נפגעי ה'פרהוד' אינם זכאים לפיצויים

בית המשפט העליון החליט כי נפגעי הפוגרום ביהודי עיראק ב־1941 המכונה 'הפרהוד' אינם זכאים לפיצוי על פי חוק נכי רדיפות הנאצים

בן שאול , ד' באדר ב תשע"ט

החוק לא מאפשר. השופטת דפנה ברק ארז
החוק לא מאפשר. השופטת דפנה ברק ארז
צילום: אתר בתי המשפט

בית המשפט העליון החליט אתמול פה אחד כי לפי חוק נכי רדיפות הנאצים המאמץ לענין זה את חוק הפיצויים הגרמני, נפגעי הפוגרום ביהודי עיראק ב־1941 המכונה 'הפרהוד' אינם זכאים לפיצוי.

בית המשפט העליון הדגיש כי באפשרות הכנסת או הממשלה להרחיב את היקף הפיצוי בדרך של תיקון החוק או בהחלטה מינהלית, וזאת בדומה לחוקים והחלטות שהתקבלו בעבר והעניקו פיצוי נוסף מעבר לאמור בחוק נכי רדיפות הנאצים.

השופטים עמדו על כך שמאורעות הפרהוד בעיראק הם כתם שחור בהיסטוריה היהודית האנושית, יש להם מקום חשוב בזכרון הקולקטיבי של העם היהודי, וכי כאבם של המערערים היה לנגד עיניו. עוד ציין בית המשפט כי הרדיפות של יהודים גם מחוץ לתחומי הרייך הגרמני ועיראק בכלל זה, הושפעו מן התעמולה האנטי־יהודית ולגרמניה הנאצית היתה מעורבות בכך. אולם, כל עוד תנאי הזכאות הקבועים בחוק אינם מתקיימים, אין מנוס מדחיית הערעורים.

עם זאת כתבה ראש ההרכב השופטת ברק־ארז כי "התמקדותו של חוק נכי רדיפות הנאצים בהיקף הזכאות לפיצויים בגרמניה, אשר בתי המשפט מחויבים בה, היא סוג של החמצה. חוק זה משקף מדיניות גרמנית, מדיניות שאינה מבטאת בהכרח את העמדה הציבורית בישראל בעת הזו... הקשר הגורדי לחוק הגרמני ולגרמניה בולם את האפשרות להעניק הכרה מלאה לקרבנות".

בהמלצת בית המשפט העליון, הסכימו נציגי המדינה לאפשר לנפגעי הפרהוד לקבל מענק שנתי עבור 2018 במסגרת החלטה מינהלית שניתנה בעניינם. כמו כן, ואף שהערעורים נדחו, הורה בית המשפט העליון על השבת ההוצאות שנפסקו לזכותם של נפגעי הפרהוד בוועדת העררים בחיפה בסך של 215 אלף שקלים.

המערערים בפני בית המשפט העליון הם יהודים יוצאי עיראק, אשר נפגעו בפוגרום ולטענתם יש להכיר בהם כזכאים לפיצוי לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר דחתה את פניית המבקשים מכיוון שהם אינם עומדים בדרישות החוק. מאותם טעמים דחו את תביעת המערערים גם ועדות העררים הפועלות מכוח אותו חוק, וכן בית המשפט המחוזי בחיפה. המבקשים פנו לבית המשפט העליון בבקשה לבחון את עניינם פעם נוספת.

השאלה המשפטית שעמדה להכרעתו של בית המשפט העליון היתה אם ובאילו מקרים חל חוק הפיצויים הגרמני שאותו, כאמור, אימץ חוק נכי רדיפות הנאצים הישראלי, על אירועים שהתרחשו מחוץ לגרמניה, בידי מי שאינם גרמנים, והאם הפרהוד נמנה עם אותם מקרים.

חוק נכי רדיפות הנאצים קובע כי זכאות לפיצויים מכוחו תינתן רק למי שיכול היה לקבל פיצוי מממשלת גרמניה בהתאם לחוק הפיצויים הגרמני, שנחקק בשנות החמישים. הלכה למעשה, החוק הגרמני ראה לנגד עיניו את מי שנפגעו בשטח 'הרייך הגרמני', ואת העוולות שנגרמו באופן ישיר על ידי גרמניה הנאצית או אנשיה.

בהתאם לכך, שורטטו גם גבולות תחולתו של החוק הגרמני. לכלל הטריטוריאלי הגרמני שליווה את החוק ואת פרשנותו עוד מראשיתו נקבעו חריגים מוגבלים: מעשים שבוצעו בידי מדינה שהיתה 'גרורה' של גרמניה, וכאלה שביצעה מדינה אחרת שהונעה בידי גרמניה והובילו לכדי 'שלילת חירות', ובלבד שהיו מעשים 'ממוסדים'.

לנוכח התנאי הטריטוריאלי של החוק הגרמני, ומאחר שאירועי הפרהוד בוצעו ללא ספק מחוץ לתחומי 'הרייך הגרמני', הזכאות לפיצוי היתה תלויה בהוכחה שהאירועים התרחשו במדינה 'גרורה' של גרמניה הנאצית, או לחלופין שמדובר היה במעשים של 'שלילת חירות' שבוצעו באופן ממוסד על־ידי גורמים עיראקיים. בית המשפט העליון אימץ את קביעות ועדות העררים ובית המשפט המחוזי כי אלו לא היו פני הדברים.

השופטים ביקרו את העובדה שהחוק הגרמני שעליו נסמך החוק הישראלי לא תורגם מעולם באופן פורמלי לעברית, באופן המקשה על אזרחי המדינה לכלכל את צעדיהם בנושא. לבסוף, בית המשפט העליון עמד על כך שהתמקדותו של החוק הישראלי בהיקף הזכאות הניתנת בגרמניה אינה מבטאת בהכרח את העמדה הראויה בישראל בעת הזו. בצד האמור, בית המשפט אינו הגורם המוסמך לקבוע את מדיניות הפיצוי, וזו מסורה לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת, כשבענין זה קיימת חשיבות לממד הזמן נוכח גילם של הניצולים.

עו"ד דוד ידיד, ממשרד דוד ידיד עורכי דין ונוטריון, שייצג את נפגעי הפרהוד לאורך כל ההליך המשפטי, מסר כי: "בית המשפט העליון קובע בפסק דין זה כי סיבלם של נפגעי הפרהוד היה גדול, אך לא ניתן להכיר בהם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, כיון שחוק זה כפוף לדין הגרמני, ועל כך מתחו השופטים ביקורת.

"עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שהזכויות שכן ניתנו לניצולים (התגמול השנתי) במהלך השנים האחרונות, הן פועל יוצא של ההליך המשפטי שניהלנו, ולפיכך השית על המדינה החזר הוצאות. חבל מאד שאותם פוליטיקאים המדברים גבוהה גבוהה אודות זכויותיהם של קשישים וניצולי שואה, נאלמים כאשר נדרש מעשה בדמות תיקון נחוץ לחוק שיוצר עוול היסטורי", נמסר.