בשבע מהדורה דיגיטלית

האמת שבתוך הקופסה

למרות כוח המשיכה של החשיבה מחוץ לקופסה והמרד במוסכמות, משה פייגלין לא יכול להתחרות ברשימת ההישגים של פוליטיקאים נאמנים וערכיים

עמנואל שילה , ט"ו באדר ב תשע"ט

הצליח עד כה להתקדם מעט מאוד אל המטרות שהציב לעצמו. פייגלין
הצליח עד כה להתקדם מעט מאוד אל המטרות שהציב לעצמו. פייגלין
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1

לפני כמה חודשים, בשיחה שקיימתי עם איש ציבור ידוע ורב-פעלים, עלה החשש שמשה פייגלין ומפלגתו 'זהות' יגרמו לאיבוד קולות של אנשי ימין.

איש שיחי טען שאין באמת ממה לחשוש, כי פייגלין ממילא לא יזכה ביותר מאלף קולות. ההערכה שלי באותו זמן הייתה שפייגלין צפוי לבזבז מנדט אחד, אולי שניים, אבל מתוך זהירות אמרתי שהוא בוודאי יקבל עשרת אלפים קולות ואולי יותר. בתגובה, האיש הבטיח לי שאם פייגלין יקבל יותר מ-5000 קולות הוא יזמין אותי למסעדה על חשבונו.

אז את הארוחה במסעדה ככל הנראה כבר הרווחתי, אבל בנוסף לה איאלץ אולי לאכול גם את הכובע, כי לא האמנתי ששלושה שבועות לפני הבחירות הסקרים ינבאו למפלגת זהות 4-5 מנדטים. לעצמי ולסובבים אותי אמרתי עד לפני כמה שבועות שלהערכתי פייגלין לא יעבור את אחוז החסימה, וזה יהיה הסיבוב האחרון שלו במערכת הפוליטית. אז כנראה טעיתי גם אני.

זה לא שכבר מובטח שפייגלין אכן יהיה בכנסת הבאה. אין ספק שהוא ומפלגתו הפכו לאחד הנושאים המסקרנים והמתוקשרים במערכת הבחירות הזאת, אבל עדיין התוצאה המפתיעה והמחמיאה שהוא זוכה לה בסקרים קרובה לאזור המסוכן של אחוז החסימה. זאת ועוד: פייגלין עלול לבזבז קולות של הימין גם אם ייכנס לכנסת, משום שלא ברור אם הצבעה לזהות היא הצבעה למפלגה שתהיה חלק מגוש הימין.

כי אם ההצהרות של פייגלין שלא שוללות חבירה עם גנץ נועדו רק כדי למשוך מצביעים מהשמאל, אפשר להבין את זה. גם אם הן נועדו להגדיל את כוח המיקוח שלו מול נתניהו, או אפילו כדי להתעלל קצת ביו"ר הליכוד בתגובה לכל מה שפייגלין סבל ממנו כשהיה חלק ממפלגתו – גם את זה אפשר לקבל. אבל אם גוש הימין באמת מעניין רק את הסבתא של פייגלין, אז מצביעי הימין שיבחרו בו עלולים למצוא את עצמם מעלים את השמאל לשלטון, וזה כבר יהיה סיפור עצוב מאוד.

2

אני מכיר ומוקיר את משה פייגלין מזה כ-25 שנה, מאז שהוא פרץ לחיינו בסערה עם תנועתו 'זו ארצנו' בימי המאבק נגד הסכמי אוסלו. טרחתי לבוא אז מגוש קטיף כדי להשתתף בכנס ההשקה של פעילות התנועה, שהתקיים במלון 'אשל השומרון' באריאל. האירוע הקרין רמה גבוהה של סדר ותכנון, והמסירות הנחושה של המנהיגים – פייגלין, שמואל סקט והרב בני אלון ז"ל - התבטאה בכתובת שהתנוססה על חולצות הטריקו שלבשו: "אני מוכן להיעצר למען מולדתי, כי זו ארצנו". בעקבות אותו מפגש הובלתי את הקמת הסניף המקומי של 'זו ארצנו' בנווה דקלים, והשתתפתי בפעילות המחאה של התנועה.

העניין והמעקב נמשכו יותר מקרוב לאחר שעברתי לגור בקרני שומרון. במהלך 20 שנות פעילותי בעיתונות הכתובה יצא לי מספר פעמים לעשות עם פייגלין כתבות, כשבחלק מהמקרים ראיינתי אותו בעצמי. בתקופה שבה הגשתי את יומן הבוקר בערוץ שבע, הזמנתי אותו להגיש אחת לשבוע פינה קבועה בתכנית.

כשפייגלין נכנס אל המערכת הפוליטית עקבתי באהדה אחרי קריאתו לחתירה להנהגת המדינה, ומצאתי היגיון רב בניסיון להגיע לשם דרך השתלבות בליכוד. לעומת זאת, ההתמודדות הסמלית שוב ושוב על ראשות הליכוד מול בנימין נתניהו נראתה לי מהלך פוליטי יומרני ועקר. הנהגה אמונית למדינה צריכה לטעמי לצמוח דרך תפקידי ביניים בכירים וצבירת ניסיון וכישורים הדרושים לתפקידי ההנהגה.

3

אני מעריך את פייגלין כאדם חכם, נועז ומקורי, מסור לאמונתו, לדרכו ולמטרותיו, מורד במוסכמות ובעל חשיבה רעננה מחוץ לקופסה. אמנם לא פעם הוא מאמץ רעיונות של אחרים, אבל הוא זה שמוריד אותם לפסים מעשיים ורותם אליהם את הציבור בזכות כריזמה ויכולת טיעון מרשימים. אחרי 'זו ארצנו' ו'מנהיגות יהודית' בליכוד, זו הפעם השלישית שהוא מצליח למשוך אלפי אנשים ולרתום אותם לפעילות בתנועה שהוא מקים ולמען מטרה שהוא מציב. אבל לאחר כ-20 שנה של פעילות פוליטית, אין מנוס מלקבוע שפוליטיקאי טוב ויעיל הוא לא.

גם אם הוא יפתיע ויצליח להשיג הפעם אפילו עשרה מנדטים, זה לא יהיה הישג חסר תקדים. בשמי ההיסטוריה הפוליטית בישראל עברו הרבה כוכבי שביט שזהרו, נצצו וכבו. פייגלין נמצא במערכת הפוליטית זמן רב, משקיע מאמץ עצום, ובכל זאת הצליח עד כה להתקדם מעט מאוד אל המטרות שהציב לעצמו.

ובעיקר, הדמות האידיאולוגית החדשה של פייגלין מתיימרת אמנם להיות המשך של דמותו הקודמת, אבל קשה מאוד לראות מה מחבר את מי שמצהיר כיום שיתאבד על לגליזציה של סמים קלים אל מי שפעל בעבר תחת הסיסמה הדתית "לתקן עולם במלכות ש-די". החתירה שלו בעבר להעמדת מנהיגות אמונית למדינה מתחברת בחיבור קלוש ומאולץ עם התפיסה הנוכחית שלו, לפיה התערבות המדינה בחיי אזרחיה היא שורש כל הצרות וצמצומה הדרסטי הוא שיביא את הגאולה.

אולי דווקא הניסיון של פייגלין לחשוב תמיד מחוץ לקופסא ולהמציא דברים חדשים הוא שעומד בעוכריו. כי למצוא רעיונות חדשים ולפרוץ נתיבים חדשים זה יכול להיות יפה ומועיל, אבל כדאי ונכון לכבד גם את התבונה והניסיון העומדים ביסודה של הקופסא הקיימת. מסתבר שלא כל החכמה נמצאת אצל אדם אחד, ולא חייבים תמיד לחולל רבולוציה ולהפוך סדרי עולם. אפשר לא פחות מכך להתקדם בתהליך אבולוציוני. המערכת הפוליטית מלאה באנשים לא פחות חכמים ומנוסים מפייגלין, שהצליחו בדרך הפוליטית הקונבנציונלית להגיע להישגים הרבה יותר מרשימים משלו. הזלזול שלו בהם נתפס כיוהרה.

4

אנשי ימין מובהקים, כאלה שבראש סדר העדיפויות הערכי שלהם עומד נושא ההתיישבות, ארץ ישראל והתחום המדיני-ביטחוני, לא ימצאו במפלגת זהות כתובת מספיק ברורה ואמינה. פייגלין מנופף ברקורד האישי והציבורי שלו ובמה שכתוב במצע שלו, אבל בראש סדר היום שלו עומדים כיום נושאים אחרים. והוא לא לבד ברשימה. בין המועמדים המובילים שלו אין עוד מישהו שבאמת מחויב לנושא של ארץ ישראל. פייגלין גם לא הוכיח יכולת מעשית לפעול ולקדם את נושא ארץ ישראל וההתיישבות במסגרת המערכת הפוליטית. לבנט ושקד או לסמוטריץ' ואורית סטרוק יש הרבה יותר קבלות.

גם מי שנושא דמותה היהודית של המדינה חשוב לו יתקשה למצוא במפלגת זהות כתובת ברורה ואמינה. העובדה שפייגלין הכניס את בניין בית המקדש למצע שלו לא מבשרת על כך שיש לו דרך מעשית להשיג את היעד הנכסף הזה. מצד שני, כשמדובר בדברים הקרובים יותר להישג ידינו, פייגלין דווקא מניף את דגל הפרדת הדת מהמדינה.

הטיעון כאילו דווקא ביטול החקיקה הדתית הוא שיגרום להמוני בית ישראל לדבוק בתורה ובמצוותיה הוא קלישאה לא מבוססת. כפי שכבר כתבתי כאן בעבר בהקשר אחר, הקיום ההמוני של מצוות המילה ויום הכיפורים לא מוכיח דבר לגבי מצוות אחרות. את מצוות המילה עם ישראל מקיים בהמוניו לא בגלל שאין חוק שמחייב אותה, אלא משום שהיא נתפסת כקובעת את הזהות היהודית, ומשום שמדובר במעשה חד-פעמי שנעשה בתינוקות בני שבוע. ובאשר ליום הכיפורים, אין למעשה הבדל בין המצב החוקי ביום הקדוש הזה למצב החוקי בכל יום שבת רגיל. בשני המקרים התחבורה הציבורית שובתת, בעוד הנסיעה ברכב הפרטי איננה מוגבלת בחוק. ההבדל בהתנהגות הציבור נעוץ בכך שיום כיפור יש פעם אחת בשנה, ואילו יום השבת מופיע בכל סופשבוע. נוח לציבור הרחב לעשות שבת לעצמו ולהתחבר לזהותו היהודית פעם אחת בשנה, ביום שנתפס (בטעות) כקדוש אפילו יותר משבת. אבל לקבל את עול שמירת השבת בכל שבוע, זה כבר שינוי משמעותי באורח החיים, ומי שאמונתו לא שלימה לא ירצה לקבל אותו עליו – עם חוק או בלי חוק.

לא חסרות דוגמאות למצוות שאיש אינו מנסה להנחיל אותן בכפייה, ולמרות זאת הן אינן נשמרות בציבור החילוני. ככל הידוע, איש לא ניסה מעולם להעביר חוק נגד קעקועים. האם זה גורם לעם ישראל להיזהר במצוות "כתובת קעקע לא תתנו בכם"? ייתכן שבכמה תחומים נכון טקטית להרפות, אבל לא זה מה שישנה את היחס למצוות מקצה לקצה.

5

למרות הביקורת, אני עדיין חש כלפי פייגלין אהדה והערכה. אני משוכנע שיש לו מה לתרום בכנסת, אבל כדאי מאוד שהוא לא יהיה לשון מאזניים שהקואליציה נאלצת לרקוד לפי מנגינות חלילו הבלתי-צפויות. ואשמח אם הוא יביא את האלקטורט שלו מליברלים על גבול האנרכיזם או מצרכני קנאביס שוחרי לגליזציה. לגבי אנשי אמונה המסורים לתורה ולארץ ישראל, די ברור לי שעדיף שיתנו את קולם לאישים ומפלגות שיכולים להציג קבלות על עשייה פוליטית מוצלחת ואפקטיבית בתחומים אלו.

לתגובות: eshilo777@gmail.com