אית"ן ולמענן

הכירו את היחידה הצבאית שעושה הכול כדי לסגור מעגל עבור המשפחות השכולות.

מיכל עבר הדני, אתר צה"ל , ח' באדר ב תשע"ט

פעילות אית''ן
פעילות אית''ן
צילום: דובר צה"ל

במשך 66 שנים, יהושע חבר ז"ל הוגדר כנעדר ומותו נשאר בגדר תעלומה - עד לאותו רגע גורלי. לפני שלוש שנים, נסגר המעגל והוא אותר בקבר אלמוני, בתום חקירה עיקשת ויסודית שבוצעה ביחידת אית"ן שבאגף כוח האדם.

"יהושע חבר ז"ל הוא חלל שנפל בקרב ברמלה במהלך 'מבצע דני' ב-1948", מספר ראש תחום תש"ח, סא"ל (במיל') גבי אלמשעלי, "הוא נהרג מירי פגזי מרגמה, תוך כדי נסיגה של הכוחות. כאשר הכוחות חזרו לשטח וחיפשו, גופתו כבר לא נמצאה".

במהלך השנים לא היה אפילו קצה חוט בחקירת היעדרותו, אך אחד מהחוקרים של היחידה לא הרים ידיים והמשיך לנסות ולאתר פיסת מידע שתוביל אותו לפריצת דרך.

התפנית בחקירה הגיעה לפני חמש שנים, בעקבות שיחה עם אחד המפקדים באותו הקרב. היה זכור לו שיהושע קבור בנחלת יצחק. "ממסמכים ידענו שהוא נשאר שם ברמלה, ומצד שני, לאט־לאט התברר כי הייתה גופה שפונתה משם", משחזר סא"ל (במיל') אלמשעלי, "עקבנו אחרי הממצאים האלו וכן אחרי קבר אלמוני שנודע לנו עליו בנחלת יצחק. התברר לנו שלאותו קבר הגיעה גופתו של חבר ז"ל".

צילום: דובר צה"ל

אותו המידע חידד את העניין וכל שנותר אז היה להשוות לדנ"א של חבר. ואכן כך היה: "דיברנו עם בני המשפחה והסברנו להם את הכיוונים שלנו. לקחנו דגימות דנ"א דווקא מבניה של אחות של חבר ז"ל, משום שהדנ"א שהיינו צריכים עובר רק דרך דם האם. השווינו את הדגימות עם אלו מהקבר, וגילינו - אותו אלמוני הוא יהושע חבר ז"ל".

היסודיות והעקשנות שפתרו את סיפור זה, מתבטאות בעוד עשרות תיקים שחוקר ענף אית"ן - היחידה שהוקמה בהשפעת מלחמת יום הכיפורים וממונה על איתור הנעדרים בצה"ל, החל ממלחמת העצמאות ועד לימינו אנו.

היחידה מורכבת מ-50 אנשי מילואים הפועלים בהתנדבות לשירות, ועובדים בשיתוף פעולה הדוק עם מצ"ח, אנשי מודיעין, משטרת ישראל, משרד הביטחון ועוד. הם עוקבים אחר ממצאים שונים ומסייעים לאותם גופים באיתור מקום הימצאם של חיילים נעדרים. עד היום נפתרו כ-70 תיקים ונותרו עוד 176 תיקים לא פתורים.

"בעשור האחרון", מעיד סא"ל (מיל') אלמשעלי, "איתרנו את מקום קבורתם של 24 חללים. ההתפתחויות ביחידה, הן בתפיסה והן מבחינה טכנולוגית תורמות רבות לעשייה שלנו ולסגירת התיקים".

מה השלבים הראשונים כאשר מתחילים לעבוד על תיק?

"המגמה המרכזית היא לנסות לשחזר את האירוע שקרה", מסביר סא"ל אלמשעלי, "זה אומר לבדוק את הקרב - על איזה קרב מדובר, מי היה שם, האם ישנם חברים שעוד חיים מהתקופה. לאחר מכן להגיע לקו עצמו ולנסות להבין מה קרה עם הגופה - האם פונתה או לא. משם אנחנו ממשיכים להתחקות אחר האירוע. חשוב להסביר כי באותה התקופה, חברים לצוות היו מביאים את גופות חבריהם לבתי חולים וחוזרים לשדה הקרב, וכך נוצר מצב שלא היה מי שיזהה אותם - ואותם החללים הוגדרו כאלמוניים".

לאחר שמנסים להבין מה היה באותו קרב, פונים לארכיונים השונים: "בעבר, הארכיון נתפס כמקום בו ניתן לשמר את החומר שמגיע אליו. בשנים האחרונות, התפיסה שונתה והבינו שהמידע בו שייך לציבור, ולכן נעשתה עבודה עצומה בהנגשת המידע והפיכתו לממוחשב. בתש"ח השתמשו בעיקר במסמכים ובתיעוד ידני, לכן כמעט כל דבר מתועד, ובמהלך החקירה אנחנו מנסים לאתר את המסמכים האלו שיתנו לנו כיוון לחקירה".

האם קורה ש"נתקעים" ולא מצליחים להגיע לפתרון?

"לאנשי המילואים ביחידה התיק כל הזמן מהדהד בראש", מדגיש סא"ל אלמשעלי, "גם כשהם מתעסקים בדברים אחרים - זה תמיד נמצא שם. אחת לכמה זמן הם צוברים עדויות חדשות של אנשים ונוברים בארכיונים. לאורך זמן הרבה פעמים עצם המחשבה מקרבת אותך. הרבה פעמים קורה שחוקר מסוים מוצא חומר שמתאים לחקירה אחרת ומקדם אותה".

"כמובן", הוא ממשיך, "שאנחנו יודעים שלפעמים ממצים את יכולת החקירה ורק אם יגיע ממצא חדש נוסף נפעל ונקדם שוב את התיק. לכאורה כלל האירועים הם אירועים שהסיכויים לפתרון בהם הם נמוכים אבל אנחנו עובדים בזה - לקחת את אותם סיכויים ולנסות לעשות מזה קצת יותר ולהביא יותר מידע".

צילום: דובר צה"ל

ומה קורה כאשר מצליחים להגיע לפתרון? איך המשפחות מרגישות?

"יש משפחות לא מעטות שהעבודה והקשר מולם נוצר כשמגיעים לפתרון או במהלך העבודה עצמה. כשאנחנו מציגים למשפחה כיוונים מסוימים. בשביל המשפחה זה מרגש - היא מתפעלת שיש מישהו, שעל אף שחלפו עשרות שנים, חושב על העניין, חוקר אותו ומנסה לפתור אותו", הוא מעיד, "אנחנו נמצאים בדור שני או שלישי מאז המוות. עבור המשפחות אשר גורל יקיריהן אינו ידוע ואינן יכולות לבכות על קברם, איתורם הוא סגירת מעגל צבאית ומשפחתית".

מה המטרות שעומדות לנגד עיניכם ביחידה?

"חלק מהמטרות שלנו הן להביא מידע, כלומר, אם לא מצליחים להגיע לפתרון - לפחות לתת מידע", מפרט סא"ל אלמשעלי. אחת לכמה זמן אנחנו מציגים למשפחות את מה שנמצא עד עכשיו. בעבר, המדיניות הייתה שפחות מדברים עם המשפחות אלא אם כן הגיעו לפתרון הסופי. בשנים האחרונות התפיסה השתנתה. כל פיסת מידע שבידינו קשורה למשפחה ולכן יש לשתף אותם ולהכיר להם את הממצאים".

לחלק מאותם חללים שמקום קבורתם לא נודע - בעיקר מדור התש"ח, כך מספר ראש התחום, אין משפחות הנמצאות בין החיים.

"אבל אפילו לפני הקשר עם המשפחה, המחויבות המרכזית שלנו היא לחלל עצמו", מצהיר סא"ל (מיל') אלמשעלי, "זה מעין חוזה או הסכם שבין הצבא לכל חייל שמתגייס - הצבא יעשה הכל כדי להחזירו לביתו בכל מצב, ולהביאו לקבר ישראל".

מדוע בחרת להמשיך ולהתנדב בתחום הזה גם לאחר שהשתחררת מהצבא?

"אני מתעסק עם כל מה שקשור בכאב ושכול בערך משנת 2001", מגלה ומסביר ראש התחום. "במהלך השנים למדתי שהנושא הזה חשוב, נחשפתי למידע הרב שקיים ובעיקר ראיתי מה זה עושה למשפחות".

ורגע לפני סיום, איך אתם עובדים על מנת לשפר את היכולות שלכם בעתיד?

"אנחנו מנסים כל הזמן לחדד את השיטות ולייעל", כך אומר סא"ל אלמשעלי, "אם זה במישור הטכנולוגי, אנחנו נעזרים בכלים חדשים בכל הקשור להעברת מידע ומציאתו, בדיקות DNA מתקדמות ואמצעים נוספים. באופן טבעי ככל שהזמן חולף המקרים קשים יותר לפתרון מצד שני היכולות שלנו מתפתחות על מנת שנוכל לחשוף ולמצוא את המידע".

"הזמן הוא לא גורם שבגללו מפסיקים לעבוד או מפסיקים לחקור", מדגיש סא"ל (מיל') אלמשעלי, "יש גוף שפועל לילות כימים על מנת להביא לפתרון ולאיתור הנעדרים".

"במהלך השנים", מספר ראש התחום בהתרגשות, "שמעתי אנשים מבוגרים אומרים לי - 'עכשיו שאני יודע מה קרה לו - אני יכול לסיים את חיי בעולם, כשהמעגל הזה סגור'. אלו רגעים ששווים את הכל".