דעה
חרדת קודש בתכנון וניהול משימה מבצעית

מדוע כאשר חייל נופל בתרגיל ניווט מדיחים מג"ד ואילו אחרי כל הפיגועים שאירעו ביו"ש עד כה, אף אחד לא הודח?

מיכאל שרון , י"ב באדר ב תשע"ט

מיכאל שרון
מיכאל שרון
צילום: באדיבות המצלם

שוב אני מוצא את עצמי יושב ומתוסכל מתוצאות פיגוע שאירע השבוע סמוך לעיר אריאל. כמה פעמים אפשר לשמוע על פיגוע כל כך קשה ולשלם את המחיר הכואב והיקר מכל.

ראשית אני שולח תנחומים למשפחת קיידאן ולמשפחת אטינגר, ורפואה שלימה לפצועי הפיגוע.

בשבוע שעבר קראתי באתר חדשות על מסקנות חמורות מממצאי התחקיר של נפילת החייל אביתר יוספי ז"ל, שטבע בנחל חילזון תוך כדי אימון ניווטים שביצע גדוד הסיור של חטיבת הצנחנים.

לפי הנכתב באתר MAKO, "בתחקיר נקבע כי המפקדים לא נהגו ב'חרדת הקודש' המצופה מהם בעת תכנון האימון ובאופן הניהול שלו... להתנהגות מעין זו ולתקלות הנובעות מאי ביצוע פקודות, חוסר מקצועיות וחוסר משמעת - אין מקום בצה"ל ועלינו לפעול באופן גורף על מנת למגרם".

ואני שואל את עצמי מספר שאלות:

מדוע כאשר נופל חייל בתרגיל ניווט מדיחים מג"ד ואילו אחרי כל הפיגועים שאירעו ביו"ש עד כה, אף אחד לא הודח? אפילו לא מ"כ, מ"מ, מ"פ, מג"ד, או אולי אף מפקד בדרגה בכירה יותר.

נראה לי שצריך להפיק לקחים בדרגים הגבוהים. מדוע איננו מצליחים לשמור על "הקצה המבצעי" לבצע את תפקידו? כיצד ייתכן שלוחמי צה"ל המוצבים במשימות מבצעיות אינם מוכשרים בהתמודדות עם מחבל מצויד בכלי נשק קר?!

כיצד למרות אירועי עבר איננו מצליחים לסגור את הגזרות בזמן אמת ולאפשר למחבלים לברוח? האם מפקדי המשימות פעלו באותה "חרדת קודש" בשילוח המשימה המבצעית שעליהם כתב הרמטכ"ל?

שאלות אלו הן לא פופולריות בעת הזו אבל אני מרגיש שזו מחובתי לשתף את אשר על ליבי. אני כותב את דברי לא בכדי להטיח ביקורת, אלא על מנת לעורר את השיח כיצד משפרים את האבטחה והביטחון ביהודה ושומרון ולא רק בשיפור מערך האבטחה הטכנולוגי.

אסיים בהערכה כנה ועצומה למפקדים ולחיילים המגינים בחירוף נפש על עם ישראל בארץ ישראל ובתקווה לשינוי תודעתי בקרב המפקדים.

הכותב - מיכאל שרון, היה בעברו קב"ט מועצה מקומית קדומים, יועץ אבטחה בחברת אקסיום אבטחה וניהול, ומרצה בנושא אבטחת יישובים במרכז לניהול וביטחון במכללת וינגייט.