קשה עם התפילה. מה לעשות? לחתוך?

הקושי מול נושא התפילה מתחיל בבתי הספר, מתגבר בישיבות התיכוניות וממשיך לבתי הכנסת אל ציבור המתפללים הבוגר. מה עושים?

צביקה מור , ה' באדר ב תשע"ט

בין תפילה לתורה
בין תפילה לתורה
צילום: דוד כהן, פלאש 90

כמידי שנה שוב עולה נושא הקושי הציבורי מול תוכן התפילה ואורכה – קושי שמתחיל בבתי הספר, מתגבר בישיבות התיכוניות וממשיך לבתי הכנסת אל ציבור המתפללים הבוגר. יש להניח שגם בשנה הבאה ובזו שלאחריה יעלה הקושי בעיתונות ובאתרים המגזריים כי התפילה היא מסוג הדברים שצריכים חיזוק תמידי כדברי חז"ל. התפילה שתיקנו וסידרו לנו אנשי כנסת הגדולה היא משהו לא טבעי בכלל ואת החיבור אליה יש לבנות כל החיים. האדם מטבעו לא יתפלל על גאולה וצמיחת הישועה, לא יתפלל על השבת המשפט התורתי ולא על הצדיקים והחסידים. התפילה של חז"ל מלמדת אותנו על מה להתפלל. כלומר, מה באמת צריך להיות חשוב בחיים של עם ישראל וממילא לכל אדם מישראל.

התפילה היא טבעית מאד לנשמה ומי שחי חיי נשמה לא רק שאין לו בעיה עם התפילה, יש לו בעיה עם זה שאין לו מספיק תפילות ביום. הבעיה היא שרובנו לא חיים את הנשמה וזו עבודת החיים שלנו – לשים את הנשמה במרכז, להיות צנועים, לתת לחלק המוצנע שלנו להיות בחזית.

התפילה היא כמו זוגיות עם בורא עולם ובזוגיות אינך יכול לנוח אף פעם. תמיד יש לאן להתקדם ותמיד יהיו משברים. כמו שהראיה הבוגרת רואה את המשברים והקונפליקטים בזוגיות כהזמנה להעמקת הקשר, כך גם בתפילה. אם אינך מרגיש מחובר לתפילה ואם התפילה נהיית עליך מעמסה – אז קיבלת משוב מהשטח שעליך להשקיע יותר. סימן הוא שמצבך הרוחני קטן על התפילה והגיע הזמן לעלות כיתה.

מאז ומעולם עבודת הרוח הייתה עבודה קשה ורבים העדיפו את אזור הנוחות המוכר והבטוח של עולם חומרי עשיר ועולם רוחני צר ושטחי. כך הוא הנוהג שבעולם. רק המיעוט שבמיעוט עוסק בעבודת הרוח. זה לא בדיעבד. זה טבעו של עולם. לעומת זאת בעם ישראל קורה הפלא הזה שרבים מאד הם האנשים שעוסקים בחיי רוח במידה זו או אחרת.

כיצד קורה הדבר, שכשמגיעים לתפילה, רבים מהאנשים החושבים מפסיקים לחשוב ולהעמיק ורוצים שהתפילה תרד אליהם. מה שהם דורשים מעצמם בלימודי המשפטים וראיית החשבון, הם לא דורשים בעבודת התפילה. יש הנחה כזו שאם אני מתפלל אני צריך להיות מחובר מעצם זה שאני מתפלל. כמו גם, אם אנחנו נשואים זה אמור לזרום נהדר כי אנחנו נשואים.

כמו שזה שאתם נשואים ממש לא אומר שלא אמורים להיות לכם קשיים. נהפוך הוא, הנישואים הם זירה של קשיים וממילא הזדמנויות. כשהתחתנתם רק יריתם את יריית הפתיחה למסע אינסופי של חיבור ואחדות שיקרה רק אם תעבדו על זה.

כך הוא בתפילה. זה שאתה מגיע לתפילה, אומר את המילים בסידור ועונה אמן, זה אומר שעשית את הצעד הראשון שהוא בבחינת הקדמה. התחתנת עם התפילה ועכשיו צריך לעבוד שהנישואים האלה יצליחו.

האם הפתרון הוא לחתוך 10 דקות מתפילת שחרית? האם הפתרון הוא לוותר פה ושם על התפילה המסורתית ולהחליפן בתפילות ספונטניות, חלילה? ודאי שלא! זה מזכיר לי את החשיבה האיוולת שאם רק נאחר קצת את התפילה, אנשים יפסיקו לאחר. האם זה מה שיחבר אנשים לתפילה? ממש לא. האם החיתוכים והתיקונים ביהדות חיברו את הרפורמים אל היהדות החדשה שהמציאו?

מה שחיבר את כל אלו שכן מחוברים לתפילה הם שני דברים במקביל: פיחות בצריכה של התרבות החילונית וגידול בצריכה של תרבות ישראל המקורית.

אם אתה שבוי של הסדרות האינסופיות בנטפליקס ושל המוסיקה החילונית, לא רק שקשה לך להיות בשקט רגע עם עצמך ולהקשיב לתפילה, אתה פשוט לא יכול לסבול תוכן רוחני. השריר הזה פשוט נחלש אצלך עם כל פרק בסדרה ועם כל הצצה באינסטגרם.

אנשים לא מוכנים לקבל את העובדה שזה לא יכול ללכת ביחד ובשביל חיים רוחניים צריך לעבוד קשה ולוותר על התרבות האחרת.

אם אתם רוצים לדעת איך מתחברים לתפילה, לכו לבתי כנסיות ומדרשות ולקהילות בהן התפילה היא תפילה ופשוט למדו מהם. למדו את הנוסחה שלהם. אם תעלו על הנוסחה ותשתו את השיקוי, גם התפילה שלכם תהיה כזו, אך אנא אל תדברו על קיצורים והשמטות בתפילה. בדיוק כמו שלא מדברים על חיתוך בארץ ישראל כי קשה. זה של רפורמים ומנותקים. לא שלנו.

זה בדיוק השינוי המבורך שעובר בן ישיבה וניתן להבחין בו כבר בפסח של שיעור א. אותו שמיניסט מגודל שיער עם אוזניות ומוסיקה לועזית, שבינו ובין תורה ותפילה היה רק קשר מקרי, עוסק עכשיו מרצונו החופשי בתורה יומם ולילה וגם התפילה שלו נראית אחרת. ואם אותו בחור ישיבה יסיים את הישיבה ויחליט להיות "דתי נורמלי" שקול ורציונלי, ותהיה לו שוב בעיה עם התפילה הארוכה והמשעממת. כי אם אתה לא ממשיך לגדול, אינך נשאר על מצב אפס, אתה רק יורד. לסיכום, זה הכלל: "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה". איפה שיש יותר תורה יש יותר תפילה. לא רק במובן הכמותי אלא גם במובן האיכותי. כשיש יותר תורה, התפילה איננה יכולה להיות בעיה אלא פתרון, עוצמה והתעלות תמידית.