בשבע מהדורה דיגיטלית

אשליה אופטית כחול לבן

מטרתה האמיתית של מפלגת כחול לבן היא לנצח בבחירות כדי לקדם הקמת מדינה פלשתינית. דעה

עדי ארבל , ז' באדר ב תשע"ט

מפלגת "כחול לבן"
מפלגת "כחול לבן"
צילום: מיכאל שבדרון

בחודש יוני 2005, חודשיים לפני העקירה מגוש קטיף, פתח ארגון השמאל 'המפקד הלאומי' בקמפיין לחלוקת סרטי כחול-לבן כאות תמיכה בתוכנית ההתנתקות, בתגובה לקמפיין הסרטים הכתומים של תומכי ההתיישבות. הבחירה בכחול ולבן, צבעי דגל ישראל, שידרה מסר ברור: תמיכה בהחלטת הממשלה לעקור יישובים היא הממלכתיות בהתגלמותה.

14 שנים מאוחר יותר מוקמת מפלגה חדשה, שמציגה עצמה כמפלגת מרכז ובוחרת את השם כחול לבן. כמו אז גם היום, הבחירה בשם המפלגה נועדה לשקף מסר מאחד וממלכתי לציבור ישראלי רחב ככל האפשר. גם הסלוגן של המפלגה נועד לברוח מזיהוי פוליטי מובהק: אין ימין, אין שמאל, ישראל לפני הכול.

על פניו, מפלגת כחול לבן היא בלוק טכני של שלוש מפלגות שבחרו לרוץ יחד בשם הרצון להחליף את נתניהו. יש היגיון רב בקידום קמפיין "רק לא ביבי" אחרי 10 שנים של שלטון נתניהו, בטח לנוכח הסתבכויותיו המשפטיות של ראש הממשלה.

אלא שלא מדובר בניסיון תמים להקים מפלגת מרכז נקייה שתיאבק בעד כל האזרחים, אלא כפי שמוכיחים כל הסקרים בלא פחות מהברקה פוליטית של השמאל, שהביאה להסטת הדיון מנושאים מדיניים או כלכליים, שבהם ממשלות הימין של העשור האחרון הוכיחו ביצועים די טובים, בוודאי יחסית לממשלות שמאל קודמות.

יתרה מכך, לאיחוד המפלגות דחפו מאחורי הקלעים אנשי שמאל מובהקים שלא מפחדים להצהיר מהי מטרתם האמיתית: הקמת ממשלה שתוביל להיפרדות מהפלשתינים.

קחו לדוגמה את הדברים שאומרת נועה אליסף-שוהם, יוזמת קמפיין "בלי איחוד הקול אבוד" שנועד להפעיל לחץ ציבורי על בני גנץ, בוגי יעלון ויאיר לפיד לרוץ ביחד. אליסף-שוהם היא ממייסדות מכון ראות, מכון מחקר המזוהה עם השמאל הציוני, וכיהנה כמנכ"לית של 'ישראל יוזמת', ארגון שביקש לדחוף את ממשלת ישראל לקבל את יוזמת השלום הערבית, הידועה גם בתור היוזמה הסעודית. יוזמה זו, להזכירכם, ביקשה לאלץ את ישראל לסגת מרמת הגולן, להקים מדינה פלשתינית ולחלק את ירושלים.

בריאיון נרחב לעיתון דה-מרקר בעקבות הצלחת קמפיין איחוד השמאל, הודתה אליסף-שוהם כי "מה שמניע אותי הוא הסכנה היחידה האמיתית לישראל - איום המדינה האחת". עוד סיפרה כי לטובת הקמפיין גויסו 1.3 מיליון שקלים מאנשי שמאל אמידים.

אגלה לכם סוד ידוע: גם לבני גנץ יש עמדות, אך הוא בוחר לעמעם את מסריו, לשמור על שתיקה ולהימנע מהבעת כל דעה שנויה במחלוקת. לא במקרה הוא מנסה להשכיח את תמיכתו בהסכם הגרעין עם איראן. אלא שבני גנץ יוכל להיות מנהיג ראוי ולגיטימי, רק אם יבחר לחשוף את עמדותיו ולקבל בבחירות את אמונו של הציבור הישראלי. אם זה לא יקרה, יידע כל מצביע ימין שהוא מצביע למועמד שאינו מנהיג, אלא מונהג על ידי מי שמבקשים להקים מדינה פלשתינית ולממש מדיניות שמאל מובהקת.