הנמר הוורוד-ביקורת טלוויזיה

לאחר שני עשורים במקצוע, עמית סגל מסרב להמשיך להיות עיתונאי בעל דעה פוליטית מושתקת. לשיטתו, השתלבות בתקשורת כבר לא מספיקה.

רבקי גולדפינגר , ו' בניסן תשע"ט

לא מתנצל על דעותיו. עמית סגל
לא מתנצל על דעותיו. עמית סגל
צילום מסך

הריאיון עם עמית סגל בתוכנית 'עובדה' של אילנה דיין היה לא פחות מקרב מוחות מבריק.

יומיים בלבד לפני הבחירות, בשיח חד ורהוט, הודה סגל, מבכירי הפרשנים הפוליטיים בישראל, בפריים טיים טלוויזיוני ובאופן שלא משתמע לשתי פנים כי הוא נושא השקפת עולם ימנית.

אם בתחילת דרכו המקצועית לא חשף סגל את האני מאמין הפוליטי-ערכי שלו בפומבי - מתוך הנחה שאם הוא חפץ לבסס את מעמדו המקצועי עליו לשמר את דעותיו לעצמו - אזי מי שעוקב אחריו בשנים האחרונות לא יכול היה שלא לשים לב כיצד בהדרגה יותר ויותר התבטאויות שלו גילו טפח מהשקפתו הפוליטית. השיא היה הריאיון הזה, שבו הודה בכך בפה מלא. ולא, אין לו שום כוונה להתנצל על כך. "עצם הריאיון הזה, במונחים מסוימים, הוא קצת נשיונל ג'יאוגרפיק", סנט סגל במראיינת. "נחתה אילנה דיין עם צוות הצילום שלה וכל התאורה לביתה של החיה המשונה שמעולם לא התגלתה בתקשורת הישראלית, נמר ורוד - עיתונאי ימני. זה הסיפור, בוא נודה על האמת. קשה לאנשים להבין שלהיות עיתונאי עם אידיאולוגיה לאומית-ימנית זה לא סותר. זה לא מאולץ. זה אמיתי", הוא הדגיש בלי למצמץ.

הריאיון מתנהל כמשחק שחמט מהיר ומחושב. כאשר אילנה דיין דנה בנוגע לקו הדק שעובר בין הבעת דעה לדיווח ידיעה ומקשה: "האם עמית סגל של אביב 2019 רוצה יותר מכול לעשות עיתונות או לעשות הבדל?" או אז, סגל לא מהסס לשלוף ציפורניים ולהדוף באחת את הביקורתיות החד צדדית שלה ושל יתר חבריה: "למה כשאת מביעה את דעתך על בית המשפט העליון ועל בג"ץ, זה בסדר?" הוא תוהה. "את יודעת למה? כי את מביעה את הדעה 'הנכונה'. כי בעומק ליבך וליבם, את והם חושבים שלהיות עיתונאי עם הדעות שלך זה אובייקטיבי לחלוטין, ולהיות עיתונאי עם הדעות שלי זה לא אובייקטיבי". בכנות מרשימה ובלי כל רגשי נחיתות סגל מכה בשבט לשונו בעמיתיו למקצוע, ונראה כי מה שהוא במעמדו מסוגל להטיח בעמיתיו, לא רבים יכולים.

סגל ממשיך ומשתף כיצד הזדעזע עד כדי גועל במהלך מסע הבחירות הקודם, בשנת 2015: "אני זוכר אותי בימים האחרונים מתהלך בתחושה של בחילה פיזית מההתנהלות של התקשורת הישראלית, של השירות המוחלט והמלא לצד אחד של המפה הפוליטית. ואז יושב כתב אחד בטלוויזיה, אני, ולא אומר את דעתו. ואני חושב שההבנה חלחלה אליי אז, שלפעמים, לא תמיד, כשאתה אומר את דעתך הכאילו לא אובייקטיבית - אתה תורם באיזון הכולל לאובייקטיביות של התקשורת הישראלית" - וזו התורה כולה, אליבא דעמית סגל. תשובת המשקל.

לאחר שני עשורים במקצוע נראה כי סגל מסרב להמשיך להיות הנמר הוורוד בעיני חבריו לתקשורת הישראלית, והוא מבקש לזקק את הקריאה המכוננת של מורו ורבו אורי אורבך ז"ל, "הטובים לתקשורת". לשיטתו, השתלבות בתקשורת ותפיסת עוד ועוד כיסאות באולפני הטלוויזיה ובמערכות העיתונים כבר לא מספיקה, והעיתונאים נדרשים גם לאחוז במיקרופון, להישיר מבט למצלמה ולבטא, לפי הנדרש ובלי מורא, את השקפת עולמם הלאומית-ימנית. "אני חושב שהעיתונות הישראלית תהיה יותר אובייקטיבית ככל שחלק מהעיתונאים הימניים יהיו פחות אובייקטיביים", מסכם סגל את קריאתו.

רק בשבוע שעבר נבחר סגל במקום הראשון בדירוג 50 העיתונאים המשפיעים של גלובס, ועדיין מוקדם לדעת האם יציאתו מהארון הפוליטי תשנה במשהו את מעמדו הבכיר בעולם התקשורת. כרגע עוד אי אפשר לומר האם מדובר בריאיון מעצב תודעה לדור העתיד של העיתונאים, האם הצעד שלו יביא עיתונאים נוספים לחשוף את השקפתם הימנית והאם קריאתו תשנה את פניה של התקשורת בישראל.