זוכרים את חללי שיירת "הדסה"

במסגרת אירועי ההנצחה ל- 78 אנשי השיירה שנרצחו הוצב בכניסה להדסה הר הצופים אוטובוס משוריין מקורי שעשה את דרכו למובלעת הר הצופים.

ערוץ 7 , ג' בניסן תשע"ט

טקס האזכרה
טקס האזכרה
צילום: חזקי ברוך

זוכרים את חללי שיירת "הדסה"

טקס יום הזיכרון השנתי ל-78 חללי שיירת הדסה נערך הבוקר (שני) כמדי שנה בבית החולים הדסה בהר הצופים.

בטקס השתתפו מנהלת בית החולים ד"ר תמר אלרם, ח"כ זאב אלקין – השר להגנת הסביבה, לירושלים ולמורשת, אלישע פלג, סגן ראש עיריית ירושלים, הנהלת בית החולים ועובדיו בעבר ובהווה, המשפחות השכולות, נציגי אגף ההנצחה במשרד הביטחון והנהלת ארגון נשות הדסה בישראל השותפים לאירוע המתקיים בכל שנה.

במסגרת אירועי ההנצחה לזכרם של 78 אנשי השיירה ובשיתוף פעולה עם משרד הביטחון, הוצב בכניסה להדסה הר הצופים אוטובוס משוריין מקורי שעשה את דרכו למובלעת הר הצופים, פעמים אינספור, בין השנים 1948-1967, והסיע חולים, עובדים, חיילים ונשק מוסתר. המשוריין משמש כיום מוזיאון ומזמין את הציבור הרחב להתרשם מחוויית "מציאות מדומה" בתוכו, להכיר מקרוב איך נראתה הדרך להר באותן השנים.

בדבריו בטקס אמר השר אלקין כי הוא מרגיש חוב עצום כלפי הנופלים. "כאן בהדסה הר הצופים נולדה בתי הראשונה לפני 28 שנים וכאן נולדה בתי הצעירה, לפני שלוש שנים - באותו המקום. בלי ההתעקשות של אותם אנשים ובהם ד"ר חיים יסקי מנהל בית החולים דאז, שנרצח אף הוא בשיירה, שנאבקו על כך שיהיה כאן בית חולים עברי, בית חולים חשוב מאוד לירושלים באותה תקופה, אינני יודע אם מדינת ישראל הייתה נאחזת בציפורניים לאורך אותה תקופה בהר הצופים עד מלחמת ששת הימים ולא בטוח אם היא הייתה מקבלת החלטה - כל כך לא פשוטה, להחזיר את בית החולים ולבנותו מחדש. זה נכון לגבי בית החולים הדסה הר הצופים שמאז גדל והתפתח וזה נכון לגבי האוניבריטה העברית, מקום שהפך בשבילי לביתי השני עד שהלכתי לכנסת. אנשים רבים קיפחו חייהם על הזכות הזאת שיהיה כאן בית חולים ואוניברסיטה".

עוד הוסיף השר, "היום - בבית החולים הדסה הר הצופים עובדים ביחד רופאים יהודים וערבים, באים לכאן אנשים יהודים וערבים ומקבלים כאן עזרה רפואית, כפי שצריך להיות במדינת ישראל. אלה החיים שיצרנו לנו בירושלים המאוחדת של מדינת ישראל של היום, אך ללא האנשים שקיפחו חייהם במאבק העיקש שהר הצופים ימשיך לתפקד, לא היינו מגיעים עד הלום. לכן כולנו - אנשי ירושלים ומדינת ישראל, חייבים להם חוב עצום".

אלישע פלג, סגן ראש העיר, אמר בטקס: "הפורעים הערביים רצחו אזרחים חפים משפע רק בשל היותם יהודים, שכל רצונם היה להעניק שירותי רפואה לחולים שאשפזו בבית החולים הדסה שבהר הצופים. קורבנות השיירה משמשים עד היום סמל לגבורה במאבק על זכותנו לחיות בשלום ובבטחה בכל חלקי ארץ ישראל. קורבנם של אלו לא היה לשווא. המאבק על שלמותה של ירושלים נמשך עד היום על אף הפיגועים החוזרים ונשנים ואנו נשבעים - כי לא ניתן שיקרה שוב מצב בו יהודים יסעו במשוריינים ברחבי ירושלים על מנת לממש זכותם ההיסטורית לבנות ולהתגורר בבטחה בכל חלקי העיר. לאחר מלחמת ששת הימים חזרנו להר הצופים, הרחבנו, חיזקנו, ובנינו את המוסדות שהיו בו ולעולם לא נשכח את המורשת שהנחילו לנו חללי שיירת הדסה".

ד"ר תמר אלרם, מנהלת הדסה הר הצופים, הדגישה בפני הנוכחים את חובת כולנו להזכיר ולספר בכל עת על גבורתם של הנופלים בשיירת הדסה. "71 שנים הן הרבה, והן כה מעט בהיסטוריה של מדינת ישראל. עלינו להנציח אירועים כמו האירוע המחריד שארע כאן באמצעות הטקסים, הסיפורים האישיים, באמצעות המשוריין ההיסטורי שהוצב בפתח בית החולים בסיוע היחידה להנצחה ומשפחות במשרד הבטחון ומאפשר להכיר את המציאות של אותן השנים. ואנחנו - עובדי הדסה, חברי ארגון הדסה - עלינו מוטלת החובה להודות בכל יום עם הגעתנו לבית החולים ולזכור כי כלום לא מובן. כי חברי השיירות הללו, זו שהותקפה ואלו ששבו בבשלום, בזכותם אנו פועלים היום על פסגת ההר, מעניקים רפואה ויכולים להציל בו חיים מדי יום".

שוקי לבנון, שאביו צבי יונה לבנון ז"ל נרצח בשיירת הדסה, סיפר לנוכחים על האב, אשר לא היה אמור להצטרף לשיירה אך התעקש לעזוב את ביתו ומשפחתו ולחבור אל חבריו, מתוך תחושת שליחות ומחוייבות כלפיהם. האב הספיק לחגוג שנתיים לבנו שוקי ולא שב מאז אל משפחתו. שוקי סיפר בהתרגשות כי הדסה דאגה לאורך השנים לבני המשפחות וילדי הנספים. הוא ריגש את כולם כאשר סיפר איך כילד נהג לעמוד שעות בחצר גן הילדים הצופה אל המקום בו הותקפה השיירה, ולדמיין את אביו שב הבייתה. "חיכיתי לו שנים ארוכות, והשיר "מעל פסגת הר הצופים" היה להמנון פרטי ואישי שלי".



טוען....