צדק, שוויון, ייצוג נשי ומיגור אפליה?

שורת חברות כנסת, מצומצמת יש לומר, חתמו על אמנה בה הן התחייבו לפעול לקידום מעמד האישה בכנסת הקרובה.

עדי בן ישי , ח' באדר ב תשע"ט

שביתת נשים
שביתת נשים
צילום: פלאש 90

בשבוע שעבר, לכבוד יום האישה הבינלאומי, מרכז רקמן לקידום האישה בבר אילן ארגן אירוע המבקש לבדוק מה יהיה מעמדן של נשים בעוד עשרים שנה.

שורת חברות כנסת, מצומצמת יש לומר, חתמו על אמנה בה הן התחייבו לפעול לקידום מעמד האישה בכנסת הקרובה. "אנו מתחייבות בזאת לעשות כמיטב יכולתנו", כך נכתב, "למען השגת צדק מגדרי, שוויון זכויות לנשים, ייצוג ושיתוף מלא של נשים בכל תחום ובכל זירה, ציבורית או פרטית ולמיגור כל צורה של הדרה או הפליית נשים באשר היא".

רק עשר נשים חתמו על האמנה. מיכל רוזין ממרצ, רויטל סויד ומרב מיכאלי מהעבודה, המועמדות לכנסת קרן ברק מהליכוד ורונית לב ארי מגשר, חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון וראש המועצה האזורית עמק חפר ד"ר גלית שאול.

בין החותמות בלטה בנוכחותה חברת הכנסת שולי מועלם- רפאלי מהימין החדש, שלמען מפגן אחדות נשי (מפוקפק) לא טרחה לעשות שיעורי בית ולבדוק באיזה אופן מכון רקמן פוגע בערכים לאומיים (פעילות אינטנסיבית נגד חוק הלאום), בערכי המשפחה היהודיים ובנשים דתיות בפרט.

לכאורה, אמנה שולית שכזו לא הייתה ראויה להתייחסות לולא היה עומד מאחוריה גוף שמן עם שיניים. יכולנו לומר: כתבו, חתמו, נו שוין. אלא שמכון רקמן איננו שולי כלל ועיקר. אמנה היוצאת תחת ידיו של המכון היא הצהרת כוונות אמיתית, ממומנת ומשפיעה. כשהן כותבות "אנו מתחייבות לעשות כמיטב יכולתנו" אני מאמינה להן.

האמנה שאולי נראית לקורא התמים "פצצה הורסת" (כי מה רע בצדק ושוויון?), היא בעצם פצצה מתקתקת שמההדף שלה יפגעו גברים, נשים וילדים כאחד. ארבעה סעיפים יש בה ומתחת למילים היפות והאוטופיות מתחבאת תפיסת עולם שחותרת תחת מוסד המשפחה ומדירה אוכלוסיות שלמות.

הסעיף הראשון, "צדק מגדרי", לא בהכרח קשור בצדק. לפי מכון רקמן אנו חיים בפטריארכיה. הכוח נשאר ונשמר תמיד בידי הגברים נותני הטון. "ככל שכוחן של נשים מתחזק הפטריארכיה מוצאת דרכים מתוחכמות יותר ואכזריות יותר לשמר את כוחה" כך לפי פרופ' רות הלפרין קדרי, נשיאת המכון.

אם כך, הדרך להגיע לצדק מגדרי היא להשחיז סכינים, לשבור את רוחם של הגברים שלנו ולתפוס את השלטון. האם יש פה צדק? לא. יש פה מלחמת חורמה בה כל האמצעים כשרים לפגיעה בגברים. וכשפגיעה בגברים נעשית בתוך התא המשפחתי הוא יקרוס. אי אפשר אחרת.

בסעיף השני נכתב "שוויון זכויות לנשים"- מאחורי המילים היפות עומדת תפיסה הגורסת שנשים וגברים הם לא רק שווים בערכם אלא זהים במהותם. בלימודי מגדר במרכז רקמן ההגדרות המגדריות אינן רק עניין ביולוגי, אלא גם תולדה של הבניות חברתיות אותן יש לשבור. תפיסה זו שעניינה למחוק את ההבדלים בין נשים לגברים, מחלחלת עמוק בשיח ואת תוצאותיה ההרסניות ניתן לפגוש בצבא. תפיסה זו גם איננה מייקרת בנשיות את מה שקשור בהופעת חיים- הריון, לידה והנקה, אלא רואה בהם גורם מפריע לקידום נשים. אשה טייסת, מנכלי"ת, או לוחמת בשיריון זה וואוו. אשה שהיא "רק" אמא נקראת "רחם מהלך".

"ייצוג ושיתוף מלא של נשים בכל תחום ובכל זירה" הוא הסעיף השלישי. אם במכון רקמן היו מעוניינים לשתף נשים בכל תחום ובכל זירה, ד"ר רונית דרור, מועמדת לכנסת מטעם זהות, הייתה מוזמנת לפסטיבל הנשי, אבל היא לא. ד"ר דרור, אשה אמיצה, (כן, דרוש אומץ להגיד אמת פשוטה) חושפת את השקרים של תנועות הנשים בכל הנוגע לאלימות במשפחה ומביאה קול נשי אותנטי אנטי- פמיניזם רדיקלי שכמעט ואינו נשמע בכנסת ובמרחב הציבורי.

ד"ר דרור הקימה תנועה לליווי אבות בהליכי גירושין ולפמיניסטיות זה לא בא בטוב. אשה "מיזוגנית", שעובדת בשירות "הפטריארכיה" מעוררת בהן פלצות. רקמן יפעלו לייצוג ושיתוף של נשים בכל תחום וזירה? רק אם זה משרת את האג'נדה שלהם, ואת מטרת העל שהיא לא פחות מנוק-אאוט לגברים.

הסעיף הרביעי והאחרון הוא "מיגור הדרה או אפליית נשים".

את מכון רקמן הנשים ה"מופלות" מעניינות כקליפת השום. הרי הציבור הדתי והחרדי, גברים ונשים כאחד, מעוניין ללמוד במסגרות אקדמאיות נפרדות. להלפרין- קדרי יש עמדה נחרצת למדי בנושא: "יש מחיר כבד לחיבוק שהמדינה נותנת לדרישה של הפרדה מגדרית כתנאי לשילובם של חרדים בלימודים גבוהים ובשוק העבודה". איזו אטימות לב. ימשיכו החרדים להתפרנס מעבודות כפיים ולהשתכר שכר מינימום, כי הכשרה אקדמית לא ניתן להם, ויזכו לחיי דלות ועוני. האליטה הנשית השבעה פועלת ל"שחרור האשה מהדיכוי הגברי" ובמקביל מדכאת חרדים וחרדיות.

צדק, שוויון, ייצוג נשי, ומיגור אפליה? במרכז רקמן לא ממש.