בשבע מהדורה דיגיטלית

סוף כל סוף דעה

מערכת הבחירות עד כה נטולת דעות באופן מזעזע ולכן הבעת דעה, גם אם היא תמימה מדי ומתייפייפת מדי, היא לא עניין של מה בכך.

אסף משניות , ז' באדר ב תשע"ט

רותם סלע
רותם סלע
צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90

מערכת הבחירות המטורפת שלנו החליטה בתחילת השבוע להקדיש כותרות ראשיות של יום שלם לפוסט של השחקנית/מנחה/דוגמנית רותם סלע, שבו אמרה שמדינת ישראל היא מדינת כלל אזרחיה, שחלק מאזרחי המדינה הם ערבים והם בני אדם כמו כל אחד אחר. מכל קצות הקשת הפוליטית הגיבו לפוסט. נתניהו פתח את ישיבת הממשלה בהתייחסות אליו, הנשיא התייחס בעקיפין בכנס טרומן, מרצ תקפה את כחול לבן שהם לא משחררים אמירות ברורות, ואיימן עודה הגדיר את הפוסט כמעשה אמיץ.

באופן מפתיע משהו, עודה צודק, לפחות חלקית. להגיד שערביי ישראל, יחד עם שאר המיעוטים, הם שווי זכויות זה לא מעשה אמיץ. זאת אמירה שנמצאת בקונצנזוס ומקבלת ביטוי בפועל. רק לצורך העניין, בממשלה האחרונה כיהן לראשונה שר דרוזי, בממשלת קדימה כיהן שר ערבי-מוסלמי, חד"ש-תע"ל לא נפסלה מלרוץ לכנסת והמועמד שכן נפסל הוא בכלל יהודי. וזאת כמובן רשימה חלקית.

אז מה כן היה אמיץ? עצם העובדה שסלע הביעה דעה. מערכת הבחירות עד כה נטולת דעות באופן מזעזע. במקום שהשיח יתמקד ברעיונות, הוא מתמקד בשאלות מיהו נאצי או מחבל ומי תומך בנאצים או במחבלים. כשהמפלגה הגדולה בסקרים מתגאה בכך שהיא לא אומרת כלום, ומפלגת השלטון מבקשת מהציבור שיצביע לה כדי לעשות דווקא לשמאל – הבעת דעה, גם אם היא מתחסדת מדי, תמימה מדי, מתייפייפת מדי, היא לא עניין של מה בכך.