בשבע מהדורה דיגיטלית

הבליץ המדיני

בשבועיים הקרובים יתחיל הקמפיין האמיתי של נתניהו שימתג אותו כמנהיג בינלאומי

ניצן קידר , י"ג באדר ב תשע"ט

אם גנץ יבוא, הוא לא יקבל את אותם חיוכים. נתניהו וטראמפ
אם גנץ יבוא, הוא לא יקבל את אותם חיוכים. נתניהו וטראמפ
צילום: אבי אוחיון, לע"מ

בשבוע הקרוב יינתן האות להאצת הקמפיין של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

כן, ראינו עד עכשיו סרטונים למכביר, תגובות על כל מהלך, אבל הבליץ המדיני של השבועיים האחרונים לפני הבחירות נועד לשוות לנתניהו את מעמד המנהיג הבינלאומי. טריק שמצליח תמיד. אחרי שנפגש עם מזכיר המדינה בסוף השבוע הנוכחי, נתניהו יוצא להתארח בוושינגטון. שבועיים לפי הבחירות הוא ינאם בפני באי ועידת השדולה היהודית-אמריקנית איפא"ק. סביר להניח שהוא יזכה שם לתרועות ומחיאות כפיים. אם יצליח כפי שהוא מקווה, הופעתו תאפיל גם על אחרים שיגיעו מישראל לכינוס איפא"ק בעיצומה של מערכת הבחירות, ביניהם יאיר לפיד ובני גנץ.

זה לא ייגמר שם. נתניהו עתיד לקיים בארצות הברית שורה של פגישות משמעותיות, החל בנשיא האמריקני דונלד טראמפ, דרך מזכיר המדינה מייק פומפאו ועד ליועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון. יהיו גם פגישות עם סנאטורים. כל פגישה, במיוחד החשובות שבהן, תצולם, תתועד, תסוקר. זה ישחק לטובת נתניהו. ובניגוד לבחירות הקודמות, הפעם ראש הממשלה מגיע לוושינגטון כמי שהבית הלבן רק מחכה לו. הוא יזכה לאירוח הנדיב ביותר, ויקבל את הבלייר האוס, הבית הרשמי שמארח מנהיגים מכל רחבי העולם שבאים להיפגש עם הנשיא האמריקני.

נתניהו ישוב מארצות הברית, ופחות מעשרה ימים לפני הבחירות הוא עתיד לארח בישראל את הנשיא החדש של ברזיל, ז'איר בולסונארו. ראשית, מדובר בנשיא הראשון, אחרי עשרות שנים, שיחסו לישראל הוא חיובי. המנהיגים הקודמים של ארץ הסמבה השמיצו את ישראל באופן קבוע, ודאגו להבהיר את עמדתם בהצבעות ובנאומים אנטי ישראליים בזירה הבינלאומית. בולסונארו נוהג אחרת. שנית, הוא הבטיח להעביר את השגרירות של ארצו מתל אביב לירושלים. אם יצהיר משהו כזה, או אפילו יודיע על פתיחת נציגות של ברזיל בירושלים כפי שעשו מדינות אחרות, ייזקף הדבר לזכותו של ראש הממשלה.

המסע המדיני והאירוח ההיסטורי של נשיא ברזיל יהיו חלק מהקמפיין הטוב, החיובי, זה שנתניהו יודע להשתמש בו היטב כדי לבצר יעדים בשבועות האחרונים, וכדי להזכיר לאזרחי ישראל את היכולות שלו בתחום המדיני. הוא רק יכול להתפלל שאנשיו של גנץ ינסו לבקש פגישה עם טראמפ, או שגנץ עצמו ינאם כמה שיותר בסמוך אליו. לא בטוח שהבית הלבן יסרב למפגש כזה עם גנץ, אבל הוא ללא ספק ידאג להציג את נתניהו כמי שנמצא בעמדה הרבה יותר טובה. ממילא התקשורת האמריקנית, באופן עובדתי, מאוד אוהבת לסקר באופן צמוד את נתניהו, לטוב ולרע. זה אגב לא משנה לו, העיקר שיהיה סיקור.

במפלגת כחול לבן ניסו השבוע למחוק את היתרון המובנה באמצעות החזרת פרשת הצוללות לסדר היום. אחד אחד עלו ראשי המפלגה חמורי סבר, והסבירו לנו כמה מדובר בפרשת השחיתות הגדולה ביותר שהייתה אי פעם במדינת ישראל. לא הפריעה להם העובדה שנתניהו, על פי הכרעת אותו יועץ משפטי לממשלה שהמליץ להגיש נגדו כתבי אישום, אינו חשוד כלל בפרשה הזאת.

אם זה נשק יום הדין של המפלגה, כדאי לה להתחיל ולחשב מסלול מחדש. הסקרים בינתיים אינם מיטיבים עם המפלגה. היא מאבדת כוח, בעוד ציבורים שלמים רואים אצל נתניהו את הפרשיות כרדיפה. פרשת הצוללות הייתה טיקט ששיחקו עליו לא מעט הן יאיר לפיד והן משה יעלון. עכשיו לפיד נטל את המושכות של ניהול הקמפיין של מפלגתו. הוא העלה לסדר היום את עניין הצוללות כדי שיעשה גלים לפני שיישכח בין אדי האלכוהול של פורים ובין יציאתו של נתניהו לארצות הברית.

האם תיפתח כאן חקירה חדשה? ספק גדול. יהיה קשה מאוד לעשות זאת. זה באמת כבר ייראה כמו רדיפה פוליטית. "בכחול לבן אמרו והיועץ המשפטי לממשלה יורה לחקור?" יצקצקו בלשונם תומכי נתניהו.

זה היה עוד ניסיון של כחול לבן לפגוע בקמפיין הבינלאומי של נתניהו שיחל בשבוע הבא. האם הוא יצלח? נכון לשעת כתיבת שורות אלו התקשורת מדברת על סיפור הצוללות, האדם הפשוט ברחוב לא ממש. בבליץ המדיני של נתניהו הוא יעסוק בו. זו כל תורת קמפייני נתניהו האחרונים כולה, על רגל אחת.

בן גביר יחפה

החלטת בג"ץ בעניין ד"ר מיכאל בן ארי אל מול ההחלטה בעניין רע"מ-בל"ד ועופר כסיף, תיזכר לעולם כהכרעה פוליטית גרידא. החלטה מהסוג שגורם לאזרחים להאמין פחות במערכת המשפט. כזו שכוללת את כל הבעיות המובנות של המערכת – החלטה של כמעט פה אחד כשאין יותר מדי שטח אפור או קולות שונים שבאים לידי ביטוי. היא מזכירה לנו עוד יותר את הצורך בהחלשת הכוח של בית המשפט העליון שמצוי מעל לכל מוסד במדינה, ולא בגלל שיש חוק שקובע כך.

יותר מכל ההחלטה, ובעיקר התגובות לה, מוכיחות עד כמה השמאל הישראלי צבוע. האם בן ארי אמר משהו קשה יותר מאנשי המפלגות הערביות? מסופקני. אלא שכשבן ארי מדבר, יפי הנפש שומעים הסתה. כשח"כ ערבי משמיץ את המדינה, יפי הנפש מזהים דווקא חופש ביטוי. התמיהה עוד יותר גדולה מכיוון שבן ארי כבר היה ח"כ מכהן ולא עשה מאז שום דבר משמעותי שצריך להצדיק את פסילתו. ואם נניח שכן נפסל, היה צריך להיות דין אחד לכל ההתבטאויות שנחשדות כהסתה.

אבל השופטים לא פסלו את איתמר בן גביר, שאם כל המהלכים שמבקשים לעשות באיחוד מפלגות הימין אכן יתרחשו, סביר מאוד להניח שיהיה חלק מהכנסת הבאה. בן גביר הוא אפילו משמעותי יותר מבן ארי, כי הוא דובר את השפה התקשורתית על בוריה. אפשר לא להתעמת איתו ולדחות אותו בטענה שהוא קיצוני, אבל יש לי תחושה שאחרי כמה מהלכים שהוא יבצע בכנסת, בשמאל יבינו שדווקא כלפיו הם היו צריכים להקדיש את מאמצי הפסילה.

אינני יודע אם עו"ד בן גביר אכן יזכה במקום בוועדה למינוי שופטים, אבל אין ספק שהצעות חוק מטעמו יעלו גם יעלו בכנסת הבאה. אין ספק שהימין מכניס לכנסת דובר רהוט ומנוסה, שיש לו גם רקורד של ידיעה ועשייה. הוא יעבוד וירעיש כמו שניים ואולי כמו שלושה. הוא לא יאפשר שיהפכו אותו לגימיק. אז בן ארי יישאר בחוץ, אבל נראה שקולו יישמע היטב גם מבפנים.

הטעות של מנדלבליט

הטעות בהחלטה בנושא בן ארי לא הייתה רק של בית המשפט, אלא גם של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. היועץ המשפטי הגדיל לעשות, ולא רק שהשופטים קיבלו את המלצתו, אלא שלאחר הכרעת הדין הוא אף הדליף לכמה כתבים כי הוא מתכוון לפתוח בחקירה לבירור חלק מההתבטאויות של בן ארי.

כאן פגע מנדלבליט, או מי מאנשיו שדאג להדלפה הזאת, בפרקליטות עצמה. הרי מרבית ההתבטאויות הן בנות שנה, שנתיים ואולי יותר. איפה הייתם כל הזמן הזה? מדוע לא פתחתם בחקירה? איך נזכרתם דווקא עכשיו לטפל בנושא שהיה גלוי וידוע בפניכם, ולא זו בלבד – אלא שהיו בידיכם קלסרים עמוסים של התבטאויות.

ואחרי כל זה, אם נסתכל על הדברים במשקפיים ציניים וקרים, בבית היהודי ובאיחוד הלאומי יכולים להיות מרוצים בסוף השבוע הזה. היו לא מעט אנשים שבלשון המעטה לא אהבו את צירוף עוצמה יהודית לבית היהודי ולאיחוד הלאומי. היו כאלה שאף אמרו כי ריצה משותפת כזאת מונעת מהם להצביע לאיחוד מפלגות הימין. ייתכן שדווקא ההתנכלות הזאת, הרדיפה עד חורמה אחרי ד"ר מיכאל בן ארי, היא זו שתגרום להם להגביר את התמיכה. סיפור הפסילה, שכלל גם את התערבותו הציבורית של יו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ' שקרא לדיון חירום בכנסת, רק מספק להם יותר במה וייתכן שגם עוד קולות.

גם בליכוד מרוצים. בית המשפט, מהמבט הציני הליכודי, כביכול הוציא את הקיצוני מימין. הוא לא מצא את בן גביר מתאים למשבצת הזאת. לכל אלה שטענו נגד נתניהו שהוא בעצמו מכשיר את הקיצוניים, יבואו בליכוד ויאמרו - זה לא אנחנו, בית המשפט הכשיר אותם.

הדבר היחיד שעוד נותר פתוח הוא האם ועדת הבחירות המרכזית תיענה לבקשת איחוד מפלגות הימין לקדם את בן גביר למקומו של בן ארי ולהכניס נציג נוסף לרשימה, כדי שיהיו בה שני נציגים של עוצמה יהודית. אם זה לא יקרה, יהיה מאוד מעניין לראות כיצד יתנהלו הדברים בין אנשי עוצמה לאנשי הבית היהודי והאיחוד הלאומי. השבוע כבר איימו בעוצמה כלפי חוץ (כנראה בעיקר בשביל הפעילים) בשורה של דרישות, אבל זה היה נראה כמו הוצאת קיטור. אומנם עוצמה יהודית מעוניינת מאוד להכניס שני נציגים לכנסת, אבל גם אחד מבחינתם יהיה מספיק כדי להבהיר: אנחנו כאן.

יש רק הסתייגות אחת: ביום פקודה, למרות ההתחייבויות המוקדמות ואם יראה חוסר, נתניהו עלול להסתער גם על קולות איחוד מפלגות הימין – ואז המקום השמיני שבחלק מהסקרים נראה ריאלי יהיה בגדר חלום בלבד. בבית היהודי ובאיחוד הלאומי מודעים לכך. הם יביטו בבליץ שיחל נתניהו בביקורו בארצות הברית ויקוו שגלי ההסברה לא יבואו בסופו של דבר גם על חשבונם.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com