ארגון בית הלל, שהצליח לעורר לא מעט מדנים בקרב הציבור הדתי-לאומי. הארגון, שמאגד בתוכו רבנים ורבניות, פרסם במהלך שש שנות קיומו עמדות הלכתיות חדשניות ומקלות, כמו גם עמדות בנושאים ציבוריים שעומדים על הפרק. לאחרונה נאספו ויצאו כספר עשרות מאמרים וחוות דעת הלכתיות שכתבו רבני ורבניות הארגון. הרב נהוראי מביע את שמחתו על ההזדמנות להסביר את עמדות הארגון ומטרותיו בצורה נינוחה יותר ממה שנהוג בשיח התקשורתי ובמדיות החברתיות. כאן, על מרפסת העץ שבחצר ביתו, אפשר להטות אוזן ולעיתים גם למצוא על מה כן מסכימים.

להקשיב לקול הנשי

מיד כשנפגשנו, על רקע שדות המושב המרהיבים, ביקש הרב נהוראי לשתף אותנו בסיפור של השדות הללו. "למשואות יצחק ולקיבוץ נגבה החילוני יש שותפות ענקית בכל השטח החקלאי", הוא מספר. הכול התחיל כשהם הרגישו שהגידולים שלהם לא מצליחים, והם צריכים גב חזק יותר. הם תמיד הסתכלו עלינו, איך אנחנו לא עובדים בשבתות ומועדים והם כן, ועדיין התוצאות שלהם היו פחות טובות. התחלנו את השותפות אחרי שנת השמיטה תשס"א, והיום זאת נבחרת שמורכבת מחברים משני המשקים. עם השנים, המערכת הפכה לקשרים אישיים וקהילתיים, והיום באים לעשות בר מצוות אצלנו מכל הקיבוצים בסביבה. הם קיבלו על עצמם שכלים חקלאיים לא זזים בשבת ובימים טובים, והחג הכי גדול שיש לקיבוץ, שזה חג הביכורים, נעשה בערב החג או ביום שישי, כדי לא לחלל אותו. אני מצידי עושה השתדלות ומגיע תמיד כדי לכבד את האירוע. הם עשו ויתור אדיר, אבל באהבה, בלי כפייה. הקשר התרחב גם למסיבת חומש שהם באים לעשות אצלנו כל שנה, הילדים עם ההורים שלהם. רואים בעיניים שכשיש אהבה אין קמפיינים של הדתה, זה הכול יוזמה שלהם".

את בית הלל הקים הרב מאיר נהוראי לפני שש שנים, יחד עם הרב רונן נויבירט ועם עוד רבנים מהקיבוץ הדתי וממקומות נוספים. הרקע היה אמירות של רבנים מחוג מסוים שפורסמו בתקשורת באותם ימים וגרמו לרב נהוראי ולחבריו לנוע באי נוחות בכיסאם. "נאמרו אז אמירות, כמו למשל 'לעמוד מול כיתת יורים ולא לשמוע שירת נשים', שנוגדות את רוח קהילתנו. בני הקהילה שאלו אותי אם אני מסכים לזה, ואם לא – מדוע לא שומעים את הקול שלנו. ככה זה התחיל, בנינו ארגון במהירות הבזק מכלום".

הרב נהוראי רואה צורך דווקא בארגון רבנים, שלקול שלו יש יותר משקל מאשר לקולו של רב בודד. "יחד עם זה", הוא מוסיף, "ארגון זה גם מאתגר יותר, מפני שבית הלל הוא ארגון דמוקרטי".

זאת הסיבה שלא פעלתם במסגרת צֹהר, שהוא גם ארגון של רבנים מתונים יחסית?

"בהתחלה הייתה באמת מחשבה ללכת ביחד עם צהר, אבל היה עקרוני בשבילנו שהארגון יהיה דמוקרטי, כאשר הוועד המנהל משרת את הרבנים ונותן מקום לגוונים השונים בתוך הארגון. אבל יש עוד נקודה שהייתה חשובה לנו לא פחות. בבית הלל שותפים גברים ונשים, רבנים ורבניות. זה אחד הצרכים המובהקים של בית הלל. בעולם שבו יש עשרות מדרשות ובנות שמתגדלות בלימוד, ראינו צורך בכך שגם הנשים ירגישו שבית הלל הוא בית לצרכים שלהן. אז נכון שלרבנים יש כרגע יותר ידע, כי הם למדו יותר בישיבות, אבל השיח המשותף הוא דבר נצרך".

הרב נהוראי, שמלמד באופן קבוע בבית המדרש לנשים במגדל עוז, מסביר מהו השיח המשותף, שהופך את הנוכחות הנשית בדיונים הבית-מדרשיים להכרחית בעיניו. "לא ידעתי עד כמה זה חשוב לשמוע קולות שבדרך כלל אתה לא שומע מאחורי המחיצה. ניקח לדוגמה את קריאת המגילה לנשים או קריאת התורה - זה ממש טראגי שהרבנים הגדולים לא נמצאים מספיק בשיח הזה. יש בזה תחושה של פספוס, כי בגמרא ובראשונים מופיע עקרון הלכתי של 'לעשות נחת רוח לנשים', ואם נמצאים בשיח ושומעים את המצוקות - הפסיקה יכולה להשתנות. חשוב לקיים שיח של נשים על עצמן, שגם רבנים יקשיבו ויידעו מה עובר עליהן".

הרב נהוראי מכיר בכך שהדרישה להשתתף בקריאת מגילה או בקריאת התורה היא לא נחלתן של כל הנשים. הוא משתמש כאן בביטוי שיחזור עוד הרבה פעמים במהלך השיחה שלנו, ונדמה כי הוא מאפיין את דרכו ההלכתית יותר מכול – "קהילה וקהילה כלשונה". "יש הרבה נשות ישראל טובות שהנושאים האלה לא עומדים בראש מעייניהן, ואין להן שום מצוקה בקריאת מגילה, וזה בסדר גמור. זה דבר שתלוי מאוד באופי וברקע, אבל כן צריך לדעת שההלכה מתירה את זה".

קונסרבטיבי לא ייכנס

יש תנאי סף לרבניות ולרבנים שרוצים להצטרף לארגון? הסמכה לרבנות או מבחנים אחרים?

"לנשים כמובן אין סמיכה לרבנות כי הרבנות הראשית לא מאפשרת, אבל כן יש לחלקן סמיכה במסגרות פרטיות. אבל זה לא כולן. באופן כללי, הרבנים שאצלנו הם רבני קהילות ור"מים בישיבות גבוהות, או ראשי ישיבות תיכוניות, או ר"מים במדרשות. גם הנשים הן מובילות רוחניות או ר"מיות במדרשות. אנחנו לא בודקים דווקא ידע הלכתי. מה שחשוב מבחינתנו זה שיש לנו נשים שנמצאות בתוך השיח התורני".

ומבחינת גבולות, רב שמביע עמדות קונסרבטיביות יוכל להיות חלק מהארגון? איך אתם קובעים מי נכנס ומי לא?

"יש לנו ועדה שמקבלת רבנים, ואנחנו יודעים תמיד מי הדמות. אנחנו מאפשרים מנעד רחב, אבל קונסרבטיבי מוצהר לא ייכנס. מאוד קשה לעשות מבחן אמונות ודעות, אני רק יכול להגיד שהקול המרכזי של בית הלל הוא קול אורתודוקסי הלכתי צלול, על פי מסורת ההלכה מתוך הקשבה למציאות חדשה".

אם אתה אומר שהקול המרכזי אורתודוקסי, זה אומר שיש שוליים?

"בתוך רבני ישראל יש דעות שונות, ואני לא יודע למי יש הסמכות לקבוע מה מחוץ לגבול. הקצוות הם בדרך כלל אפורים וקשה להכריע בהם. המשותף לכל הרבנים והרבניות הוא שכולם יראי שמיים ושומרים תורה ומצוות. אבל יכול להיות שבגלל קרבה לנושא מסוים מישהו ילך רחוק. זה הכוח של ארגון, שבמבט הכולל הוא מצליח לשמר את גבולות הגזרה. כל תשובה שנכתבת על ידי רב או רבנית עוברת אישור של הוועד המנהל. אבל אני מודה שקורה לפעמים שאני מרגיש לא בנוח עם דברים של רבנים אחרים בארגון, כמו שאני בטוח שיש כאלה שמרגישים לא בנוח עם דברים שלי".

כראש הארגון, אתה לא רואה צורך להציב לפעמים גבולות לשיח?

"כל עולם הלכתי חייב להיות עם גבולות. כדי להיות בית הלל צריך להיות גם בית שמאי. אתה חייב שיהיו לך קודם כול גבולות, ומתוך זה להיות בית הלל. הגבולות זה השולחן ערוך, נאמנות להלכה. אם אני מרגיש שחרגנו מגבולות הגזרה, וזה עלול לסכן את הארגון כולו, אני לא אתן במה לקול הזה. יכולים להיות דברים בגבול האפור, שיגרמו לחלק משמעותי מהרבנים להרגיש לא שייכים. במקרה כזה עדיף לי לא לתת לעמדה מסוימת מקום כרגע, כדי לשמור על הספינה כולה. ליו"ר יש אינטרס שיהיו קצוות, אבל בריאים ועם איזון. אם הם הולכים רחוק הארגון עלול לקרוס. בזה אנחנו שונים לחלוטין מצהר - הם ארגון משימתי, ואנחנו ארגון של הבעת עמדות. זה יוצר הרבה יותר תסיסה, ומחייב גם יותר אחריות".

בדיון שקיימתם בנושא הלהט"בים, אחת הדוברות אמרה שאומנם יש הלכה אבל יש גם מוסר, ולפעמים ההלכה צריכה לסגת מפני המוסר. זו יכולה להיות עמדה הלכתית לגיטימית מבחינתך?

"רוב רבני בית הלל מכירים בערכי מוסר ובערכי הלכה, ועמדות מוסריות יכולת לגרום להם לסמוך על שיטות מקלות, אבל רק על גבי תשתית הלכתית. כשיש סתירה, ההלכה מכריעה. מה שהמוסר גורם זה שנישען על פסקי הלכה מקלים יותר. הרב ליכטנשטיין סיפר לנו פעם על ר' שלמה זלמן אוירבך, שכששמע שר' אהרן קוטלר היה נמנע מלדבר בשבת עם מרכיבי מכשיר שמיעה בגלל חשש הלכתי, הוא הזדעזע ואמר שהוא לא מצליח להבין את זה - 'לא מספיק שקיבל עונש, אנחנו צריכים להחמיר עליו?!'. אז הנה, ר' שלמה זלמן לא התיר דבר אסור בגלל עמדה מוסרית, אבל בוודאי בנה מודל הלכתי שמתיר את זה. הערך של כבוד הבריות מאפשר מנעד רחב יותר בהלכה. בכלל, אני לא מגדיר את בית הלל כמקל, אלא כארגון הלכתי קשוב שיודע להחמיר כשצריך גם בערכים כמו כבוד הבריות".

מרכזניק שהפך לגושניק

למרות החיבור העמוק שהרב נהוראי מרגיש אל הנוף החקלאי שמסביב, את שנות ילדותו הוא העביר דווקא בתל אביב מכוסת שלמת הבטון. את עיר החוף הוא עזב כבר בתחילת התיכון לטובת ישיבת נתיב מאיר בירושלים, ולאחר מכן עבר לישיבת מרכז הרב. "ב'מרכז' מאוד נקשרתי לר' אברום שפירא. באופי שלי אני יותר נוטה לעולם הלמדני-הלכתי, ופשוט התאהבתי בסברות שלו ובחום שלו. הייתי הולך כל מוצאי שבת לשיעור שלו ב'קצות', זאת הייתה חוויה מדהימה".

אך התקופה של 'מרכז' הייתה די קצרה. משהו בתוכו דחף אותו לישיבת גוש עציון. היה לו תירוץ כלכלי: הוא התחתן בגיל צעיר, והמלגות של ישיבת הגוש היו הרבה יותר ריאליות מבחינה כלכלית - אבל זה היה רק סיפור כיסוי לנטיית הלב.

"הישיבה בהר עציון, היה בה שילוב של וולוז'ין ובעלבתיות", הוא נזכר בערגה. "מצד אחד חינוך לגדלות בתורה של הרב ליכטנשטיין, ומצד שני הרב עמיטל נתן בנו ריח של בית עם חלונות, לימד אותנו להסתכל החוצה. שני ראשי הישיבה בנו את התשתית שלי כרב קהילה. הייתי קשור לשניהם באופן מוחלט. היה תענוג להתייעץ עם שניהם בשאלות הלכתיות, כל אחד בסגנון שלו. אני מגדיר את התקופה הזאת כתקופה היפה בחיי".

שמונה שנים הוא למד בגוש עציון, תקופה שנחשבה אז בישיבה לנצח, עד שעבר ללמד בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. האברך הצעיר מצא את עצמו מתמודד פתאום עם סגנון שונה לחלוטין של לימוד ובית מדרש. "בתחילת הדרך העברתי שיעור כללי בישיבה, בסגנון למדני קלאסי, ופתאום אחד מחברי הקיבוץ, שמעון הקשר ז"ל, העיר לי הערה שקשורה להיסטוריה בסוגיה. הייתי מופתע, לא ידעתי איך לאכול את זה, אבל שם רכשתי את הרוחב האקדמי בלימוד".

שנה אחת בלבד לימד בישיבת הקיבוץ הדתי, עד שקיבל הצעה מאתגרת יותר - לכהן כרב המושב השיתופי משואות יצחק. לא לפני שהתחבט לא מעט, ארז הרב נהוראי את משפחתו ועקר למושב הדרומי. היה זה לפני 23 שנים. בשנה הראשונה רק העביר שיעורים בצורה בלתי פורמלית, ובסופה נערכה הצבעה והוא מונה לרב המושב. רצה הגורל, והשנה הראשונה של האברך שרק עתה יצא מן הישיבה הייתה שנת שמיטה במושב שמחזיק כ-40 אלף דונם של חקלאות. אורך הרוח של החקלאים הוותיקים, והמוטיבציה החזקה של הרב הצעיר, עזרו לו להתמקצע לאט לאט בהלכות התלויות בארץ, תוך שהוא מתייעץ כל העת עם רבותיו שבגוש עציון.

אנחנו שואלים האם המושג "רבנות קשובה" השגור בפיו אין משמעותו בעצם פופוליזם ופסיקת הלכה לפי מה שהשואלים רוצים לשמוע.

"באופן כללי, אני תופס שלרב יש מערכת של משימות", הוא מציג את תפיסתו, "והוא לא נבחן רק בלהגיד 'לא' על מה שמצפים ממנו שיתיר. רב זה קודם כול יחס לנוער, לחיילים, למבוגרים, ביקור חולים, שיעורים, מעורבות. מכוח זה מילה שלו היא מילה. התפקיד המרכזי של רב הוא להיות משפיע, להביא ליותר יראת שמיים במקום שבו הוא נמצא, ויש לזה שלוחה שנקראת פסק הלכה. זה לא יהיה נכון להתחיל במשהו שיהיה כבד על הקהילה, ושיגרום לכך שהרבה דברים בדרך יתפספסו בגלל שהרב איבד את האמון. זה החידוש של רב לעומת גוגל, ההיכרות שלו עם האנשים ומתוך כך להוציא להם פסק הלכה".

ברוח הימים הסוערים במגרש הפוליטי, הרב נהוראי מבקש להזהיר את הרבנים מכניסה לשדה המוקשים הזה. "אסור שרב ישתמש בכוח שלו לדברים אחרים. רבני קהילות לא נכון שיתבטאו בנושאים פוליטיים. קהילה היא הטרוגנית, ופוליטיקה מעצימה רגשות, כך שזה עלול להגיע לפאזות גבוהות מדי. הרב לא קיבל על זה את הטיקט שלו, וחבל שיפסיד את ההשפעה שלו בגלל פוליטיקה, שהיא שפה אחרת שאינה ערכית. רב צריך להשאיר את האנרגיות וההשפעות שלו לדברים הלכתיים ומוסריים".

לפסוק בשפה רכה

השיחה עם הרב נהוראי שומרת על נינוחות. גם כאשר הוא מתלהט, זה תמיד מתוך התלהבות אידיאולוגית וזהירות לשון מופלגת. עם זאת, הוא לא מסתיר את עמדותיו ולא מתאים אותן לבמה שבה הן נאמרות. כך כשדיבר מוקדם יותר על שותפות של נשים בפסיקה ההלכתית, וכך גם כשאנחנו מבקשים לדבר איתו על העמדה של בית הלל בנוגע לבעלי נטיות חד-מיניות. בתשובה שפרסם הארגון נשללת האפשרות להתיר את המעשה עצמו, וגם מובעת הסתייגות מצורת חיים משותפת של בני אותו המין, אך מאידך מופיעה גם דרישה להכיל את אלה שבחרו כן לחיות כך ולקבל אותם בתוך הקהילה הדתית.

"בנושא הלהט"בים אין כל כך מחלוקת ברובד ההלכתי, כולם מודים שהמעשה אסור, אבל צריך להכיל. המחלוקת היא באיזה אופן יש להכיל. בתשובה שכתבנו לא נכנסנו לפרטים, מפני שיש בזה הרבה חילוקים וגם כל קהילה שונה. אני רוצה להגיד לכם, שאם הייתי מביא את התשובה באופן אנונימי לרבנים שמרנים, הרוב היו חותמים על זה. הוויכוח הוא לא הלכתי, אלא בשאלה אם זה נכון לפרסם ככה ואם זה לא נותן לגיטימציה. מצד שני, אי פרסום של דברים, כשאנחנו יודעים שהאוכלוסייה הזאת מוחלשת והמחקרים אומרים שיש יותר אובדנות בקרב האוכלוסייה הזאת, הוא מסוכן. דווקא הפרסום מציל ונותן תקווה. זה ויכוח שהוא לא הלכתי אלא חינוכי".

בשורות הארגון שלכם אנחנו לא מוצאים רבנים שנחשבים לזקני הדור, ראשי ישיבות גדולות או פוסקים מרכזיים. לא נכון יותר שהם אלה שיכוונו בשאלות מרכזיות וחמורות כאלה?

"אני חושב שהרבנים הצעירים, מטבע הדברים, נמצאים יותר בשטח. זה כמו המ"פים בצבא. אליהם מגיעים בעלי המצוקות יותר לדבר, כי מולם הם מרגישים פחות מאוימים. זה באמת יכול ללכת לשני הצדדים, לחומרא או לקולא".

אתה אומר דבר קשה. הרבנים הגדולים לא מחוברים?

"אני לא אומר דבר כזה, אני מוחה על המשפט הזה. זה גם תלוי על מי אנחנו מדברים. אם נדבר על הלהט"בים ספציפית, בסוגיה הזאת מאוד קשה לאדם לשפוך את נפשו אפילו בפני רב צעיר. מטבע הדברים ייגשו אליי יותר מאשר לרב אחר, כי אני נמצא בתוך הקהילה ויותר קרוב לשמוע מכלי ראשון. ושוב, עם השאלה הזאת אני מרגיש מאוד טוב, כי אני משוכנע שרבים היו מסכימים עם התשובה שכתבנו. היא לא הייתה מהפכנית".

"פרט לכך", ממשיך הרב נהוראי כשהוא בורר את מילותיו, "אני חושב שגם אנחנו לא כל כך צעירים. גדלות היא בוודאי בתורה, וזה דבר אחד, אבל יש גם גדלות של 'מעורב בדעת עם הבריות'. שנים של שירות בקהילה הטרוגנית, שנים כמחנך של תלמידות, זה משהו שמוסיף לשיח. עם זאת, חשובה לנו ההתייעצות עם גדולי הדור, וגם התייעצנו. אני אישית התייעצתי עם הרב ליכטנשטיין, וכארגון אנחנו מתייעצים עם הרב נחום רבינוביץ', וגם הזמנו את הרב מדן לדיונים. אבל כדי שנוכל להתייעץ, זאת צריכה להיות דמות שמזדהה עם עקרונות היסוד של בית הלל. למשל, שהארגון צריך לכלול רבנים ורבניות".

ובכל זאת, לא ראיתם לנכון להדגיש בתשובה את הסכנות והבעייתיות שבחיים חד-מיניים.

"בתשובה שלנו אנחנו כתבנו במפורש מה זה משפחה. אבל אני חושב שצריך לגלות כלפי האנשים הללו יותר רכות, זה טוב לכולם. ברגע שיש בוטות זה יכול ליצור כל כך הרבה אנטי, שרק יעצים את מצעדי הגאווה, שיגרום להם לעשות דווקא. בית הלל היו יותר רכים. יש משהו חיובי בהלכה שהלשון והשפה שלה אומרת את הכול, אבל בצורה יותר רכה. לא לדחות אבן אחר הנופל. הסגנון מאוד חשוב, נכווינו כבר מסגנון לא טוב. המחיר ששילמנו על סגנונות כאלה הוא מחיר נוראי. השפה היא חלק מההלכה. החוכמה לנסח דברים בצורה נכונה ומאוזנת היא כמו ריצת מרתון, זה משפיע לטווח הארוך הרבה יותר".

בכנס שערכתם בעקבות פסק ההלכה שלכם על הלהט"בים הייתה באוויר תחושה של אכזבה, שלא סיפקתם את הסחורה. הייתה שם טענה שלא התרתם רק כי פחדתם שיוציאו אתכם מהאורתודוקסיה.

"את המעשה עצמו לא נתיר לעולם. יכול להיות שיש איזו שפה היום ששייכת למעטים, להתייחס לזה כאל אונס. אנחנו לא מחזיקים מזה, לא קיבלנו את זה כארגון. ברמת הפסיקה אנחנו לא אומרים את זה. אבל הצורה שבה אומרים את זה, זה קריטי. אתן לך דוגמה. אתמול שלחה לי אישה שנמצאת בשנת אבל, שהיא רוצה להיות בחוג התעמלות עם מוזיקה. כתבתי לה 'אני מאוד מבין את הצורך שלך, אבל אני חושב שזה אסור'. היא קיבלה את זה בטוב. הייתי יכול לכתוב אסור, אבל אני אכתוב ארוך יותר. רב צריך להבין שאם מישהו שואל, כנראה שזה צורך שלו. באותו ערב הרגשנו את המצוקה האדירה. כל בן אנוש מתעורר אצלו ערך של חמלה, משהו של הבנה, גם אם לא הסכמה. עצם העובדה שאתה מרגיש, זה ערך עצום שיכול להתניע. בסוף הלהט"בים לא היו מרוצים, ומהצד השני היו רבנים שלא היו מרוצים – מבחינתי זה סימן לכך שזה היה מאוזן".

לחלוק בתקיפות אבל לא לשלול

במהלך כל הדורות נמנעו פוסקים מלפרסם פסקים מקלים מאוד, מתוך חשש שהם ייושמו בהקשרים הלא נכונים. אתם לא חוששים לזה?

"השאלה הזאת מאוד ברורה לי, אני חושב שיש מחיר לפרסום של דברים. בשאלת הלהט"בים, היו לנו לבטים אם לפרסם את זה רק לרבנים או לציבור הרחב. בסופו של דבר הגענו למסקנה שהפרסום לצבור הרחב תועלתו מרובה, ואנחנו מדגישים בכל תשובה שהתשובה המעשית היא על פי שיקול הדעת של המרא דאתרא, קהילה וקהילה כלשונה. בעולם שלנו היום אין סודות, לכן כשאתה כותב תשובה בספר ולוקח את ההובלה במקום להשאיר אותה לרב גוגל ולרשתות החברתיות, יש לזה יתרונות גדולים. אני מסכים שיש גם חסרונות, אבל יש גם אנשים שזה גואל אותם, שהם מרגישים שיש להם גב רבני וזה עשוי לקרב אותם מאוד".

בשש שנות קיומו, הלך הארגון ובירר לו את דרכו ומקומו בשיח הציבורי. מבין סוגי הפעילות השונים בארגון, הרב נהוראי מעלה על נס את הדיונים בבית המדרש שמביאים בסופו של דבר להוצאת ניירות עמדה וספרים, ופחות מאמין בהתבטאויות שוטפות בנושאים בוערים. "אנחנו לא מחפשים להגיב בשטח", הוא אומר. "תגובה במקום מייצרת משהו בינוני ופופוליסטי, אנחנו שואפים לגבש עמדות עקרוניות. אנחנו מגיבים רק כשהגיעו מים עד נפש, אבל אנחנו לא מתים על זה".

כדי להוכיח שהפעילות שלהם מכוונת לשיח מכובד ולא לעומתי, הוא חושף את הקשרים שהארגון מקיים עם רבנים מהחוג החרד"לי יותר. "אני אישית נסעתי עם שניים מחבריי לרב זלמן מלמד, לרב אליעזר מלמד, לרב אבינר ולרב אליקים לבנון. אמרנו להם: בואו תכירו אותנו, תראו שאנחנו קיימים. לא חייבים להסכים על כל דבר, אבל גם לא נרוץ להתקוטט על כל דבר בתקשורת".

אחרי שש שנים, עד כמה בעיניך הארגון עומד במטרות שהציב לעצמו?

"התחושה שלי שהתשובות שלנו עשו הרבה לעולם האורתודוקסי. העדות הכי טובה לזה היא שלפני שבית הלל נכנס לשיח לא היה ארגון חותם. הוא הוקם על הרקע של בית הלל. באמת אלו ואלו דברי אלוקים חיים. הדור שלנו צריך להתחנך להבנה מה היא מחלוקת, לא צריך לפחד ממנה, היא מעשירה. היא יכולה גם לבלבל, אני יודע. אבל צריך להרבות במפגשים. לי אישית יש שיח עם חלק מרבני הקו, ואני שומר על זה. יש בינינו מכנה משותף רחב, כולנו לומדים שולחן ערוך. נכון שענייני השקפה יכולים לזעזע כל כך, עד שבוקר אחד תקום ותשמע אנשים אומרים 'מאיר נהוראי רפורמי'. אבל אסור לנו להגיע למקום הזה. אפשר לחלוק בצורה תקיפה, אבל לא לשלול. אני בטוח שאם רבנים בני פלוגתא יישבו וישוחחו, הדבר יאהיב את התורה על צאן מרעיתם".