בשבע מהדורה דיגיטלית

לכל משלוח יש כתובת – סיפור לשבת

"השנה לא משאירים אפילו משלוח מנות אחד בבית!" הכריזה רעות כשהתקרב חג פורים

עודד מזרחי , ז' באדר ב תשע"ט

משלוח מנות
משלוח מנות
צילום: ISTOCK

רונן בעלה נאנח. הוא אף פעם לא הבין מה יקרה אם הילדים ייהנו מקצת ממתקים. נכון, פסח מתקרב, אבל כבר מראש השנה אשתו מזכירה לו את פסח... יותר מכך, מצאת חג הפסח נשמעות קריאותיה "אל תיכנס לחדר הזה עם חמץ ביד!"...

הפעם רעות התכוונה לעמוד על שלה.

נשמעו דפיקות בדלת, והשכנה נכנסה עם משלוח מנות. במטבח חיכתה רעות עם נייר צלופן, אריזות יפות וכרטיסים מאוירים בליצנים צבעוניים. את הממתקים חילקה באריזות שונות שיועברו הלאה.

בשעות אחר הצהריים המאוחרות היא סוף סוף הצליחה לחייך. הבית היה מרוקן מכל שרידי הממתקים. רשימת משלוחי המנות התמלאה, כל משלוח מנות שהגיע פורק והועבר הלאה, כל מי שהיה צריך לקבל - קיבל. רק שתי חפיסות קטנות של בונבוניירה נותרו בצד, אחת לילדים ואחת להורים. סעודת פורים המתבשלת בסירים הדיפה ריח ניחוח.

לפתע שמעה רעות דפיקות בדלת. מי זה יכול להיות?!

"שלום, הו, איזה יופי, תודה שבאתם. רק רגע, אני כבר חוזרת..."

רעות רצה למטבח, נפרדת מהבונבוניירות ומאלתרת משלוח ברגע האחרון. מי היה מאמין שמשפחת ברששת יופיעו?! היא הייתה בטוחה שנסעו לבקר את זקניהם. כעת נשארה עם משלוח מנות ענקי עם כל הממתקים שמהם חששה: עוגיות מתפוררות, שקית מלאה בסוכריות טופי... אוי ואבוי! מה עושים?

"רונן, אתה יכול לבוא לכאן רגע?"

"מצטער, אני עסוק".

"זה דחוף. בבקשה תבוא למטבח!"

רונן נכנס. מבט אחד בשולחן הספיק לו. "משלוח מנות מיותר, אה?"

"כן, ואנחנו חייבים להוציא אותו מהבית!"

"זה רק משלוח מנות אחד", אמר, אבל רעות קטעה אותו: "אחד?! זה מספיק לשלושים משפחות! אנחנו לא יכולים להשאיר אותו בבית. תחשוב מה אפשר לעשות איתו".

"אהמממ, בואי נחשוב ביחד. לכל השכנים כבר נתנו, כל המורים קיבלו, בת הדודה שלך... מי עוד נשאר? אף אחד..."

"אז בוא ניתן למישהו שאנחנו לא רגילים לתת לו, מישהו כמו..."

"כמו?"

"נו, תחשוב!"

"אני לא מצליח לחשוב על כלום. הראש שלי כואב מרוב מחשבות".

"עוד מעט נתחיל לאכול, תשתה קצת 'לחיים' והראש יפסיק לכאוב לך, אבל אנחנו חייבים לתת את זה למישהו!"

"מישהו, מישהו... רגע, יש לי רעיון... מנשה המוזר! אני בטוח שמשפחת ברששת לא נתנה לו משלוח מנות. אני אעביר לו את המשלוח שלהם בשלמותו. רק תורידי את כרטיס הברכה שלהם ותצמידי כרטיס שלנו".

"אתה גאון! אני מקווה שהוא בבית", אמרה רעות.

מנשה המוזר התגורר מעבר לכביש. לא נודע מי הראשון שכינה אותו בשם "מנשה המוזר", אבל הוסכם שהתואר הלם אותו. הוא כמעט לא דיבר, נראה תמיד מעט מוזנח ואיש לא ביקרו. היה נכנס ויוצא מהבניין בלי לעורר תשומת לב, ולפעמים מלמל משהו לא ברור. מדי פעם רונן נתקל בו בבוקר או בערב כששב מעבודתו, ותו לא.

רונן לקח את משלוח המנות וצעד אל הבניין ממול. ליבו פעם ביתר חוזקה, חושש מהמפגש עם מנשה המוזר. מי יודע כיצד יגיב. האם יצעק, יחייך או ימלמל משהו?

הוא דפק בדלת.

"מצטער, אין לי כסף בשבילכם", נשמע קולו של מנשה המוזר.

"מנשה... אההה... אני לא רוצה כסף... זה אני, רונן, השכן מהבניין ממול".

"רק רגע".

הוא הרגיש כיצד מנשה מציץ בו מבפנים. אחרי דקת דומייה הדלת נפתחה.

"צהריים טובים ופורים שמח! באתי לתת לך משלוח מנות לחג".

"לי?!"

רונן הנהן בראשו והסמיק.

"אתה הראשון שמביא לי משלוח מנות השנה..." מנשה נענע בראשו כמנסה להיזכר, "בעצם, אני חושב שכבר חמש שנים לפחות לא קיבלתי משלוח מנות מאף אחד..."

רונן התכונן לומר שהוא מצטער, ולהסביר שאולי השכנים פשוט מתביישים כי אינם מכירים אותו, ומהיום ישתדל להיות יותר נחמד אליו ואולי גם יזמין אותו לסעודת שבת, ו...

אבל הוא לא אמר כלום.

"ממש יפה מצידך", אמר מנשה, שלפתע לא נראה מוזר, "אני מעריך את זה. תוכל לחכות כאן בבקשה?"

כעבור דקה הופיע מנשה עם אריזה יפהפייה, שבה פוזרו פירות טרופיים ובקבוק יין משובח. "זה בשבילך! הכנתי את זה אתמול בערב כדי שאם מישהו יביא לי משלוח מנות, אוכל לתת לו בחזרה..."

רונן רצה לבכות, אבל עצר את עצמו.

"אריזה ממש יפה", אמר בקול חנוק, "יש לך טעם טוב..."

"תודה, וחג פורים שמח גם לך", אמר מנשה כשהוא סוגר את הדלת בחיוך, משאיר את רונן עם משלוח מנות כשר לפסח שנראה כמתנת גן עדן, ועם לחלוחית בעיניו.

על פי סיפורו של הרב מענדי קמינקר, מנהל אתר 'בית חב"ד'

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com