בשבע מהדורה דיגיטלית

תיק תקשורת

שניים מתוך שלושת התיקים שבהם היועץ המשפטי שוקל להגיש כתב אישום נגד רה"מ קשורים ביחסיו עם התקשורת.

אסף משניות , ל' באדר תשע"ט

יחסי קח ותן הם חלק בלתי נפרד מהתקשורת. נוני מוזס
יחסי קח ותן הם חלק בלתי נפרד מהתקשורת. נוני מוזס
צילום: רועי אלימה, פלאש 90

תיבת פנדורה, כך מוגדרים בחוגי העיתונות תיק 2000 ותיק 4000 שעשויים להכריע את גורל הבחירות הנוכחיות. שבוע חלף מאז פרסום כתב החשדות נגד ראש הממשלה בשלושה תיקים, ששניים מהם עוסקים במערכת היחסים הסבוכה והעדינה שבין הפוליטיקה והתקשורת. בראשון שבהם, תיק 2000, מתוארת מערכת יחסים של קח ותן בין ראש הממשלה נתניהו ובין מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, אחד מאנשי התקשורת הבכירים במדינה. בתיק זה נתניהו מואשם במרמה והפרת אמונים. בפרשת 4000 החשדות הן שנתניהו אישר את עסקת המיזוג שבין בזק ויס שבבעלות איש העסקים שאול אלוביץ', ובתמורה קיבל סיקור אוהד באתר וואלה, שהוא חלק מקבוצת בזק. בתיק זה נתניהו מואשם בשוחד.

אלא שעצם העיסוק במערכת היחסים שבין הפוליטיקה והתקשורת מעמיד את שתי המערכות, הפוליטית והתקשורתית, במבוכה לא פשוטה. "יש כאן סוגיה עקרונית. המשפטן אלן דרשוביץ' אמר, וכל עיתונאי יודע כמה זה נכון, שמערכת היחסים של קח ותן היא חלק בלתי נפרד מהיחסים שבין תקשורת ופוליטיקה", אומר חנן עמיאור, עורך אתר ביקורת התקשורת 'פרספקטיבה'. "בעיניי זה דווקא מעיד על התנהלות בריאה. כי אם פוליטיקאי כלשהו מביא לך סיפור בלעדי, אתה לא תהיה הראשון שמתנפל עליו כשלשמו יידבקו פרשיות מפוקפקות. זאת הכרת הטוב בסיסית. זה קורה כל יום, כל היום, ובכל כלי תקשורת. לכן זאת באמת לא סוגיה שאני חושב שאפשר לדון בה בכלל במישור משפטי".

בתיק 2000 מדובר על יותר מאשר קח ותן. זו לכאורה עסקה שנועדה לפגוע משמעותית במתחרה הישיר של ידיעות אחרונות במטרה שהקו שמוביל העיתון ישתנה.

"כן ולא. האמירה הזאת היא בעצם להחליט שיש רגולציה על שיחות שבין פוליטיקאי למו"ל, ואחר כך לדון האם היה כאן ניסיון שוחד או לא, כאשר מנדלבליט עצמו אומר שזה היה 'ניסיון כחש', כלומר שנתניהו כלל לא תכנן לבצע את העסקה הזאת. ופרט לכך, הטיעון שזה היה ניסיון שוחד הוא גם בעייתי ביותר, כי את הדברים האלה אפשר לקבוע רק לפי מבחן התוצאה, ופה בשורה התחתונה קרה ההפך המוחלט. מה שאני מנסה לומר זה שאתה לא יכול להפעיל על מערכת היחסים הזאת שבין התקשורת לפוליטיקה רגולציה כמו בתחומים אחרים, פשוט כי התחומים הללו מטבעם פועלים אחרת, והקשר ביניהם הרבה יותר הדוק והרבה יותר עדין ממערכות אחרות. אם התיק הזה יגיע למשפט אנחנו נראה עשרות עיתונאים עולים לדוכן העדים ומספרים על כל מערכות התן וקח שלהם. לקחת את יחסי התן וקח בין המערכות הללו אולי זה לא כמו לקחת מהאדם את החמצן שלו, אבל זה בהחלט כמו לקחת ממנו את האוכל שלו".

אכיפה בררנית

"נוהגים לייחס לנתניהו את העוולות הכי גדולות וניסיון להשתיק את התקשורת ופגיעה בדמוקרטיה, אבל האמת היא שנתניהו הוא עוד שחקן ששיחק בתוך תיבת הפנדורה הזאת במשך שנים במשולש היחסים שבין הון-שלטון-עיתון", אומר נתי טוקר, כתב התקשורת של עיתון דה מרקר. "זאת מערכת סבוכה שנמצאת איתנו כבר עשרות שנים, והיא רק הלכה והחריפה ככל שעברו השנים".

מה הוביל לזה? עוצמתם של כלי התקשורת בישראל?

"גם, אבל בעיקר העובדה שבעלי גופי התקשורת בישראל הם אנשים עם שפע של אינטרסים סמויים. אין כאן כמעט בעלי גופי תקשורת שהעסק המרכזי שלהם הוא תקשורת, ובדרך כלל העסקים האחרים שלהם תלויי רגולציה. יום יום הם ואנשיהם עולים לכנסת לוועדות השונות כדי לוודא שלא מתקבלות החלטות שיפגעו באינטרסים שלהם. לכן הם רוכשים גופי תקשורת בהרבה מאוד כסף, כולל בהפסדים גדולים, כדי שיהיה להם כלי שאיתו הם יוכלו להשפיע על הדרג הפוליטי".

ידיעות אחרונות אינו כזה. המו"ל שלו עוסק בעיקר בתקשורת.

"נכון, ושם זה פועל במנגנון הרבה יותר מסובך ומסוכן. נוני מוזס ניהל את מערכות התקשורת שלו בצורה של איומים, סחיטות, דילים על חשבון הציבור ועוד. זה לא משהו שאני אומר, אלא כתב החשדות אומר את זה, וזה גם לא חדש מהיום. בהקלטות של שולה זקן ואולמרט, כאשר אולמרט מספר לזקן שהתגלתה ראיה שיכולה לסייע לו במשפט, הוא אומר שנוני ירקוד מאושר כשהוא ישמע על זה. כלומר נוני היה דמות מאוד מרכזית בניסיון להציל את אולמרט, וידיעות אחרונות גם ניהל קרב מטורף למען אולמרט. אם נלך עוד יותר אחורה נגיע גם לאתרוג מקיר לקיר שהעיתון נתן לשרון, וזה לא היה בגלל רעיונות פוליטיים, אלא בגלל התאמה לאינטרסים הכלכליים שהתבטאו באותו זמן בהרחבה משמעותית של ההשקעות של קבוצת ידיעות. נתניהו אולי לקח את זה צעד אחד קדימה, אבל הוא לא חריג בנושא. מערכת היחסים הזאת של הון-שלטון-עיתון השחיתה את המערכת הציבורית כבר לפני המון שנים".

מורכבות כזו משמעותה שאין אפשרות לדון בהם במישור הפלילי משום שהם שייכים לתחום האתי?

"אני לא מקבל את הקביעה הזאת. התקשורת תפקידה לבקר את השלטון, להיות חופשית ולא תלוית אינטרסים. זה נכון שיש מתח מובנה במערכת היחסים שבין עיתונאי ומקור, כשלפעמים הוא משתמש במקור ולפעמים הוא מצ'פר את המקור. מה שראינו בשיחות בתיק 2000, ועוד לפני שנגענו ב-4000, אין לו שום קשר לפרקטיקה עיתונאית. הייתה שם נטו עסקת שוחד, לפחות לפי ראות עיניי. הייתה פה אמירה שנוני יסדר לביבי להמשיך להיות ראש ממשלה ובתמורה נוני יקבל את סגירת ישראל היום, או לכל הפחות פגיעה שתפגע בו אנושות מבחינה כלכלית".

אחת הטענות נגד כתב החשדות היא שיש אכיפה בררנית בנושא, כאשר בעוד את נתניהו חוקרים על שיחותיו עם נוני מוזס, לא חוקרים פוליטיקאים אחרים על שיחות דומות. מעל כולם ניצב יאיר לפיד, שביומנו הושחרו שיחות רבות עם נוני מוזס לאורך השנים, כאשר החשד הוא שנרקם דיל שעל פיו לפיד ואנשי מפלגתו יקנו פרסומות במיליוני שקלים בידיעות אחרונות בתמורה לסיקור אוהד. יש לציין שלפיד עבד שנים ארוכות בידיעות אחרונות, ואשתו ליהיא עובדת שם גם כיום ונמצאת בחופשה בעקבות הבחירות. בנוסף לכך, ביום שלישי השבוע פרסם כתב חדשות 12 עמית סגל את תמלולי חקירת גבי אשכנזי בפרשת הרפז, שם העיד אשכנזי על קשר קרוב למוזס. מעל לכל הטענות הללו עולה הטענה כי חוק ישראל היום, שגם בו מוזס היה מעורב רבות, גם הוא לא נחקר במשטרה.

"אין ספק שחוק ישראל היום היה חוק מושחת מן היסוד", אומר טוקר. "העובדה שנוני משך בחוטים בחוק הזה היא פשוט מטרידה בכל קנה מידה. מהתיאורים בכתב החשדות נראה שנוני הפעיל את ח"כ איתן כבל כמו בשלט רחוק וחילק לו הוראות מתי להגיש את הצעת החוק, וזאת לא הצעת החוק היחידה שנוני קידם ושח"כים עשו את זה בשבילו. אלא שבחוק ישראל היום זה אולי מושחת מוסרית, אבל אין את מימד השוחד שקיים בתיק 2000. הייתה שותפות אינטרסים בין כבל לנוני. לכבל הייתה אג'נדה פוליטית לחלוטין בקשר לישראל היום, ונוני מצא בו שותף לחוק הזה. לכן זה לא אותו דבר".

"אם שיחות נוני-ביבי הן שוחד, אז חוק ישראל היום על אחת כמה וכמה", אומר העיתונאי גלעד צוויק, בעבר מאתר 'מידה' וכיום מישראל היום. "הרי מה היה שם? אנשים קידמו חוק שבאופן ישיר עוזר לנוני מוזס. מוזס עצמו היה מעורב בכתיבת החוק עד לרמה שהוא העביר לכבל תיקונים בטיוטה לחוק, ואותם פוליטיקאים קיבלו סיקור מאוד אוהד בעיתון. פה לא היה מדובר במהלך תיאורטי אלא בפעולות שהתקיימו בפועל. וזה בלי להוסיף את הפגישות של לפיד ונוני ועוד. אני לא אומר שזאת עבירה על החוק, אלא הפוך, אני טוען שכל זה לא צריך להיות נידון כלל בנורמות משפטיות, פשוט כי זה לא שם. זה אולי מסריח, אבל זה לא שייך לתחום הפלילי".

תקדים עולמי

בעוד בתיק 2000 נתניהו מואשם רק בהפרת אמונים, בתיק 4000 האשמה היא בשוחד החמור בהרבה. עסקת מיזוג בזק-יס שווה לטענת אנשי הפרקליטות בין 1.5 ל-1.8 מיליארד שקלים לאלוביץ', כאשר בתמורה קיבל נתניהו סיקור חיובי בוואלה. על פי כתב החשדות קידם נתניהו גם שורה של צעדים למען בזק. לצורך הדוגמה, כשהשר גלעד ארדן כיהן כשר התקשורת הוא ניסה להוציא לפועל שורה של רפורמות שנועדו לפגוע באלוביץ', מתוך רצון לתקן כשלי שוק ארוכי שנים בתחום התקשורת. נתניהו ביקש מארדן להתחשב בעמדת בזק, ולאחר מכן פעל כדי להעביר לידיו את תיק התקשורת כדי למנוע בעצמו את הרפורמות הללו.

"אנחנו ב'מידה' בדקנו את הכתבות באתר וואלה בתקופה המדוברת, וראינו שלא היה סיקור אוהד כמעט בכלל, והאתר תקף את נתניהו שוב ושוב", אומר צוויק. "אז מה טוענים? שמדובר בשורה של שיקולי עריכה, כמו כמה זמן הכתבה הייתה כותרת ראשית ודברים כאלה. בסוף נאמר שהתוצאה פחות חשובה, אלא השיחות שניסו להוביל לכך. אלה טענות לא הגיוניות. הרי התקופה המדוברת היא תקופת הבחירות, כלומר שאז כביכול התבצע התשלום מצד אלוביץ' בדמות השליטה באתר, ורק אחרי הבחירות נתניהו אישר את המיזוג. אלא שבזמן הבחירות האתר תקף את נתניהו בלי סוף. קח לדוגמה את הנאום בקונגרס, שהיה אחד האירועים המשמעותיים בבחירות הקודמות. 80 אחוזים מהכתבות, וזה נתון ממוספר, תקפו את ביבי. גופי תקשורת כמו הניו יורק טיימס, אחד העיתונים הכי פרו אובמה, שיבחו את נתניהו על הנאום הזה ווואלה תקף אותו חזק. להגיד שהיה סיקור אוהד זאת בדיחה".

על דבר אחד מסכימים גם מי שסבורים שהיה כאן שוחד, וגם מי שסבורים שהנושא לא צריך להיבחן במישור הפלילי: מדובר בתקדים שלא ראינו כמותו בעולם.