בשבע מהדורה דיגיטלית

חומות של טרור

שני ניסיונות הדקירה שהיו בכלא קציעות וכמעט נגמרו במוות של סוהר, הם רק חלק קטן מתוך פעילות טרור רחבה שמתרחשת בין חומות בית הסוהר

יוני רוטנברג , כ"א באדר ב תשע"ט

מחבל שנאסר לא יוצא מהמשחק, רק משנה זירה. כלא קציעות
מחבל שנאסר לא יוצא מהמשחק, רק משנה זירה. כלא קציעות
צילום: משה שי, פלאש 90

יש שבועות כאלה, שבהם אירוע אחד גדול מאפיל על מאורעות משמעותיים שצריכים היו לעמוד בראש סדר היום. כך בדיוק השתלטה ההסלמה הרגעית במערכה נגד עזה על אירועים אחרים, שהיה צריך לתת עליהם את הדעת. אחד מהם הוא אירוע הדקירה הכפול שהתרחש בכלא קציעות, שבו שוהים אסירים ביטחוניים של חמאס.

ביום ראשון, במהלך העברת אסירים מאגף אחד למשנהו, נשארו שני אסירים אחרונים עם שני סוהרים. האסירים ניצלו מצב זה, ותקפו את הסוהרים באמצעות דוקרנים מאולתרים שהכינו מראש. אחד הסוהרים, כלאי שגיא שילואן, נפצע בצווארו בסמוך לעורק הראשי, ובדקות הראשונות התעורר החשש שהעורק נפגע ומצבו קריטי. הוא הוטס לבית החולים סורוקה, ושם התברר כי בדרך נס החתך נעצר סמוך לעורק, אך לא פגע בו. שילואן התאושש מהפציעה, וצפוי להשתחרר מבית החולים בתוך זמן קצר.

אירוע הדקירה, ונטרול המחבלים שבעקבותיו, עורר מהומות בתוככי הכלא. יחידות מיוחדות הוזעקו כדי לדכא אותן, והשקט חזר עד יום שני בצהריים. אז, סמוך לשעה 12:30, נעשה שוב ניסיון דקירה בידי אחד האסירים הפלשתינים. האסיר שלף דוקרן שהכין בתאו וניסה לתקוף את אחד הסוהרים. הפעם התגובה הייתה מהירה, והוא נוטרל עוד לפני שהספיק לבצע את זממו. בעקבות רצף האירועים הוקפצו לבית הסוהר יחידות מיוחדות של שב"ס, והתחילו בביצוע סריקות בתאים של האסירים, במטרה למצוא בהם כלי נשק מאולתרים נוספים וחומרי גלם. השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, הבטיח תגובה חריפה נגד המעורבים במהומות, והם מצידם הבטיחו להרחיב את המחאה אם תימשך המגמה.

מיסוך נגד סלולריים מוברחים

רצף האירועים הזה הוא חלק מסערה מתמשכת שפוקדת בחודשים האחרונים את בתי הסוהר שבהם מוחזקים אסירים ביטחוניים. הגורם הוא החלטה של השר ארדן להטמיע באגפים הביטחוניים בבתי הסוהר, כרגע בתור פיילוט, מיסוך קרינה סלולרית שישבש את היכולת של האסירים ליצור קשר עם הארגונים שהם משתייכים אליהם. הפרויקט הוצע על ידי השב"כ כבר לפני שנתיים וחצי, אבל רק לפני כמה חודשים נמצא התקציב - 10 מיליון שקלים רק לשלב הפיילוט - כדי ליישמו.

מדובר באחד האתגרים המורכבים של השב"ס. על פי דו"ח של ועדה שמינה השר ארדן לפני כחצי שנה, במהלך שלוש השנים האחרונות הוכוונו 13 פיגועים מתוך בתי הכלא בישראל. האמצעים הסלולריים, שכמובן אסורים להחזקה בתוך בתי הסוהר, מוברחים בדרכים לא דרכים. מעבדות מיוחדות לייצור טלפונים מזעריים מספקות לארגוני הטרור מכשירים קטנטנים, בגדול של זרת ופחות, שאותם ניתן להסתיר בקלות ואפילו לבלוע. נתיבי ההברחה עוברים פעמים רבות דרך הביקורים שהאסירים בבתי הכלא זכאים להם. בשב"ס מספרים על שימוש בתינוקות של האסירים, שהם היחידים שהמגע עמם מותר, או ניצול של גורמים בעלי חסינות כמו עורכי הדין של האסירים, או כמו במקרה של ח"כ לשעבר בסאל גטאס, שהבריח טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים. יש גם דרך נוספת שאותה גילה שב"ס לאחרונה – פלשתינים מבצעים עבירות ביטחוניות קלות כדי להיעצר למשך כמה ימים, במטרה לנצל את המפגש הישיר עם האסירים ולהעביר להם מכשירים סלולריים.

לפי רמת הזעם של האסירים הביטחוניים, נדמה כי השבשים שהותקנו באגפים הביטחוניים של כלא קציעות וכלא רמון אפקטיביים במיוחד. מאז שהותקנו השבשים החלו חלק מהאסירים להחזיר ארוחות, בבית כלא רמון הוצתו מזרנים, ולכך מצטרפים כמובן גם אירועי השבוע האחרים. שב"ס מצידו נקט יד קשה נגד האסירים, ופיזר 100 אסירי חמאס שהיו שותפים להצתה בכלא רמון, כולל מי שנחשבים להנהגה של האסירים.

בכלי התקשורת פורסם כבר לפני כמה שבועות כי במהלך פגישה של השר ארדן, ראש הממשלה וראשי השב"כ וצה"ל, הביעו ראשי מערכת הביטחון הסתייגות מהטמעת המערכת בשלב זה, מחשש להתלקחות בתוך כותלי הכלא ואף מחוצה לו. השר ארדן אישר זאת השבוע, ובדברים שאמר בצאתו מביקור אצל הסוהר שנפצע באירוע הדקירה הודיע כי על אף ההתנגדויות – הפרויקט יימשך כמתוכנן.

"הפרויקט שאנחנו מובילים, פרויקט מיסוך הסלולר, הוא פרויקט חיוני, הכרחי, ואנחנו נמשיך ליישם אותו בתמיכת כל מערכת הביטחון", אמר השר ארדן. "פרויקט מיסוך הסלולר והפסקת הכוונת טרור מתוך בתי הכלא הוא פרויקט מציל חיים, פרויקט ששירות בתי הסוהר וגורמי הביטחון מבינים את חשיבותו".

גם אם אכן הפרויקט יימשך כמתוכנן, ייקח עוד זמן רב עד שתושלם הטמעתו. על פי לוח הזמנים רק בסוף שנת 2021, אם הפיילוט אכן יוכתר בהצלחה, יותקנו מערכות בכל שאר בתי הסוהר. כל זה מותנה כמובן בהשגת התקציב הנדרש בסך עשרות מיליוני שקלים, יציאה למכרזים ותהליכים ביורוקרטיים אחרים.

מגדלים את המנהיג הבא

בעיניים ישראליות, המתיחות והאלימות בבתי הסוהר הביטחוניים נדחקו הצידה במהלך השבוע מפני ההסלמה בעזה. מבחינת הפלשתינים, לעומת זאת, מדובר בחלק ממערכה אחת, וגם להרעת התנאים של האסירים הפלשתינים היה משקל בהחלטת חמאס לחמם את השטח. בהודעה שפרסם ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, הוא קישר בין שני המאבקים.

"אנחנו נתונים למתקפה משולבת", כתב הנייה בהודעה, "על האסירים בבתי הכלא בירושלים, בגדה ובעזה. אנחנו צריכים להתמודד עם המתקפה הזאת באמצעות אחדות ותיאום עם אחינו הערבים. כל הפרה של הקווים האדומים על ידי הכיבוש תיתקל בהתנגדות חריפה". דברים ברוח הזאת נשמעו גם מפי הנהגת האסירים של חמאס ומ'מועדון האסיר הפלשתיני'.

"מבחינת חמאס בתי הסוהר בישראל הם עוד זירה, ואם צריך להדליק שם את האש – זאת אופציה", אומר צבי יחזקאלי, פרשן חדשות 13 לענייני ערבים. "אומנם שם חמאס יותר חושש לפעול, כי יש לכל פעולה מחיר מאוד כואב שבא לידי ביטוי בהרעת תנאים, אבל אם צריך אז עושים. אם מחליטים בהנהגת החמאס להסלים דרך הכלא, אז בלית ברירה בכלא נאלצים לעשות את זה. זה פיגוע של חמאס לכל דבר, כמו שישלחו מפגע לחטוף חייל. הכלא הוא חלק מהמאבק".

יחזקאלי מסביר את המקום המרכזי שתופסים האסירים הביטחוניים במאבק הפלשתיני. גם אחרי שנעצרו, האסירים הביטחוניים לא יוצאים מהמשחק: ארגוני הטרור שהם משתייכים אליהם ממשיכים לתחזק אותם באמצעות העברת משכורות והאדרת שמם, ואפילו בשיפור המעמד החברתי, דבר שבא לידי ביטוי בשידוך אחרי השחרור. "מחבל שנכלא בגיל 20 וקיבל מאסר עולם, יוצא בגיל מבוגר מהכלא ובאורח פלא מתחתן עם הבחורה הכי צעירה ונחשבת".

כך נוצר מצב שבו האסירים ממשיכים תוך כדי שהותם בכלא להיות חלק פעיל במאבק הפלשתיני. "הכלא לא רק נמצא באינטראקציה מתמדת עם החוץ, אלא גם מגדל מנהיגים", ממשיך יחזקאלי. "ג'יבריל רג'וב התחיל כמנהיג אסירים. ולהפך, ברגותי נכנס לכלא כמנהיג, אבל בכלא הוא כלום ואיש לא סר למרותו. באמצעות ביקורים והברחות, האסירים נמצאים כל העת בקשר עם ההנהגה שבחוץ, היא מקרינה את האינטרסים שלה וזה משתקף בהנהגה שבפנים. תמיד יש קשר. הכלא לא מנותק. היו ימים שהסכמי הפסקת האש בין פת"ח לחמאס נחתמו בכלא. הדינמיקה בכלא היא תמונת מראה למאבק הפלשתיני בחוץ".

יחזקאלי טוען שפרט לאירועים אלימים כמו שראינו השבוע, התפיסה הפלשתינית רואה בעצם הישיבה בכלא עוד דרך של מאבק בישראל, בצורה של פגיעה כלכלית והעמסה על המערכת. "במהלך האינתיפאדה הראשונה, הפלשתינים הבינו שכשכולאים אדם – הדבר הזה בעצמו יכול להיות נשק נגד ישראל. עשרות אלפים שהמדינה צריכה לדאוג להם ולהאכיל אותם ומהווים מעמסה. אני זוכר תקופה שהיו פלשתינים שרצו להיכנס לכלא. לי היה מקור בחברון, שכל שנה דאג להתגרות בחיילי צה"ל כדי להיכנס לכלא. הוא היה אומר לי: זאת ההזדמנות שלי להתקלח במים חמים ולהשתמש בשירותים עם אסלה. זו הזדמנות להקפיץ את המעמד החברתי, לפגוש חברים, לקבל משכורת והכול בלי להיפגע".