כתובת בת 1700 שנים בגן הלאומי חלוצה

הכתובת, הנושאת את שם העיר העתיקה "חלוצה", נחשפה בחפירות ארכיאולוגיות בעיר הקדומה שבנגב

ערוץ 7 , ו' באדר ב תשע"ט

הכתובת שהתגלתה בחלוצה
הכתובת שהתגלתה בחלוצה
צילום: רשות העתיקות

אבן בת כ-1700 שנים, שעליה כתובת ביוונית הנושאת את שם העיר חלוצה (Elusa), התגלתה בחפירה ארכיאולוגית בגן הלאומי חלוצה שבנגב.

הכתובת נשלחה לפענוח אל פרופ' לאה די-סגני מהאוניברסיטה העברית בירושלים. מציאת כתובת עם שם העיר באתר אליו היא שייכת, הנחשבת אירוע ארכיאולוגי נדיר.

השם חלוצה מוזכר רבות במקורות היסטוריים כמפת מידבא, הפפירוסים של ניצנה ומקורות נוספים, אולם זו הפעם הראשונה שבה נמצא ממצא עם שם העיר חלוצה באתר עצמו.

בנוסף נחשפו במקום כנסיה ובית מרחץ: מהכנסייה הקדומה נחשפו גומחת התפילה הפונה למזרח (אפסיס), וחדר הסמוך לה שרוצף לוחות אבן, ומבית המרחץ העירוני הגדול שפעל במקום התגלו החדר חם וחדר ההסקה. מתחת לחדר החם התגלתה מערכת הולכת החום התת קרקעית, שחיממה את הרצפה והקירות דרך צינורות חרס.

הכתובת שהתגלתה בחלוצה
צילום: רשות העתיקות

חלוצה הוקמה לקראת סוף המאה ה-4 לפנה"ס כתחנה חשובה על דרך הבשמים - הדרך שהובילה מפטרה לעזה. העיר המשיכה להתפתח והגיעה לשיא פריחתה בתקופה הביזנטית (מאות 6-4 לספירה), אז חיו בה כמה עשרות אלפי תושבים – ולמעשה, היא היתה העיר היחידה במרחב הנגב בתקופה זו.

לדברי הארכיאולוגית ד"ר טלי גיני, השותפה לפרויקט מטעם רשות העתיקות, "ייצוא היין המשובח שייצרו בהר הנגב בתקופה הביזנטית הביא לשגשוג כלכלי שהשפיע על האזור כולו. חלוצה הפכה גם לתחנה חשובה בדרך הצליינים הנוצרים בדרכם למנזר סנטה קתרינה שבדרום סיני, וכך הגיעו אליה מבקרים רבים מאתרים רחוקים. האתר הפסיק להתקיים בסוף המאה ה-7 לספירה, אולם שם המקום השתמר גם בשם הערבי שניתן לחורבות: "אל-חלס'ה". עד לתקופה המנדטורית, נלקחו אבני המבנים באתר כחומרי בניה לבניית עזה ובאר שבע התורכיות, ולכן כיום באתר כמעט ולא נראים מבנים על פני השטח, והאתר נסתר מתחת לחולות".