בכל המחקרים שקדמו להם, כבר היטיבו לתאר את מהלך הדברים הקבוע. המנהיג המיתולוגי של המדינה, נתניהו, הולך לבחירות, השמאל מעמיד לו כמה משיחים שחוברים יחד כדי להדיח אותו מכהונת הנצח, הסקרים מסבירים להם פנים, התקשורת מחבקת ללא סייג והכול צועד לכיוון המהפך המיוחל. הכול, עד שמגיע השבוע שלפני הבחירות.
בנקודה הזאת נבוכו כל החוקרים. באורח פלא, מין מנגנון בלתי נשלט, קם תועמלן תורן של השמאל, וחושב שבכך שישפיל עד עפר את כושר השיפוט והבחירה של בוחרי הימין, הוא יקדם את המהפך המיוחל. פעם הוא יכנה אותם "מנשקי קמיעות" ו"משטחים על קברים", פעם "צ'חצ'חים" ובגרסה המתוחכמת יכנה אותם "בוטים". סוף דבר, הוא הופך להיות כלי הנשק הראשי ביד יריבו הפוליטי.
אבל איך ייתכן, מורטים החוקרים את שערות ראשם, שאנשים חכמים ומנוסים, שכבר הודו בפה מלא שההתבטאויות הללו גרמו להם להפסיד בבחירות הקודמות, חוזרים שוב ושוב על אותה הטעות? ואז, דוקטורנט צעיר ומחוצף ייטול לעצמו את זכות הדיבור ויפריח תזה לחלל האוויר: שמא האנשים הפנאטיים, שתקועים בפרדיגמות פגות תוקף, נמצאים דווקא בצד השמאלי של המפה?