בשבע מהדורה דיגיטלית

"זכות גדולה להיות כאן שליח"

הרגעים האחרונים שבהם עמד על רגליו, סימלו את כל חייו של הרב אחיעד אטינגר הי"ד – חיים של עשייה ומסירות למען עם ישראל.

שרה פני עוזרי , י"ג באדר ב תשע"ט

לא משך תשומת לב, פשוט בא ונתן. לוויית הרב אטינגר
לא משך תשומת לב, פשוט בא ונתן. לוויית הרב אטינגר
צילום: הלל מאיר, פלאש 90

"אבא, היית גיבור, אנחנו אוהבים אותך", נשמעו קולות הילדים ביום שני האחרון, בין אלפי האנשים שבאו ללוות את הרב אחיעד אטינגר בדרכו האחרונה.

מבעד לסיפורים שסופרו עליו השבוע, הולכת ונרקמת דמותו של הרב אחיעד כאדם עז נפש, מסור לעם ישראל, עניו, אבא אוהב בעל כוחות פנימיים עצומים, שעשה הרבה בחייו וחתר לכדי עשייה כל זמן שנשמה באפו.

ביום ראשון, סמוך לשעה עשר בבוקר, מחבל החל במסע קטל בסמוך לצומת אריאל. הוא תקף את עמדת החיילים בטרמפיאדה, דקר את החייל סמ"ר גל קיידאן הי"ד, חטף את נשקו ואז ירה בו למוות. עם הנשק החל לבצע ירי תוך כדי תנועה למרכז הכיכר, שם ירה על עוד שלושה רכבים. את היריות הללו שמע הרב אחיעד אטינגר, שנסע בכיוון הנגדי בצד השני של הצומת. הוא עשה חצי פרסה, ונסע לכיוון המחבל כדי לנטרל אותו. בין הרב למחבל התנהל קרב יריות, שבו הרב אחיעד נפגע בראשו מידי המחבל. למחרת בבוקר החזיר הרב אחיעד אטינגר את נשמתו לבורא.

הרב אחיעד הותיר אחריו אישה ו-12 ילדים: מוריה, אפרת, אלישיב, הראל, אליסף, יהודה, תחיה, צופיה, בניה, אליאב, הדס ורוני. "אבא, עכשיו גיליתי שיש לך תלמידים שקורים לך אבא", ספדה לו בתו אפרת. "אבא, איך אתה, שהבאת כל כך הרבה חיים לעולם, לא פה כדי לחיות אותם איתנו. המחבל הארור הזה חשב שהוא מפסיק חיים, אבל הוא לא יודע כמה חיים השארת פה".

היציאה לקרב מול המחבל הייתה, למעשה, חלק מהדרך שבה פעל הרב אחיעד במשך כל חייו.

התמקם בכוונה ליד הדלת

הרב אחיעד, בן 47 במותו, עשה רבות בחייו הקצרים. הוא החל את לימודיו בישיבת ההסדר בקרני שומרון, והמשיך כאברך בישיבה הגבוהה בקדומים. עד היום תלמידים צעירים ממנו זוכרים אותו היטב.

"היו לו כבוד ונועם לכל אחד", מספר אליהו חתוכה, שלמד עם הרב אחיעד בימי נעוריהם בישיבה. "הרבה ידע בתורה, דרך ארץ ומידות. למרות שהיה מבוגר מאיתנו בהרבה הוא תמיד דיבר בגובה העיניים, פתוח מאוד, אף פעם לא שמעתי אותו אומר שאין לו זמן. הוא היה מפסיק את הלימוד שלו באותו הרגע שניגשת אליו, ומביט בך בחיוך ביישני ובמאור פנים. המקום הקבוע שלו היה בפתח בית המדרש, בדיעבד הבנתי שהוא עשה זאת כדי לקרב תלמידים".

תכונה זו של קירוב לבבות הובילה את הרב אחיעד ללמד בישיבת אורות אביב בשכונת שפירא בדרום תל אביב, ולעמוד בראש הכולל שם במשך שמונה שנים. הישיבה נקלעה לקשיים כלכליים ונסגרה לפני כשלוש שנים. יחד עם האברכים שנותרו, הרב אחיעד שינס מותניים והקים את ישיבת עוז ואמונה בשכונת נווה שאנן הסמוכה בדרום תל אביב.

החיים היהודיים בשכונה הלכו והתפוררו בשנים האחרונות, בעקבות פלישה של מסתננים ומהגרים. הרב אחיעד פתח מחדש את בית הכנסת בשכונה, והחל להחיות את הקהילה במקום. כשהחל בהקמת הישיבה, לפני שנתיים וחצי, ראיין אותו יוסף ארנפלד ל'בשבע'.

"מה שמוביל אותי הוא הפצת תורה", אמר אז הרב אחיעד. "עם הזמן אתה מרגיש שתל אביב זה לא מקום רגיל, זה המרכז הפיננסי של ישראל, זו עיר הבירה של הציבור הישראלי הרחב וזה המקום להשפיע. לא לחינם יש את הביטוי 'מדינת תל אביב', זו מדינה שמקרינה על הכול. אין בה הרבה תורת הרב קוק, וזכות גדולה להיות כאן שליח".

מדבריו של הרב אחיעד עולה מעורבותו העמוקה בתוך העם ותחושת השליחות החזקה. שפי פז, פעילה חברתית שמתגוררת בשכונת שפירא וממובילי המאבק נגד ההסתננות וההגירה הבלתי חוקית, שמעה על הישיבה החדשה ונפגשה עם הרב אחיעד.

"אני באה מעולם אחר, אני חילונית מקהילת הלהט"ב, עם הרבה דעות קדומות על אנשים מהעולם הדתי – ומצאתי אדם מלא תמימות, חולם, עם חזון ויכולת הכלה של כולם. היו לנו המון שיחות, הרבה כבוד הדדי וחיבור חזק מאוד בנושא של החלומות שלנו, של החזרת היהודים לנווה שאנן. הוא בא והקים נווה מדבר בנווה שאנן. בית כנסת, ישיבה, מקום שהיה תמיד פתוח בפנינו. יכולנו תמיד להיכנס ולשתות מים.

"האיש הזה נתן לי תקווה, פרט למאבק שאנחנו מנהלים פה ושהיינו שותפים לו, שאפשר ליצור חיבור טוב בין דתיים לחילונים, שאפשר לחיות ביחד בכבוד הדדי ולאהוב זה את זה. החלום שלו היה להקים ישיבה גדולה, הוא רצה למצוא דירות ולהביא משפחות. כשנצא מהאבל והכאב, נצטרך לשבת ולראות איך אנחנו ממשיכים את החלום שלו. אנחנו לא ניתן למקום הזה ליפול, אנחנו צריכים אותו".

לא כפה את עצמו

לפני שנתיים הרב אחיעד ומשפחתו העתיקו את מקום מושבם משכונת נווה שלום בתל אביב אל שכונת נווה שיר שביישוב עלי. הרב המשיך לנסוע יום יום לישיבה בתל אביב, ולא חלף זמן עד שתושבי שכונת נווה שיר הבינו שאדם מיוחד מתהלך בקרבם.

"הוא הגיע להתפלל איתנו בשבת, ולא הבנו מי זה בהתחלה", מספר חיים בן נון, מתושבי השכונה. "הוא לא אדם שמושך יותר מדי תשומת לב או עולה ומדבר ומחפש כבוד. התחלנו לראות דמות שבאה ופשוט נותנת. עם הזמן הוא החל להוות עוגן חשוב של דמות רוחנית ותורנית בשכונה. הוא לא כפה את עצמו עלינו ולא אנחנו משכנו אותו, זה היה משהו שהתאים כמו כפפה ליד. כל שבת הוא העביר שיעור ודרשה, ואם אנשים רצו להתייעץ אז היו מתקשרים ומדברים איתו".

בן נון מספר שבאחת השבתות הראשונות ביקש הרב אחיעד שיעלו לתורה את בנו שבדיוק חגג אז בר מצווה. אנשי השכונה הסכימו בשמחה, כמובן, ובן נון, שאינו נוהג להיות חזן בדרך כלל, זכה באותה שבת לברך את הרב ואת בנו. "אחר כך כשהבנתי את מי בירכתי, הרגשתי שנפלה זכות גדולה בחלקי. זה מאוד מייחד את הרב, איש מאוד פשוט ברמה שאנחנו לא מסוגלים להבין. כל הטררם והבלי העולם הזה היו ממנו והלאה, הוא כל הזמן היה בשליחות. איש מיוחד מאוד, איפה אנחנו ואיפה הוא".

הרב אחיעד אטינגר, שהותיר חותם על כל מי שפגש, נטמן ביום שני בבית העלמין סגולה בפתח תקווה, בעת שהשמש נטתה לשקוע. מילותיה של בתו אפרת אמרו את הכול: "אבא שלי, אתה גיבור אמיתי. עד המוות היית בשביל הכלל, היית חזק בנפש ובגוף. לא ראית אותך, ראית אותנו, את עם ישראל. כולם עכשיו יצטרכו להיות קצת יותר טובים כדי להשלים את החסר".