"ההחלטה הייתה קורעת, אבל לא אופיע בפני קהל מעורב"

אברומי וינברג, יוצר צעיר ממשפחה חסידית מיוחסת, מספר מדוע ראש הישיבה שלו בכה בגללו ומה עשה עם כספי הירושה שהגיעו במפתיע מסבו.

אבנר שאקי , כ' באדר ב תשע"ט

אברומי וינברג
אברומי וינברג
צילום: פנחס עמנואל

נעים להכיר.

"אברומי וינברג, 29, נשוי ואב לארבעה, גר בפתח תקווה, זמר ויוצר".

סיפור ילדות שמלווה אותך?

"נולדתי באמריקה למשפחה מיוחסת בעולם החסידות. סבא רבא שלי היה האדמו"ר מטולנא. כשהייתי בן שנתיים עלינו לישראל. ההורים שלי הכירו בארץ, נסעו לארה"ב כדי לגור ליד המשפחה של אמא שלי, אבל כשנולדתי, אחרי ארבע בנות, הם שלי החליטו לחזור לישראל. הם ניסו לעלות כמה שנים לפני כן, אבל אחרי תקופה קצרה חזרו לארה"ב. הפעם הם קיוו להצליח יותר.

"כשהגענו לארץ קרה משהו מעניין. גרנו בשכונת רמות בירושלים, וההורים שלי שלחו את האחיות שלי ללמוד בבית יעקב. אמא שלי, פסיכולוגית במקצועה, יום אחד שמעה את הגננת אומרת לילדים בגן: 'מה אומרים לילדה שבוכה? שהיא תינוקת'. זה מאוד הפריע לה, אז היא הוציאה אותן מבית יעקב והעבירה לממ"ד. לצד זאת, אחי הקטנים ואני למדנו בחיידר.

"בגלל שלמדנו במוסדות כל כך שונים, כל הזמן היו ויכוחים בבית, ואהבנו את זה. היה חיפוש אמת. בדרך כלל בבית אחד יש דרך אחת. אצלנו בבית הייתה גם הדרך החרדית, וגם הדתית לאומית, ולכן היו הרבה ויכוחים סביב איזו אחת מהן מכוונת יותר לרצון ה'".

ספר על פגישה/שיחה מעניינת שהייתה לך פעם.

"עברתי הרבה דברים קשים בחיים. על חלק מהם אספר בראיון הזה, ואני מקווה שאנשים ילמדו מהם דברים טובים. לגבי פגישה מעניינת, אני יכול לומר שאחד הדברים הגדולים שקרו לי בחיים הוא הפגישה שלי עם האדם הראשון שסמך עלי והעסיק אותי בעבודה רצינית. במובנים רבים הוא הציל את חיי.

"לפני שהתחלתי לעבוד שם, הייתי ממש מבואס מהחיים. נזרקתי מכל מיני מסגרות, כמעט לא באתי הביתה, תחושת אבדון כזו. הולך, מטייל, קצת פה קצת שם. ואז איזה חבר אמר לי שאני חייב לעבוד. אמרתי לו: 'מי יקח אותי לעבודה, אני לא יודע לעשות כלום'.

"ב"ה, החבר שרצה לעזור לי לקח את זה ברצינות, והפגיש אותי עם בן אדם שניהל עמותה שעוזרת לילדים חולי סרטן. הם חפשו נהג שיסיע את הילדים לטיפולים, אז הגעתי לראיון עבודה עבור התפקיד הזה. לאחר הראיון, אותו מנהל החליט שלא לקבל אותי לעבודה. חבר שלי שמע על כך, וממש נלחם למעני. פשוט חפר לו, עוד ועוד, עד שהוא הסכים. התחלתי לעבוד בהסעת הילדים, ואיך לא - עשיתי כמה פדיחות בשבוע הראשון. איחרתי לנסיעות, שכחתי ילד חולה ברכב, ועוד ועוד.

"הבוס רצה לזרוק אותי מהעבודה, וגם נכנס חזק באותו חבר שחיבר בינינו. כשראיתי שזה המצב, עשיתי חשבון נפש עם עצמי, וביקשתי איתו שיחה אישית. התחלנו לדבר, להיפתח, סיפרתי לו מה עברתי, ואז פתאום קרה הקסם. הוא התחיל לספר לי על כך שגם הוא עבר חיים מאוד לא פשוטים, ושהוא רוצה לעזור לי להשתקם. רק תנאי אחד היה לו – שאני מפסיק עם החברים, ההתמכרויות, והבלאגן. קיבלתי את זה על עצמי, ויצאתי לדרך חדשה שבאמת שינתה את חיי.

"עבדתי שם כל יום, עד מאוחר, וקיבלתי משכורת קבועה פעם ראשונה בחיים. הבוס ואני היינו בקשר מאוד חזק, ואפילו גרתי אצלו. אבל תכל'ס, הדבר הכי חשוב וטוב שיצא מהעבודה זהו הוא שפגשתי בה את אשתי. היא התחילה להתנדב בעמותה שלנו, וכך הכרנו".

דמות מעולם היהדות שמשמשת מקור השראה עבורך?

"הרב מילצקי, ראש ישיבת רש"י. מאז ומתמיד התקשיתי לסיים דברים בחיים. ומאוד היה קשה לי עם שגרה. ולכן עברתי המון מסגרות לימוד בחיי. אחת התחנות הייתה ישיבת רש"י. זו ישיבה לנוער נושר בשכונת הבוכרים בירושלים.

"יש המון ישיבות לנושרים. נותנים לך סנוקר וכאלה, העיקר שלא תהיה ברחוב. עושים הכל כדי שתישאר בישיבה. אבל ברש"י לא מחפשים שתישאר בכל מחיר. הראש שם שונה. רק אם אתה רוצה להתקדם יש לך מקום בישיבה. ולצד זאת, האווירה מאוד נינוחה שם. משרים בישיבה אווירה טובה.

"למדתי שם במשך תקופה מסוימת, ואז רציתי לנסוע לחודשיים לאמריקה. הרב לא אישר לי לנסוע, ואמר שאם אני נוסע לא אוכל לחזור. נסעתי, וגרתי בהרים מעל ניו יורק. עבדתי שם באיזו פיצה. לצערי, נקלעתי שם למקומות לא טובים. התמכרויות וכאלה. בתקופה ההיא, דוד שלי שגר בארה"ב חלה בשפעת החזירים וסרטן יחד, ולכן אמא שלי הגיעה לבקר אותו. יום אחד היא פשוט דפקה לי על הדלת ואמרה לי שלום.

"גם בתקופות הלא טובות שלי, הדברים שקשורים לקדושה מאוד דברו אלי. לכן שמרתי על עצמי, ותמיד שמרתי שבת, למשל. גיליתי על עצמי שאם אני לא בקודש אז לא טוב לי. בגלל הביקור של אמא, וגם כי רציתי להתקרב לה', החלטתי לחזור לישראל. הגעתי כמה ימים לפני ראש השנה, בלי כסף, ובלי אף מסגרת להיות בה, אז פשוט חזרתי לרש"י. הייתי זחוח, וחשבתי שלא יקרה כלום.

"ביום הראשון שלי בישיבה הגעתי לסליחות, ובסוף התפילה הרב ראה שאני שם. פתאום, לעיני הרבה תלמידים שהיו שם, הוא אמר לי: 'תעוף מפה. אני לא רוצה לראות אותך'. כמה חודשים לאחר מכן, חבר שלי סיפר לי שמיד לאחר מכן הוא ראה את הרב נכנס לרכב שלו ומתחיל לבכות. אני יודע שהוא עשה את זה כדי לזעזע אותי. כדי שאבין שאני לא יכול לעשות מה שאני רוצה בלי שיהיה לזה מחיר. הוא רצה להראות שיש דברים שהם 'אל חזור'. אגב, שמעתי גם שמישהו פעם שאל אותו איך הוא עושה דבר כזה לפני ראש השנה. הרב ענה הוא שמה שנכון עושים. תמיד".

כמה וכיצד הקב"ה נוכח בחייך, ובאיזה אופן הוא משפיע על עשייתך?

"המון. ואספר על כך בשמחה. אחרי שהתארסתי חזרתי ללמוד בישיבת רש"י. הקאמבק קרה בזכות זה שלמדתי כמו שצריך בישיבה בקרית מלאכי. הגעתי לאירוסין של חבר מרש"י, הרב מילצקי ראה אותי שם, אמר ששמע שאני לומד טוב ושהוא רוצה שאחזור.

"חזרתי לישיבה, התחתנתי, ואז התחיל לבעור בי חזק הרצון ליצור שירים ולפרסם אותם. תמיד היה לי חלום לעשות מוזיקה, אבל בעיקר שרתי באירועים. באותה תקופה סבא שלי נפטר, הוריש סכום כסף מסוים להורים שלי, שחלקו אותו בין הילדים. אני קיבלתי שבעים אלף שקל, והחלטתי לעשות בכסף הזה אלבום.

"היו לי שירים, מספיק כדי להוציא לאלבום שלם, אז הלכתי לג'ף הורוביץ, מעבד ידוע, ואמרתי לו שאני רוצה שיפיק לי אלבום. רציתי להוציא אותו ולהתחיל להופיע. ישי ריבו היה חבר טוב שלי, עוד לפני שפרץ, וגם זה דחף את כל העסק. התייעצתי עם ראש הישיבה שלי על העניין, כי בתחום הזה יכולות להיות לא מעט בעיות, ועד היום אני הולך לפי הדרך שהוא מתווה לי.

"מאוד חשוב לי ללכת לפי דעת תורה, כי כמו שאמרתי יכולות להיות בתחום הזה הרבה בעיות. לפני שאני נכנס לעניין של להופיע בפני קהל מעורב או לא, מעריצים, וכו', אני חושב שיש בתחום הזה בעיה מבחינה יהודית בסיסית. היהדות מדריכה להעריץ אנשים צדיקים, חכמים בתורה, ולא אנשים שנראים טוב, שרים יפה, או מכינים אוכל טעים. אלא מה, אם אתה לוקח את הכלי הזה ועושה איתו טוב, משמח בחתונות, מחזק אנשים, וכו', אז אז טוב. אבל אם עיקר הרצון שלך הוא להיות מפורסם, זה לא טוב.

"ראש הישיבה שאל אותי מה המטרה שלי ביצירת מוזיקה, ועניתי לו שאני רוצה להשתמש בכלי הזה כדי לעשות דברים טובים. בתגובה לכך, הרב אמר שבשביל זה אני צריך להתמלא בדברים טובים. ולהיות מוכן לזה. הוא לגמרי ערער אותי. חשבתי שאני מוכן לצאת ולהשפיע, אבל חשבתי על הדברים שוב, והסכמתי איתו. אחרי השיחה הזו למדתי עוד שנה בכולל הלכה, באופן מאוד רציני.

"בתקופה הזו הופעתי לא מעט בחתונות, ואני עושה זאת עד היום, ומאוד נהנה מזה. עם זאת, אני לא לוקח יותר משלוש חתונות בשבוע, גם כי אני רוצה להיות עם המשפחה, וגם כי זה קשה לי ואז אנשים לא מקבלים אותי בהכי טוב שלי. וככה במשך שבע שנים לא עשיתי את המוזיקה שלי, אלא רק חתונות, וזה יצר בי חשק אדיר להוציא אלבום משלי.

"בתקופה ההיא חשבתי הרבה על איך לעשות את זה נכון. וכמובן התייעצתי עם הרב שלי. מה שראיתי מסביבי זה שאנשים עושים דברים טובים גם אם הם מופיעים בפני קהל מעורב. ישי ריבו למשל. דיברתי על זה עם הרב שלי, והוא אמר לי שאין איסור להופיע בפני קהל מעורב, אם כמובן לא רוקדים שם. למרות זאת, החלטתי שאני רוצה להקפיד על הופעות נפרדות. ההחלטה הייתה קורעת, אבל לא אופיע מעורב. אנשים אומרים שהופעות נפרדות כבר לא יכולות להצליח אם רוצים להשפיע על מגוון האוכלוסייה. אבל אני רוצה להוכיח שזה אפשרי.

"אני כמובן לא מתכוון רק לנפרד בצורה מלאה, כלומר ערב לגברים בלבד או לנשים בלבד, אבל שהישיבה תהיה נפרדת. ועל זה אני הולך בכל הכח. הוצאתי שלושה סינגלים לאחרונה, וב"ה בקרוב אתחיל להופיע. כבר בפסח אחמם את ישי ריבו בהופעה נפרדת שהוא מקיים בבנייני האומה.

"בסופו של דבר, המטרה שלי היא שאנשים יאהבו את הקב"ה ואחד את השני, כי בשני התחומים האלה יש עוד הרבה במה להתחזק. אנשים לא חיים לנצח. צריך לנצל כל רגע לדברים טובים. החיים האמיתיים הם בעולם הבא, וצריך לצבור מצוות ומעשים טובים בעולם הזה כדי להגיע לשם בצורה טובה".

מתוך אתר הידברות