נשארנו פה עצובים וכואבים

מייסד עמותת חבל הצלה אבי קסב ספד לאיש ערוץ 7 והפעיל החברתי גיל רונן שהלך לעולמו במפתיע.

אבי קסב , א' באדר ב תשע"ט

גיל רונן
גיל רונן
צילום: באדיבות המצולם

גיל רונן ז"ל היה בן 55 במותו, בן להוריו, אבא לילדיו, גבר גרוש - עיתונאי ולוחם אקטביסט בתחום הגירושין.

גיל, נתבקשתי על ידי מערכת האתר של ערוץ 7 בו עבדת לספר עלייך מההיכרות האישית שלנו יחד.
אני חייב להודות שאני עדיין מנסה לעכל את הבשורה וקשה לי מאוד לכתוב את המילים האלו ואני מנסה לתאר את מותך העצוב והקשה לכולנו.

אני בטוח שמשפחתך וילדיך שכה אהבת סובלים עכשיו מאוד ואני רוצה לשלוח לכם מסר שאני כאן עבורכם בכל זמן שתרגישו שאתם זקוקים לחיבוק ממישהו שהכיר את אבא במציאות.

גיל אתה אחד מהטיפוסים הדעתנים שהכרתי, אתה תמיד דורש שיוויון הזדמנויות בתחום הגירושין, אתה אחד שלא חושש או מתחשב בפוליטקלי קורקט, וכך תמיד אתה נוהג. באמירת דעתך עד כאב, כנגד כל הדעות האחרות, בהיותך בדעת מיעוט תמידית בכל פורום כמעט שנכחת ובכל זאת באומץ רב.
בעיקשות גדולה נלחמת על מה שלדעתך צריך להיאמר, חייבים לזעוק, מוכרחים להזהיר.

אתה ראית בפמיניזם הרדיקלי אסון חברתי ולאומי, אתה מאמין ששיוויון אמיתי הוא לא במתן זכויות יתר בנושאים מסויימים כ''פיצוי'' על אפליות מההיסטוריה, אתה רוצה שנשים יגיעו להישגים בזכות עצמן, ובצדק, בזה גם אני תומך - שיוויון הזדמנויות. שכל אינדיבידואל יממש את הרצונות והיכולות שלו, אם זה אבא שרוצה לגדל את ילדיו בבית או אימא שרוצה להיות קרייריסטית ולהשקיע בלימודי תואר שני.

ישבת פעם אחר פעם בתקשורת ובדיונים בכנסת ורגשותיי היו מורכבים כלפיך; מצד אחד נקודות כל כך צודקות ומלאות הגיון ומצד שני כאילו אתה קול אחד בודד שזועק את המצוקה בחוסר אונים מלא אמוציות עד שכמעט ונדמה שאי אפשר להכיל אותך גיל, אתה סוער, אתה נסער, אתה כולך בזה.

אתה שולט היטב בחומר, אתה חוקר יסודי, מביא נתונים שקשה להתווכח איתם מאנשי אקדמיה ומקולגות שלך שנמצאים מעבר לים, אתה מוזמן לכנסים וימי עיון כמומחה וכנציג של הגברים והאבות הגרושים, אין ספק שאתה שם כל כולך, הקדשת את עצמך לנושא הזה של המשפחה. לכן גם לעמותה שלך קראת תנועת המשפחה והפמיליסטים, כמה תואם את דמותך.

ראיתי אותך פעם אחר פעם מתראיין בכל מיני הזדמנויות ונתקל בהתנגדות שנדמה למי שצופה מהצד שעושים לך חיים יותר קשים בשאלות ובספקנות שמעלים מולך. הייתי לידך בדיוני וועדות כנסת וראיתי כיצד חברות כנסת ממש כעסו על דברייך שחלקם נאמרו בשלווה גמורה אבל היה בהם כל כך הרבה חומר נפץ פוליטיקלי קורקט שתמיד נדהמתי איך לא מעיפים את כולנו לכל הרוחות מהוועדות האלו יותר מהר...אתה זוכר את הוועדה אצל מיקי זוהר שסוף סוף נתנו במה לסבלם של גברים וכמה ניסו לטרפד את קיומה של הוועדה הזו? היית גאה כל כך שבסוף על אפם וחמתם אף אחד לא הצליח לסכל את הדיון הכל כך חשוב הזה.

ועכשיו כל זה איננו ודי, הלכת ונשארנו פה עצובים וכואבים במותך המוקדם.

וכנראה, זאת לא אדע, גיל נחשף למשהו שעבר את הסף מבחינתו. איזה משהו שהתווסף לעוד ועוד סבל קשה מנשוא, כאב נפשי חריף וצורב את הנשמה שמעביר את האדם אלפי מדורי גיהנום שהוא לא יכל לשאת, תחושת ייאוש קשה שבה השחור עוטף ובולע אותך, הרצון העז והכל כך טבעי לעצור הכל, להפסיק לכאוב, לתת מנוחה.

וברגע אחד של דיכאון ושל איבוד דעת הכל נגמר.

אני יודע איך זה, הייתי שם בעצמי. גם אני התאבדתי. למזלי אותי הצליחו לחלץ ולשלוף מהמוות שלי ברגע האחרון, אך לצערי לגיל רונן ז"ל לא הצליחו להגיע בזמן.

המוות של גיל כל כך מכאיב לי כי הוא אבא שהלך לעולמו, כי הכרתי אותו אישית והיינו חברים, כי אני לא מבין איך זה קרה; הוא היה צריך להיות זה שכותב עוד מאמר בערוץ 7 במקום שאני אכתוב הספד עליו.
הוא זה שהיה צריך להגיע לעוד דיונים בכנסת ולהמשיך ולהילחם על עקרונותיו עד שהיה גורם להם לקרות.

כל כך הרבה אהבו אותו והעריצו אותו, הוא היה הקול של אבות וגברים רבים במקרי פרידה וגירושין בישראל, בכנסת, בתקשורת, בכנסים וברשתות החברתיות.

והוא היה חבר שלי. ומאוד עצוב לי שחבר שלי שם קץ לחייו.