תגובה למכתב הגלוי של הרב גלעד לרב יעקב אריאל

הרב יהודה גלעד מפלפל ומתמלא זעזוע עד שהמקלדת שלו, לדבריו, מסרבת להמשיך לכתוב. תגובה.

הרב יואל קטן , ו' באדר ב תשע"ט

הרב יואל קטן
הרב יואל קטן
צילום: אתר ישיבה

ידידי הרב גלעד, לשעבר ח"כ במפלגת העבודה מטעם תנועת מימד, מטיף מוסר למורנו הרב יעקב אריאל שליט"א.

אחרי כמה מילות נימוס וענווה הוא מרשה לעצמו להכניס בפיו של הרב שליט"א דברים שלא אמרם, ואחרי שהדברים הוכנסו – הוא מפלפל בהם ומתמלא זעזוע עד שהמקלדת שלו, לדבריו, מסרבת להמשיך לכתוב. עד כדי כך.

הרב אריאל כתב שמי שפוסל בשם המוסר והצדק קיצוניים מימין - תומך למעשה בטרור הערבי ועושה מעשה בלתי מוסרי בעליל. אולם הרב גלעד מכניס בפיו כאילו אמר שמי שלא מצביע בעד מפלגות הימין תומך בטרור הערבי, דברים שלא נאמרו כלל.

הרב אריאל דיבר על מוסר כפול, על זעזוע עמוק שעובר על קבוצה של אנשים מתוכנו משיתוף פעולה כלשהו עם קיצוניים מימין – מול שוויון נפש והסכמה גמורה לשיתוף פעולה הדוק של המפלגות בהם הם תומכים עם מפלגות תומכות טרור, שהרי לא תהיה למרכז-שמאל ממשלה בלי שיתוף פעולה הדוק עם המפלגות הערביות, כפי שנהג יצחק רבין בשעתו.

לכן כל הציניות החצופה של הרב גלעד בהמשך דבריו, בשאלות ה'תמימות' שלו מהו לפי הרב אריאל דינם של אנשים העומדים להצביע בעד מפלגות השמאל, 'האם מותר לתת להם עליה לתורה? האם הם מצטרפים למניין? היש מצווה להחיותם? ואולי אף יותר מכך?', עד שמרוב זעזוע המקלדת הערכית שלו מסרבת להמשיך לכתוב, בנויה על תרגיל דמגוגי לא מכובד, אם לנקוט לשון המעטה.

מוסיף ושואל הרב גלעד, שהוא אחד מראשי ישיבת הקיבוץ הדתי, 'מה צריך להבין נער צעיר הקורא את "עולם קטן" ורואה כי אחד מגדולי התורה שבדור קובע כי מה שאמר רוה"מ כסיסמת רחוב בתעמולת בחירות "ביבי או טיבי" זו אמת לאמיתה?' שאלה רטורית זו היא במקומה, והתשובה עליה פשוטה: הנער הצעיר, וגם הקורא המבוגר, יבינו שגם אם חלק מקיצוני הימין אינם בדיוק מבית מדרשנו, וחלק מדעותיהם ומעשיהם אינו לטעמנו – אין להיות יותר מדי אנין דעת ועדין נפש כאשר עתיד המדינה וחיי רבים מאזרחיה מונח על כף המאזניים. מה כל כך מסובך כאן?

ולבסוף, התמיהה של הרב גלעד כיצד ת"ח גדול כרב יעקב אריאל, המנתח בחריפות סוגיות הלכתיות מורכבות, מציג את הסוגיה המדינית שחיים ומוות תלויים בה באופן כה פשטני – אינה תמיהה כלל. הבעת דעה ב'עולם קטן' אינה שיעור כללי וגם לא תשובה הלכתית מנומקת, אלא סימון כיוון. והכיוון אכן פשוט וברור – הסכמי אוסלו הארורים והניסיון לישמם הראו לכולנו שאכן ישנם גם קצינים גיבורים שבגרותם כפוליטיקאים הרסניים מביישת את צעירותם, ושהפלאפלים על הכתף ממש אינם ראיה לתבונה מדינית.

הקריאה הפשוטה של דברי הרב אריאל אינה משאירה שום מקום לספק – מי שמרשה לעצמו להמשיך ללכת אחר לבו, ולבחור גם בשעת חירום זו למנהיגי ישראל אנשים שמסכנים את ביטחון ישראל, ולהסכים לשיתוף פעולה עם המיעוט הערבי העויין שבתוכנו, ומצד שני להתפלץ על שיתוף הפעולה החלקי של נציגינו עם קיצוני הימין – מוסריותו צריכה בדיקה. אלו הם דבריו של הרב אריאל, וכל מילה בהם אמת וצדק.