בשבע מהדורה דיגיטלית

עידן השפע

בבחירות הקרובות כל תת-פלג של הימין יוכל לבחור את המפלגה שמתאימה לו, אלא שהסכנה היא שאחת המפלגות הקטנות תקרוס, ואיתה כל הגוש

יאיר שרקי , כ"ח באדר ב תשע"ט

הצבעה למפלגות הקטנות תבטיח את שלטון הימין. פרץ וסמוטריץ'
הצבעה למפלגות הקטנות תבטיח את שלטון הימין. פרץ וסמוטריץ'
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בוחרי הימין שיעמדו ביום שלישי הקרוב מאחורי הפרגוד ימצאו את עצמם בפני שפע פוליטי חסר תקדים. ימין חדש וימין ישן, ימין שפוי וימין חזק, ימין חילוני וימין עם כיפה סרוגה, ימין חרדי אשכנזי וימין חרדי ספרדי, ימין כלכלי וימין חברתי. כל תת זרם אידיאולוגי במחנה הלאומי פתח מפלגה. עמדות דומות שטבעי שיהיו תחת קורת גג פוליטית גדולה, מתפצלות לפתקי הצבעה נפרדים. בעולם מתוקן כל אלו היו חוסים תחת כנפיו של ליכוד גדול שבתוכו פועלות כמה קבוצות אידיאולוגיות. אבל דווקא נתניהו, שמנסה עכשיו להשיב את מצביעי מפלגות הלוויין לליכוד, הוא שאחראי לפירור הימין לחתיכות קטנות. כמעט כל מתחריו בגוש הם בוגרי הליכוד. כולם היו שם תחתיו והבינו שנתניהו לא ייתן לשום דבר לצמוח לידו. ממשה כחלון דרך בנט ושקד ועד ליברמן ואפילו פייגלין.

לבוחר הימני המפונק התוצאה נשמעת על פניו נוחה. כל אחד יוכל לבחור את הדיוק האידיאולוגי שלו עד המילימטר. חרד"לים ולייטים כבר לא צריכים להתפשר אלה לטובת אלה, ימין עמוק כבר לא צריך להתגמש כדי לדור יחד עם הימין המתון ולהפך. אבל זאת גם הסכנה: פרט ליציבות השלטונית שמתאפשרת בפוליטיקה של מפלגות גדולות, אחוז החסימה (שהועלה בהובלת הימין), אשר עומד על שלושה אחוזים ורבע, מאיים להכריע בבחירות. גוש הימין והחרדים, שמנצח בכל סקר אפשרי, עלול להפסיד רק בתרחיש אחד: כשאחת או יותר מהמפלגות הקטנות קורסת מתחת לאחוז החסימה. נתניהו, שבהתנהלותו הפוליטית בעשור האחרון הוביל למצב הזה, עלול עכשיו לשלם את המחיר.

בפעם שעברה, הימים האחרונים שלפני הבחירות נוצלו על ידי ראש הממשלה לקמפיין שאיבה חסר מעצורים. לא הייתה תוכנית בוקר שהוא ויתר עליה. שום תחנת רדיו לא נראתה לו נידחת מדי. הוא דיבר בכל מקום עם אותו המסר: הבית בוער. אלא שהפעם קמפיין געוואלד כזה עלול לחרוץ את עתידו הפוליטי לכיוון השני. הוא אולי יוסיף לליכוד עוד שניים או שלושה מנדטים על חשבון המפלגות הקטנות, אבל הגוש עלול להפסיד שישה עד שמונה מנדטים אם שתיים מהן לא יעברו בגללו את אחוז החסימה. לכן הפעם ההצבעה למפלגות הקטנות - הבית היהודי, הימין החדש, זהות ודומותיהן - היא לא רק בחירה אידיאולוגית אנינה יותר, אלא גם הצבעה טקטית למי שחפץ בהמשך שלטון הימין.

ממשה עד משה

משה פייגלין כבר הוכתר בטור הזה כמרענן הרשמי של בחירות 2019. מי שפרץ בסקרים רק חודש לפני יום הבוחר, ממשיך לטפס מעבר לארבעת המנדטים הדרושים כדי לצלוח את אחוז החסימה, ומגיע עד לשישה ושבעה בסקרים הנדיבים יותר. כל תוצאה שתכניס אותו לכנסת תהיה הצלחה כבירה למפלגה שניהלה קמפיין עצמאי ברשתות החברתיות והצליחה לפלס את דרכה אל תודעת המיינסטרים. תופעת פייגלין היא הדבר הכי מעניין במערכת הבחירות לא רק בגלל השיח הרעיוני שהוא מביא איתו, אלא גם בגלל שבירת הגושים שהוא מחולל. בכנס הבחירות שהוא ערך השבוע בהאנגר 11 בנמל תל אביב, אפשר היה לראות שלא רק שפייגלין מסרב להתחייב לנתניהו ולגנץ, אלא גם מצליח לשאוב מצביעים מכל רוחבה של המפה הפוליטית, אם כי אחוז הכיפות הסרוגות באולם עדיין היה גבוה ביחס לשאר.

אם הסקרים יתממשו, המערכת הפוליטית אחרי הבחירות תהיה דומה מאוד לזו שהייתה בכנסת היוצאת. הגושים נשארים פחות או יותר במקומם, הזרימה מהמחנה הציוני לכחול לבן היא בעיקר שינוי קוסמטי, אבל החידוש המשמעותי עשוי להיות בגיזרה הפחות מדוברת. חלק מהסקרים שחוזים שפייגלין ייכנס לכנסת צופים התרסקות של משה כחלון, שבחלק מהתרחישים עלול להתאדות לחלוטין יחד עם עשרת המנדטים שלו, או לאבד לפחות מחצית מכוחו. שר האוצר שנתן לכולם, שכיהן ארבע שנים רצופות בלי משבר כלכלי ובלי גזירות, שקיבל ארגז כלים מלא לטיפול במשבר הדיור, מסיים את הקדנציה עם תמיכה ציבורית ששואפת לאפס. הוא לא הסתכסך עם אף מגזר, חילק דירות בהגרלה, ובכל זאת לא מצליח לתרגם את זה לקולות בקלפי. לעומתו, פייגלין, שגם כן טוען לכתר כפוי הטובה של שר האוצר, מציע גרסה כלכלית הפוכה. הוא מתכוון להילחם בוועדים, בניגוד לכחלון שכרת ברית עם ניסנקורן. הוא מבטיח לחתוך בהוצאה הממשלתית, בניגוד לכחלון שפינק את השוטרים בפנסיות ופעל להעלות את הקצבאות. במצע זה נשמע טוב, אבל היישום יהיה קשה. מי שלא ייכנס למשרד האוצר ימצא שם גירעון מתרחב ומגזר ציבורי עם תפיסות ומסורות שקשה לשנות, אם בכלל. בשיח פוליטי שמתמקד בביטחוני, במדיני ובמשפטי, ייתכן שהשינוי עשוי להיות דווקא בשדה הכלכלי. ממשה עד משה.

זוגיות לקראת משבר

מי שמשלמים את המחיר הכבד ביותר על נסיקתו של פייגלין הם בנט ושקד. עזיבת הבית היהודי והקמת הימין החדש אכן הוסיפו לגוש כשלושה מנדטים אבודים של עוצמה יהודית ומפלגת יחד, אבל הצמד לא מצליח ליהנות מהפירות. הוויתור על הבייס היציב של הציונות הדתית היה הימור ענקי, שעוד לפני התוצאה סביר שעורר הרהורי חרטה, בעיקר אצל איילת שקד שמלכתחילה לא התלהבה מהרעיון. זו הסיבה לפאניקה ששידר השבוע קמפיין הימין החדש, כשסרטון אחד הציג את הסבתא של פייגלין כשהיא מספרת שהוא לוקח קרדיט על המתכון לקציצות שלה ("הוא אומר שזה בספר שלו, לא ידעתי שיש לו ספר"), ובסרטון אחר מתן כהנא בא "עצבני" ומאשים את פייגלין שהוא "פוליטיקאי בלאי" ומספר ש"כשרצנו על הג'בלאות הוא כתב ספרים".

באופן פחות גלוי בנט ושקד גם עושים כל מאמץ כדי לסחוף קולות מכיוון הבית היהודי. המהלך הפוליטי של שניהם היה אמיץ, מבחינות מסוימות אפילו כמעט מתבקש. אבל הדברים התגלגלו אחרת, ובמקום 15 המנדטים שבנט חזה, כולל של מתלבטים מחוץ לגוש, הוא ושקד נאלצים להיאבק על מקומם בתוך הנגמ"ש. התוצאה המסתמנת בסקרים יכולה להעמיד אותם מול שאלה בלתי אפשרית. עם מעט מדי מנדטים נתניהו יכול להציב בפניהם את ההכרעה הבאה: קחו תיק בכיר אחד ותחליטו ביניכם, ביטחון לבנט או משפטים לשקד?

הרגע הזה עלול להשליך את הצמד שמנהל זוגיות פוליטית מעוררת הערכה לקרע בלתי נמנע. שני אנשים אמביציוזיים שרוצים להשפיע, וגם היו שרים מוצלחים ופופולריים, יצטרכו להחליט ביניהם בשאלות מסוג שכמעט אף פוליטיקאי לא עמד בהן. התרחיש הזה בוודאי חלף כבר במוחם, והם גם נשאלו עליו השבוע והתחמקו. מבחינתם הפתרון הוא להביא מספיק קולות כדי לחסוך לעצמם את השאלה.

לתגובות: 2sherki@gmail.com