"לא סיפרו לנו מה קרה לזכריה שלנו"

הרב עמיחי גורדין כותב על המלים האחרונות שהותיר זכריה באומל הי"ד למשפחתו. "היום הוא חזר".

הרב עמיחי גורדין , כ"ז באדר ב תשע"ט

הרב עמיחי גורדין
הרב עמיחי גורדין
צילום מסך

סדר ערב בישיבה. סדר ערב ראשון בשבוע שמפריד בין פרשת בהעלותך לפרשת שלח. השבוע שמפריד בין המסע שבו ה' קם ואויביו נפוצים מפניו, לבין השבר של מסע המרגלים ובשורת האיוב של ההישארות במדבר.

באמצע סדר ערב, כשקולות הלימוד ניסרו את חלל בית המדרש נכנס הרב עמיטל במפתיע להיכל הישיבה. שקט מוחלט הושלך בבית המדרש. הרב ניגש לבמה ובקול נרגש קרא לבחורים משיעורים ד' וה' לגשת לחדרים ולארוז את החפצים שלהם. "בעוד כחצי שעה באים אוטובוסים לקחת אתכם צפונה. צאו בשלום וחזרו בשלום", קרא ראש הישיבה, שרק תשע שנים קודם לכן, במלחמת יום הכיפורים, איבד שמונה מתלמידיו.

האוטובוסים הגיעו. חלק מהתלמידים עלו עליהם באותו ערב. חלק התגייסו רק למחרת. בתום קרבות קשים וחודשים ארוכים בתוך לבנון חזרה מרבית החבורה בשלום לישיבה. ארבעה בחורים חזרו הביתה בארון. בחור אחד מאלו שעלו על האוטובוסים באותו ערב לא שב. זכריה.

ימים ספורים לפני הקרב ההוא, ישב זכריה באומל בחניון טנקים ליד קיבוץ דפנה וכתב גלויה למשפחתו. 'אל תדאגו הכל בסדר, אך נראה שלא אבוא הביתה בקרוב'. ניבא ולא ידע מה ניבא.

מאוחר יותר דפקו שלושה גברים על דלת ביתה של משפחת באומל. שניים במדי צבא ואחד על אזרחי. 'הבן שלכם נעדר', בישרו ליונה ומרים באומל. 'מה נעדר? איפה? מתי? מה קרה לו?', שאלו ההורים. 'איננו יודעים', ענו לובשי המדים והבטיחו, 'בהמשך יגיעו אנשים שיודעים ויספרו לכם'.

'לא סיפרו', קובעת ביגון מרים באומל, 'מאז ועד היום לא סיפרו לנו מה קרה לבן שלנו'. היום הם סיפרו. היום הוא חזר.


הרב עמיחי גורדין, ר"מ בישיבת הר עציון מבית איגוד ישיבות ההסדר