בין עצבות לצמיחה

חבריה של אורי אנסבכר הי"ד, הרב יוני לביא, נוער עתניאל וכלת פרס ישראל מרים פרץ מסבירים איך מניעים קושי לצמיחה?

אביבה ניסנבוים - עיתון "זרעים" , ו' באדר ב תשע"ט

מרים פרץ
מרים פרץ
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

חודש אדר הגיע, ובכל מקום נשמע הפזמון המוכר: "משנכנס אדר מרבין בשמחה", אך דווקא לקראת חודש זה נראה שא-לוהים מערים עלינו קשיים לאומיים, כדוגמת רצח בני משפחת פוגל לפני שמונה שנים, והשנה רצח אורי אנסבכר הי"ד.

הקשיים הלאומיים לא התחילו בתקופתנו. סיפור מגילת אסתר נוגע לקושי לאומי ופרטי: אסתר המלכה מתבקשת להציל את עמה מפני גזרת המן הרשע ואחשוורוש. אסתר מצליחה במשימתה, אך נותרת בארמון עם אחשוורוש.

מה הרגישה אסתר באותה העת? מה נתן לה כוח לפעול? כיצד מתוך הקושי הגדול הצליחה להצמיח הצלה לעם ישראל כולו?

זהו סיפור מורכב, והוא מספר גם את סיפורנו. בחיים כולנו חווים קשיים לאומיים ופרטיים, לעיתים גדולים כמוות של אדם קרוב ולעיתים יום-יומיים ככישלון במבחן או החמצת אוטובוס. כיצד אנו יכולים ללמוד מפעולתה של אסתר ולהניע את הקושי להתמודדות וצמיחה?

להניע את הכאב לעשייה

את השאלות האלה בחרנו לשאול את חבריה של אורי אנסבכר הי"ד, בת שירות לאומי במרכז יעלים בירושלים, שנרצחה בחודש שעבר ברצח שטלטל את עם ישראל כולו. ביישוב תקוע, יישובה של אורי, נערך מעגל שירה לזכרה, ואחריו התכנסו הנוער וכמה מבוגרים מהיישוב כדי לחשוב יחד איך ממשיכים הלאה.

בהתכנסות הוחלט לצאת במיזם 'להיות עם חופשי בארצנו' ולקרוא לציבור לצאת ולטייל ברחבי הארץ ולהעלות את התמונות מהטיולים לרשתות החברתיות בתיוג #להיות_עם_חופשי_בארצנו.

"ראינו שכולם מדברים על הרצח, אבל במקום לשוחח על אורי ועל אישיותה עסוקים בתיאורים מזעזעים על המוות שלה. החלטנו שאנחנו רוצים לשנות את השיח שנוצר", מסבירה אפרת צוברי (18), חברה של אורי.

מה היו התגובות על היוזמה?

"המשפחה והקרובים התחברו לרעיון, כי הוא הכיל שני יסודות: רצון לספר על האישיות של אורי, שאהבה מאוד את הטבע, וחיזוק התפיסה שעל אף הרצח הנורא אנחנו נמשיך לטייל בביטחון ובחופשיות בארץ שלנו", מספרת צוברי ומוסיפה, "אנשים התחברו ליוזמה והופצצנו בכמות גדולה של תמונות. שבוע וחצי לאחר הרצח נערכה בירושלים צעדה ואחריה ערב שירה וזיכרון לזכרה של אורי, שבמהלכו הוקרן סרטון באורך חצי שעה רק מכל התמונות שנאספו עד אז. בעידוד נוער תקוע עד עכשיו אנשים ממשיכים לשלוח ולשתף בעוד ועוד תמונות, וזה מאוד מרגש".

זוכרים את אורי אנסבכר הי"ד בכיכר ציון, ירושלים

איך עזרה היוזמה בהתמודדות עם הכאב?

"בהרגשה שיש עוד שותפים לאבל, לדעת שאנשים מתעסקים באישיות של אורי ולא במוות שלה. מנחם מעט שעכשיו אנשים מכירים קצת את אורי ושהצלחנו להפיץ את האור שלה הלאה. שהזיכרון יהיה טוב. גם ההתעסקות במשהו אקטיבי, לקבל אחריות למשהו, להניע את הכאב לעשייה, עוזרת להתרומם ולקום על הרגליים. ואני רוצה לקום ולהתקדם כדי להיות אדם יותר טוב".

איך הרגשת במהלך היוזמה?

"התרגשתי מאוד. זה הוציא אותי קצת מהאבל הפרטי שלי וגרם לי להרגיש שיש אנשים ששם בשבילי, שלרבים בארץ מאוד אכפת זה מזה. לא מובן מאליו שכולם התגייסו ככה.

"אורי היתה בחורה מאוד מתמסרת. כל מי שדיבר איתה נגע בליבה והשפיע עליה. אורי האמינה בטוב של האדם. כל כך הרבה אנשים מכל הסוגים יצאו לטייל והצטלמו למיזם, הוציאו את הטוב שבהם, ובזה אורי האמינה".

תקווה וחיות

גם נוער עתניאל שיתף כיצד התבשר על מות שלושת הנערים, נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח הי"ד, ובחר להניע את הכאב לכדי עשייה.

"יצאנו לחופש הגדול עם הבשורה הקשה על היעדרותם והירצחם של שלושת הנערים. רצינו לפעול, לעשות משהו", משתף דניאל (שם בדוי). "ישבנו כמה חבר'ה ושוחחנו על זה, והעלינו את הרעיון לפרוץ שביל נוף מסביב ליישוב. ניסחנו הודעה, שלחנו לקבוצה של הנוער והלהבנו את הנוער על הרעיון. יום למוחרת התייצבו עשרה חבר'ה ובידיהם טוריות ומעדרים, והתחלנו לעבוד על הפרויקט. קראנו לו 'בשבילם'. הצבנו לנו מטרה שהשביל יעבור בנקודות חמד באזור, ונבנה ספסלים ובריכה מלאכותית".

במהלך חודש באו למקום כמה בני נוער והמשיכו בבניית השביל, וכן גייסו תרומות לבניית פינות חמד עד שהיעד הושג. אבל אז ניחת על היישוב עוד כאב גדול: דפנה מאיר, תושבת היישוב, נרצחה בביתה.

"הייתה הרגשה שכל היישוב מחכה לראות מה נעשה", אומר דניאל. "תוך כדי השבעה קבענו עם נתן מאיר, בעלה של דפנה, נקודה שבה יוקם מצפה לזכרה של דפנה, אבל לא עבר הרבה זמן ועוד כמה מכות ניחתו על היישוב: רבקה פרץ, תושבת היישוב, נהרגת בתאונת דרכים, ובפיגוע שהתרחש סמוך ליישוב נרצח מיכאל (מיכי) מרק.

"הייתה תחושה קשה ביישוב, כאוס וחוסר אונים גדול. לאחר הפיגוע הקימו אוהל גדול במרכז היישוב, וכל הנוער התנקז אליו. כל מי שהגיע לנחם את משפחת מרק הגיע לאחר מכן לאוהל שלנו. אני זוכר שיום אחד הגיע דני הירשברג, שבאותה תקופה היה מזכ"ל התנועה, והציע שנעשה הדסטארט לגיוס מימון המונים כדי להרחיב את פרויקט 'בשבילם'. זה מה שעשינו".

הנוער יצא לגיוס והציב יעד של 250,000 ₪, אך הצליח לעבור את הסכום עוד לפני תאריך הסיום. בעזרת הכסף ואנשי מקצוע שגויסו למיזם נחנך בקיץ האחרון המצפה בעתניאל. היוזמה החלה לפרוס כנפיים, ועתה הפכה 'בשבילם' לעמותה לגיוס כספים למיזמים נוספים מסוג זה.

"העשייה יחד מרפאת ועוזרת בהתמודדות ובהתקדמות", משתף דניאל. "כשתכננו את הפרויקט ישבנו יחד, וכל אחד אמר מה הוא רוצה שהמקום ישדר. כולם דיברו על חיים, על המשכיות, מקום שיסמל תקווה, חיות, לא הנצחה של המוות ושל הכאב. רצון להרים את השלב הבא, את הטוב, את החיים. המצפה מכוון לירושלים. זה גם מחיה את הציונות ואת החיבור לארץ שאולי קצת התמסמס בימינו. הפיגועים מנסים לערער את הריבונות שלנו כאן, ואנחנו מחזקים אותה כך. באדמה שבה לקחו את החיים אנחנו מחזירים חיים לאדמה".

הרב יוני לביא
צילום: סיגל בדלוב

רגעי המשבר עושים אותנו טובים יותר

לצד המקרים הקשים שתוארו יש קשיים יום-יומיים, טבעיים, שאף איתם צריך ללמוד להתמודד. הרב יוני לביא מעניק כלים מספר להתמודדות: "צריך להאמין שיש מי שמנהל את העולם ושיש לנו תפקיד. להאמין שהדברים לא קרו באקראי ולהאמין בעצמנו שיש לנו כוחות ויכולת ושיש סיבה שאנחנו נמצאים במקום הזה בזמן הזה", אומר הרב לביא ומוסיף, "יש משפט שאומר, 'החיים זה מה שקורה לנו כשאנחנו מתכננים משהו אחר'. יש הפתעות בחיים, קורים דברים שונים ממה שתכננו, השאלה היא איך אדם מקבל אותם ובוחר להתייחס אליהם. אם להיחלש או להתחזק מהקושי.

"נוסף על כך חשוב לזכור שאנחנו לא לבד. הקדוש ברוך הוא לא שם אותנו לבד בעולם, וכשיש קושי כדאי להיעזר בסביבה, במשפחה, בקהילה, בחברים. לשמוע מניסיון של אחרים, להיתמך ולהתייעץ. זו לא בושה.

"לעיתים כשמסתכלים במבט לאחור מגלים שכל דבר מלמד אותנו משהו. כל חוויה, אירוע, מפגש עם אדם. השיעורים הכי חשובים שקיבלנו היו דווקא מהדברים הקשים. הם הפכו אותנו למי שאנחנו".

מרים פרץ, אשת חינוך ועשייה וכלת פרס ישראל למפעל חיים ששכלה שניים מבניה, אוריאל ואלירז, בעת שירותם הצבאי, ואיבדה את אליעזר בעלה, שנפטר משברון לב בעקבות נפילת אוריאל, מוסיפה אף היא: "ניקח את המילה משבר. אישה שכורעת על המשבר היא אישה שעומדת ללדת. מתוך הכאב הגדול, מתוך הייסורים הקשים, היא יודעת שיהיה אור, שיהיה טוב. משם ייוולד תינוק. צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא לא מביא לנו משברים כדי לפרק או לשבור אותנו. רגעי המשבר עושים אותנו טובים יותר. יוסף משביר לאחיו, נותן להם כוחות להתמודדות. מכל רגעי המשבר אפשר להתעצב, להיבנות.

"אדם צריך לדעת שהוא נושא איתו תיק ובו כלים שהוא קיבל במהלך חייו מרגעי המשבר. נוסף על כך אדם צריך לבחור להתמודד. את המשבר אני לא בוחרת. ההתמודדות היא כן בחירה שלי. צריך לבחור לראות את התהליך, לראות את הנקודות של הטוב, של האורות. וגם ברגעים הקשים, השחורים, תמיד לזכור שבכל תחתית, לכל ירידה, יש עלייה. ללמד את עצמי לראות בכל מצב את הטוב. לבחור להתקדם, לרצות לקום, לאפשר לעצמי לעבור את התהליך הפנימי הזה של התמודדות עם משבר. זה תהליך ארוך של התכנסות פנימה. 'ויידום אהרון'. לאפשר לעצמי להתאבל, לבכות, ולאט-לאט לראות אילו כלים עוזרים לי לקום ולצמוח.

"הדבר השלישי הוא להאמין ולדעת שהקדוש ברוך הוא נטע בנו כוחות, ויש לנו יכולת לקום ולהתמודד. כל אחד צריך לראות את הדרך, הזמן והקצב המתאים לו, אבל כולם יכולים".

(הכתבה המלאה תפורסם בעיתון "זרעים" של תנועת הנוער בני עקיבא שיחולק בשבת הקרובה בבתי הכנסת)