בשבע מהדורה דיגיטלית

שופטים מהפוזיציה

הערות הביניים, מבע הפנים ורוח השאלות הבהירו שהחלטת השופטים בנוגע לבן ארי, בל"ד ועופר כסיף ידועה מראש

יאיר שרקי , י"ג באדר ב תשע"ט | עודכן: 07:52

יאיר שרקי
יאיר שרקי
צילום: יח"צ

מי שנכח בדיון הסוער שהתקיים באולם ג' של בית המשפט העליון ביום חמישי האחרון, לא הופתע מהחלטת השופטים לפסול את ד"ר מיכאל בן ארי מעוצמה יהודית ולהכשיר את בל"ד ועופר כסיף.

הערות הביניים של השופטים, מבע הפנים ורוח השאלות, כל אלו הסגירו מראש את העובדה שסיכוייו של בן ארי לצלוח הרכב של תשעת שופטי העליון בראשות הנשיאה חיות כמעט אפסיים.

זה היה דיון מתוח, שהתחיל בנזיפה של הנשיאה חיות בעו"ד בן גביר שאיחר מעט, והידרדר לחילופי צעקות חריגים בין ח"כ סמוטריץ' שישב בשורה הראשונה של יציע האורחים ובין נשיאת העליון. היא טענה שהוא מפר את סדרי הדיון והוא השיב שהיא מזלזלת בכנסת. כל זה כשהאולם, הגדול והמרווח בכל אולמות המשפט, מלא עד אפס מקום בתומכיהם של שני הצדדים. גם ביציע העיתונאים היה צפוף. במהלך הטיעונים הארוכים היו גם רגעים קומיים, ואפילו מחוות קטנות של סימפתיה בין השופטים לעו"ד בן גביר שטען בפניהם בלהט, אבל בכל פעם שאחד השופטים אמר משהו, התחזקה התחושה בקהל שהתוצאה ידועה.

רק שופט אחד שתק במהלך שלוש השעות שבהן נמשך הדיון, ולא השמיע קולו פעם אחת: נועם סולברג. לקראת סיום הוא שאל בקצרה בנוגע לסוגיה טכנית, וביתר הזמן האזין במבט חתום לחבריו השופטים ולעורכי הדין. אולי לכן לא היה מפתיע לגלות שההחלטה לפסול את בן ארי התקבלה בתמיכת שמונה שופטים מול דעת מיעוט של שופט אחד בודד, נועם סולברג, שהציע לא לפסול את בן ארי ולא לפסול את בל"ד. גם ההחלטה לאשר את בל"ד וכסיף התקבלה ברוב של שמונה שופטים נגד אחד, דוד מינץ, שחשב שאם פוסלים אז גם וגם.

יש משהו לא הוגן ולא בריא בבחינת פסיקות השופטים, שמחויבים למקצועיות ולשיטה המשפטית של המדינה, בהתאם לרקע שלהם. אבל במקרה הזה צועקת העובדה שהשניים היחידים שהציגו עמדה חולקת בדעת מיעוט, כזו שיש בה עקביות והיגיון ויכולה לעמוד במבחן הציבור, הם שני שופטים חובשי כיפה, תושבי יהודה ושומרון, שאי אפשר שלא לשים לב להבדל ביניהם ובין שבעת השופטים האחרים בהרכב.

להחלטת בית המשפט יהיו בוודאי השלכות פוליטיות. לא רק על איחוד מפלגות הימין שכולל בתוכו את עוצמה יהודית, אלא גם על שרת המשפטים שקד. באיחוד הימין מקווים שהחלטת השופטים רק תעורר הצבעת מחאה שתגדיל את כוחם כדי להכניס לכנסת את איתמר בן גביר, שבעקבות פסילת בן ארי קודם למקום השביעי ברשימה (במקביל, המפלגה דורשת מיו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט מלצר לאפשר לבן גביר לזנק למקום החמישי במקום בן ארי על אף שהרשימות נסגרו). בימין החדש ינסו לנצל את שובו של סדר היום המשפטי שנמצא בליבת המצע והפעילות של המפלגה.

בשביל איילת שקד, האקטיביזם שגילה בית המשפט שהפך את שתי ההחלטות של ועדת הבחירות המרכזית, לפסול את בל"ד וכסיף ולהכשיר את בן ארי, הוא רגע מבחן לכל המהפיכה המשפטית של הקדנציה האחרונה. יש כאן הזדמנות וסיכון הכרוכים זה בזה. מצד אחד, בליכוד ניסו לטעון שהחלטת העליון מוכיחה ששקד לא שינתה דבר. מצד שני, כפי שנאמר כאן, השניים היחידים שחרגו מהקול האחיד של מקהלת העליון הם מינץ וסולברג, אחד נבחר בתקופת שקד והשני עוד בימי נאמן. שניהם מונו בזכות הישגיהם המשפטיים, אבל ספק אם היו מצליחים להיכנס למועדון הסגור של בית המשפט העליון בלי הלחץ מימין. אלמלא הם, ייתכן שהתוצאה הייתה שתשעה שופטים פסלו פה אחד את בן ארי, ובאותו פה אישרו את כסיף ובל"ד.

יש גם משהו מגוחך בטענות שמגיעות דווקא מכיוון הליכוד, המפלגה שבמשך כמעט ארבעה עשורים בשלטון לא שינתה דבר בתחום המשפט. עד הקדנציה האחרונה וההסתבכות בחקירות, נתניהו גם היה ממגניו המרכזיים של הסדר הישן ובלם כל יוזמה רצינית שאיימה לשנות אותו. שקד בקדנציה האחרונה אומנם לא השלימה מהפיכה, אבל עשתה יותר מכל קודמיה. בקדנציה הבאה מסתמן שמרחב הפעולה שלה, אם תשוב למשרד המשפטים, יהיה רחב הרבה יותר.

כחלון, שהיה מגן העליון בממשלה היוצאת, חטף בעצמו כמה מהלומות בהחלטות בג"ץ. האחרונות שבהן היו כשהשופטים הכריחו אותו להעלות את המס על הטבק לגלגול ולייקר את מחיר מוצרי החלב בפיקוח. כחלון הודיע שבממשלה הבאה הוא כבר לא מתכוון להיות השכפ"ץ של בג"ץ. גם שאר השותפות נראות נלהבות לשנות את הכללים. מהבית היהודי וסמוטריץ' שהודיע השבוע שהוא בעצמו לוטש עיניים לתיק המשפטים, דרך החרדים שיש להם היסטוריה קשה עם בג"ץ, וכמובן נתניהו שנמצא במערכה כוללת מול המערכת המשפטית.

אלא שלמרות סדר היום המשפטי הנוח למפלגה, משרד המשפטים ממש לא בידיים של שקד. בחלק מהסקרים בנט ושקד עדיין נמצאים באזור המסוכן של אחוז החסימה. הם תולים זאת בעיקר בנדידה לפייגלין, אבל יש גם תנועת בוחרים אל הבית היהודי והליכוד, ומשם יצטרכו בנט ושקד לשאוב קולות בחזרה.

הלחץ הוליד מסיבת עיתונאים שבה שקד הציגה את הרפורמות בתחום המשפט שהיא מייעדת לקדנציה הבאה, אבל כשעמדה מאחורי הפודיום בפנים קודרות, אי אפשר היה שלא לתהות האם היא לא מתחרטת על כך שיצאה בעקבות בנט להרפתקת הימין החדש. השניים לקחו הימור גדול, וכנראה לא צפו את כל ההתפתחויות. בנט משך, שקד היססה אבל בסוף הלכה אחריו. אם המהלך ייכשל, ייתכן שזה יהיה סופה של הזוגיות הפוליטית שלהם. שקד הייתה עד כה מספר 2 נאמנה. בעידן שאחרי נתניהו היא בהחלט עשויה לרצות להיות מספר 1.

כחלום יעוף

שני טילים מעזה על גוש דן היו אמורים להיות מתנה משמיים, תרתי משמע, למפלגת גנרלים שמבקשת להחליף את השלטון. בזמן שממשלת נתניהו מעבירה חבילות דולרים במזומן כפרוטקשן לחמאס, ומקבלת בחזרה טילים על מרכזי הערים, גנץ, אשכנזי ויעלון היו אמורים לשעוט אל האולפנים. שלושה גנרלים עם ניסיון צבאי עשיר היו יכולים לסדוק את מר ביטחון ולראשונה לערער את החוזקה המרכזית של נתניהו, אבל באותו ערב הם בעצמם ירדו לבונקר.

שעה לפני שחמאס שיגר את הטילים אל אזור המרכז "בטעות", כפי שניסו גורמים בממשלה ובמערכת הביטחון לשווק ולמזער את האירוע, ראשי כחול לבן ספגו פצצה כבדה אחרת, כשעמית סגל פרסם את דבר החדירה האיראנית לטלפון של בני גנץ. היה בכחול לבן מי שניסה להתנחם בכך שהטילים הסיטו את תשומת הלב מדליפת הנייד, אבל אפשר לראות את זה הפוך - דליפת הנייד שיתקה את היכולת שלו להגיב כראוי לטילים. גנץ אולי לא אשם בכך שהאקרים מאיראן הצליחו לפרוץ לו לנייד, אבל יצטרך לספק הסברים לגבי מה שהם מצאו שם. גורם ביטחוני אמר שמדובר ב"מידע אישי מביך", גנץ הכחיש באופן עמום. הציבור נשאר בעיקר עם שאלות.

הצרות לא מסתכמות רק בשערוריית הטלפון. אחרי פער שיא של 7-6 מנדטים בסקרים, כחול לבן במגמת ירידה. בחלק מסקרי הטלוויזיה הליכוד אפילו חזר להוביל. אלו לא רק תנודות טבעיות אלא איום אסטרטגי. גנץ זקוק לפער משמעותי מהליכוד, גם כדי לקבע ניצחון תודעתי ולקבל את הבכורה מהנשיא, אבל גם כי הוא יודע שדווקא קמפיין געוואלד של נתניהו בתוך הגוש עשוי להפיל מפלגות ימין מתחת לאחוז החסימה ולאפשר לו גוש חוסם. אם לא די בכך, ההקלטה שפורסמה בחדשות 13 ובה הוא אומר שהוא לא פוסל ישיבה עם נתניהו, סיבכה אותו בעוד הודעה מפוקפקת ומזגזגת לעיתונות שתוכנה הופרך במהירות.

עם כל הצרות הללו, כשסוף סוף הזמין את מגישות המהדורות בטלוויזיה לסבב ראיונות ראשון, הוא הגיע אליו בעמדת מגננה. במקום לתקוף את נתניהו הוא נדרש לספק הסברים על הסתבכויותיו שלו. כחול לבן הייתה צריף כמעט בלתי אפשרי תחת הבטחה אחת – להחליף את נתניהו. אם הצניחה בסקרים תימשך, וחלום הדחת נתניהו ישוב וייראה כבלתי אפשרי, הדבק הזה עלול להתפורר עוד לפני יום הבוחר.

לתגובות: 2sherki@gmail.com