לילה של מסורת

אצל כולנו ליל הסדר הוא לילה של העברת המסורת בפורום המשפחתי

מיכל טיקוצ'ינסקי , ו' בניסן תשע"ט

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
צילום: אלנתן גוטווירט

השקיעה בהכנות הטכניות לפסח, בניקיון הבית ובביעור החמץ, גורמת לעיתים לשכחת עניין מרכזי לא פחות בפסח, והוא טהרת הלב. עניין מהותי זה בא לידי ביטוי גם בישיבה לשולחן הסדר ובתכנים המיוחדים של הלילה הזה. גם תכנים אלו דורשים לעיתים הכנת הלב, פינוי זמן והשקעה בתכנון ומחשבה בתפריט הרוחני של הערב כולו. כמובן שההגדה עצמה על התוכן המילולי שבה, והסדר והארגון של הערב כולו סביבה, פוטרים את הצורך הבסיסי הזה. אך לא די בכך, מכמה טעמים ונימוקים טובים.

ראשית, לא תמיד מבנה המשפחה תואם את הצורך והרצון להתרכז סביב ההגדה. השפה המדרשית של ההגדה, אריכות הדברים ולפעמים אף הרעב מאלצים אותנו להימנע מלתת את הדעת על התוכן שיש לשוות ללילה הזה. בחלק מהמקרים האתגר הגדול של הלילה הזה מוחמץ. בחלק אחר האתגר נלקח בשתי ידיים, וכך אנו מוצאים גיוון מעניין בניהול הסדר ושוני גדול בין בתים ומשפחות שונות "איש לפי אוכלו".

יש משפחות שליל הסדר שלהן מתאפיין בהתלבשות בהוויה ילדותית. אצלם ליל הסדר הוא ערב שיש בו פרעה מגומי, צפרדעים מקרקרות ותחפושות, הצגה שלמה. משפחות ששמות במרכז את הצד שמבחינת התוכן שלו הוא סיפור יציאת מצרים, ומצד הצורה מדובר בעיצוב של חוויה שלמה, של הפנינג שעשוי מגזרי נייר, משלל בדים ומתפאורה ססגונית.

במשפחות אחרות ליל הסדר הוא אוסף פרטים שיש לבצע. רצף של הוראות והנחיות, כשבכל שנה מחדש יש לברר כמה צריך לאכול, תוך כמה זמן, מה קודם למה, מי אומר מה, כולם יחד או כל אחד לחוד. עומדים או יושבים, יושבים או מסיבים וכיוצא בזה. התוכן - מצווה, והצורה - דקדוק ויראה. אצל אחדים הערב מתמצה ומגיע לשיאו עם ההלל וההלל הגדול, תיאורי הגאולה וההודיה על הגאולה. אלה מעלים על נס את רגעי החסד והתפילה המשותפים, רגעים שבהם הבית הופך בית כנסת, ובני הבית למניין משותף. התוכן - תפילה, והצורה - התפעמות הנפש.

בליל הסדר בבית שבו גדלתי היה קורטוב מכל זה, ובכל זאת הציור של ליל הסדר שלי הוא אחר. הזיכרון הראשון שלי מליל הסדר הוא זיכרון של ילדה קטנה מאוד, ומכיוון שקשה לי לתאר את החוויה הילדותית שעברתי אתאר את הרושם שהלילה הזה הותיר בי. הזיכרון של הלילה כל כך חי, ובמרכזו קריאת ההגדה והתעמקות בכל פרט בה (גם אם בצידה החיפוש השובב עד מופרע אחר האפיקומן בתוך ארונות הבגדים). הוויכוחים והמחלוקות, השאלות הכל כך חכמות שכולם שאלו מסביב, שעוררו אותי לתמוה איך לא חשבתי אף אני על השאלות האלה. היום אני יודעת שזו הייתה חווית בית המדרש הראשונה בחיי. אין לי שום דרך לזכור או לדעת אם הזיכרון הזה מתעד ליל סדר מסוים או כמה מהם. אבל ההתרגשות וההשראה, החוויה האדירה של שותפות המוח עם הלב, הולידו בי כבר אז את תחושת השפע, השמחה וההתלהבות בקדושה, שיצרו את התשתית לכמיהה העזה לזכות לחבוק את חיי בשאלות ותשובות, בבניין וסתירה, בתירוץ וקושיה, במחלוקת ובהסכמה וניצוח. במחשבה לאחור החוויה החיה הזאת הייתה הזרע לחיים של תורה.

תמצית ההוויה היהודית

השונות שבין העיצובים השונים המתגבשים במשפחות השונות משכה אותי בחזרה אל המקורות. עיון ראשוני בהם מגלה תמונה אינטימית מאוד. התורה מציגה בפנינו את החובה של "והגדת לבנך ביום ההוא". בעקבות פשט הפסוק אנחנו רגילים לחשוב על ליל הסדר כתמונה בתוך המסגרת המשפחתית. אבא משוחח עם בן, אמא משוחחת עם ילדיה. מתוך כך נרקם ערב רווי שאיפות של העברה וסיפור יציאת מצרים - הגדה! והגדת! ומכאן שהאב מעמיד את עצמו במקום של מי שחווה את יציאת מצרים ומספר את הסיפור מנקודת מבטו לילדיו.

עיון במקורות חז"ל מגלה שהעיצוב של ליל הסדר מעט שונה. המשנה אומרת: "מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו". המתודה של שאלה ותשובה מובנית לתוך ליל הסדר. "אם אין דעת בבן אביו מלמדו", יש כאן ממש לימוד, הבן אל האב כתלמיד לפני רבו. תשובת האב לפי המשנה צריכה להיות בנויה מדרשה: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה".

גם במקורות אחרים שבהם מתואר ליל הסדר ברור שיש חשיבות ועדיפות דווקא לבן החכם: "חכם בנו שואלו", והחלופה: "ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעים בהלכות הפסח שואלין זה לזה". בחלק מהמקורות התוכן של סיפור יציאת מצרים מוחלף בדיון בהלכות הפסח. הקריאה בהוראות חז"ל לליל הסדר חושפת את העובדה שליל הסדר אינו רק לילה של העברת מסרים. הוא לילה של לימוד. הוא לילה של לימוד תורה. הוא לילה שבו אנו מעבירים את בית המדרש מן המרחב שמחוץ לבית אל תוך המרחב הביתי.

"הצורה שההלכה העניקה לסיפור אירועי יציאת מצרים היא של חקירה ומסירת מידע, שאלה ותשובה, פליאה תמיהה והסבר. היא לימוד יותר מאשר סיפור, דיון אודות מצוות יותר מאשר תיאור עלילתי. אילו רצו חז"ל רק את סיפור המעשה את תיאור האירועים בפרוטרוט, היו מחייבים את קריאת הקטעים מחומש שמות שמספרים את עלילת העבדות ואחריה היציאה לחירות. לאמיתו של דבר את רצף ההגדה ניתן להבין לא במונחים של סיפור, אלא במונחים של דיון לימוד ניתוח, הייעוד היהודי - תלמוד תורה... בליל הסדר הופך כל בית יהודי לקהילה מלמדת. לאחווה דידקטית. לבית ספר" (הרב סולובייצ'יק זמן חירותנו).

ברבות השנים הבנתי שני דברים. האחד הוא, כאמור, שלא בכל בית ליל הסדר נחגג באותה הדרך והצורה. לא כולם מפרשים כך את התוכן של ליל הסדר. הדבר השני שהבנתי הוא שיש לא רק שוני, אלא מכנה משותף לכל הסדרים. אצל כולם המשמעות של ליל הסדר היא בעצם הרצון, הצורך, המשימה לרכז את תמצית ההוויה היהודית כפי שכל אחד מבין אותה - בפורום המשפחתי. בלילה הזה אנחנו משקיעים מאמץ בהעברת המסורת, ובכל בית מונחת במרכז תמצית הוויה אחרת.

בבית שלנו הייתה אמירה מאוד ברורה: "זאת המסורת שאנחנו מעבירים". זה סדר העבודה. זאת המחויבות שלנו. אלו תקוותינו. זה החזון. והדברים נשמעו וחלחלו. העולם הבית-מדרשי שהועבר בליל הסדר באופן קסום וכובש כל כך היה השאיפה הגדולה שהובלטה בליל הסדר אך נאמרה בדרכים שונות בחיי היומיום. ראינו מולנו עולם שהתורה היא עמוד התווך שלו. עולם שבו לימוד התורה הוא אורח חיים, הוא לחם חוקנו, הוא אהבת חיינו. בליל הסדר התגלתה "התורה – שבלב". באותו לילה היא נזרעה בליבותינו.

"והגדת לבנך" מחייב כל אחד ואחד מאיתנו לדעת את תוכן ותמצית המסורת שהוא מעביר, לחתום את ליל הסדר בניחוח הזה ולדייק בתוכן ובצורה.

עו"ד מיכל טיקוצ'ינסקי היא ראש בתי המדרש לנשים במכללת הרצוג

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת shlomopy@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)