גברים שלא צוחקים עליהם-ביקורת מופע

עם קטעי קישור מצולמים, רביעיית אנדרדוס חוזרים עם מופע שלישי שמצליח גם למתוח את הגבולות וגם לשמור עליהם, ובעיקר להצחיק

יוסף ארנפלד , כ"א באדר ב תשע"ט

רק שלא תשב לפניכם מישהי עם בובו. אנדרדוס
רק שלא תשב לפניכם מישהי עם בובו. אנדרדוס
צילום: דוד שטיין

אחד משלושה עשר עיקרי האמונה על פי הרמב"ם הוא האמונה בתחיית המתים.

אחרי שחלקים גדולים מהמגזר יצפו במופע החדש של אנדרדוס, 'גברים שהשתיקה יפה להם', שבו הועלתה אפשרות ריאלית למדי מה עלול לקרות בביאת המשיח ובתחיית המתים, חוששני שתתכנס ועדה מיוחדת שתשקול אם לא יצא שכרנו בהפסדנו וייתכן שתחליט לצנזר אותו.

אוקיי, אז ועדה אולי לא תתכנס, אבל ללא ספק המופע החדש של האנדרדוסים מאתגר את השיח המגזרי ומעל הכול - שנון ומצחיק. אין חולק שלהרים מופע הומור מגזרי, שמנסה גם למתוח את הגבולות וגם לשמור עליהם, וכל זה בלי לוותר על כך שהקהל פשוט יצחק, זהו אתגר לא קטן. את האתגר הזה החבורה הנחמדה ממשיכה לצלוח, ומצליחה להמציא את עצמה בכל פעם מחדש. אפילו מופע הדגלנות שאין מופע סיום שבת ארגון של בני עקיבא ששלם בלעדיו, הצליח להביא להבלחה גאונית, כולל החלק של הוצאת האבות מהאולם, החזרתם לאחר הפעלת האולטרא סגול והוצאתם בשנית לאחר קריסת מערכת החשמל וחוזר חלילה, כמיטב המסורת הנהוגה בסניפים השונים. גם ביטחונו העצמי המופלג של הבייניש המצוי זכה לתהילה. הפעם היה שחרורו בנוהל אחרי שנה וארבע, על אף שנפל בשבי החמאס, תוך שהוא מצליח לשכנע את שוביו בחשיבות לימוד התורה שלו, עד שהם מתפלפלים איתו בסוגיות אמוניות.

הפעם שולבו במופע קטעי קישור מצולמים שבעיניי לפעמים התעלו אף על חלקים מהמופע עצמו. לפעמים נדמה שהבמה הפשוטה יחסית מגבילה את כוחם. למרות עודף הזמן שקיבלו כדי להתארגן בצורה סבירה יותר בין מערכון אחד למשנהו, עדיין הבמה והתפאורה דלים יחסית ללוקיישנים המבריקים שנצפים פעם אחר פעם בסרטונים, כמו הסטארטאפ החדש של קורס הכנה ללידה לגברים בלבד, או קליפ ראשון ונדיר מסוגו שהופק לכבוד שמחת ברית המילה של תינוק בן שמונה ימים, וכבר מצליח לסכם את כל אופיו ותכונותיו של הרך הנימול. ראוי לציון לשבח באופן מיוחד את הסרטון המדליק שמדמה באופן משעשע למדי את הוראות ההכנה לטיסת אל-על לשיעורו של הרב אל-בז בבית הכנסת השכונתי.

למרות האמור לעיל, לא כל המערכונים הם הברקת השנה. רצף הפנטומימה של "דתיים בכל מיני מצבים" - סדרה שהחלה כבר במופע הראשון, היה קצת מיותרת לטעמי. אותות העייפות ניכרו על פניהם וגם המילים והתנועות לא תמיד היו שגורים על לשונם (הלו? זה פנטומימה!). אבל באופן בלתי צפוי, דווקא שם הם התגלו במלוא תפארתם. היכולת לצאת באלגנטיות ממצבים מביכים, בלי להיתקע, בהומור עצמי חינני תוך זרימה ושיתוף פעולה עם הקהל, הובילה לתשואות רמות עוד יותר. גם מהמערכון "כלה או כלא", בכיכובו של נער הגבעות, ציפיתי ליותר. אולי מכיוון שהנושא קצת יותר קרוב לליבי מאשר לליבם של תושבי לוד, שמכירים את נוער הגבעות בעיקר מהפרודיות של ארץ נהדרת ופחות בהיכרות אישית מעמיקה. פוטנציאל המערכון היה גבוה הרבה יותר לטעמי, ובכל זאת בלי להפחית את עוצמת הפאנצ'ים.

תרבות הריאליטי ששוטפת את העולם כולו, כמו גם את ארצנו הקדושה, קיבלה כמה טוויסטים משובחים, ואם ניזכר במערכוני הפרודיה של 'המרוץ למיליון' בתחילת דרכם האנדרדוסית, הרי שהחבורה בהחלט נמצאת בדרך הנכונה והתוצאה רק הולכת ומשתבחת. על כולן עלה הבובו (פריט עזר לקשירת מטפחות – י"א) שהלך וגבה לאורך הערב, עד לזכייתו בפרס ה'דוסקר' העולמי, מה שבהחלט הביא אותנו לסוף הערב המשעשע עם חיוך רחב על הפנים.