אין כמו בבית

תוצאות הבחירות הנוכחיות מלמדות כי ההנחה שעזיבת הבית הפוליטי תביא בהכרח טוב - לא הוכיחה את עצמה. דעה

אסף פאסי , ו' בניסן תשע"ט | עודכן: 13:42

אסף פאסי
אסף פאסי
צילום: חזקי ברוך

לכולנו יש רצון לעצור לפעמים את הכול ולהתחיל מהתחלה. ברגעי מצוקה אנחנו חושבים, פעמים רבות, שאם רק נעצור נשבור הכול ונתחיל מחדש, הכול יהיה טוב יותר. האשם הוא תמיד האחר או המצב, וממילא כאשר יזוז האחר או ישתנה המצב תגיע הגאולה.

לפני כמה חודשים, כאשר החליטו השרים בנט ושקד לעזוב את הבית היהודי, כתבתי שאני מרגיש כמו ילד שהוריו התגרשו. התחושה לא השתנתה במהלך החודשים הללו אלא רק התעצמה.

הייתי שותף בבנייה המחודשת של הבית היהודי משנת 2012. הרגשתי אז שאנחנו יוצרים בית אמיתי שמכיל בתוכו קולות שונים וחשובים בישראליות. במהלך כל השנים הייתה משיכה ורצון לפרק את הבית. השותפות עם האיחוד הלאומי והעובדה שמדברים באותו הבית בשפות שונות הקשתה על היומיום. אך יחד עם זה הבית תפקד והצליח להגיע להישגים מדהימים.

לצערי זה לא החזיק מעמד. הבחוץ קרץ יותר, והאחר היה אשם בחוסר החיבור. העובדה הזאת פירקה לבסוף את הבית לגורמים. בזמן כתיבת שורות אלה עדיין איננו יודעים אם מפלגת הימין החדש תהיה בכנסת הבאה בזכות קולות החיילים. אך גם אם היא תצלח ותקבל את ארבעת המנדטים, מדובר ללא ספק במפלה קשה. הגירושין במקרה הזה לא שרדו.

תקרת זכוכית, כך הוגדרה הציונות הדתית. המחשבה הייתה שאם רק נזיז מעט את הכיפה לאחור ונביא קולות חילוניים הכול יהיה אחרת. אבל בפועל, הציבור הרחב במדינת ישראל לא מסתכל על הכיפה. המחשבות שאם נעזוב הכול יהיה טוב, לא מופיעות רק בתחום הנישואין והגירושין. גם מוסד הדתל"שים מושפע קשות מעניין זה. מצוקות שונות (שקשורות לדת ושאינן קשורות) שמתעוררות בשנות הנעורים נערמות על הרבנים, המחנכים והמשפחה הדתית. בעקבותיהם הכיפה עפה לרבים מבני ובנות המגזר. גם שם, שנים לאחר מכן ולעיתים מאוחר מדי, מבינים אלה שוויתרו על מגזר וכיפה שחייהם לא הפכו קלים יותר ושהתמודדויות יש בכל מגזר ובכל מקום. המצב לא הופך לטוב וקל יותר עם פריקת העול.

הפיתויים והאפשרויות הבלתי מוגבלות שנמצאות לכאורה מחוץ לבית או מחוץ לאורח החיים, מתגלים כהרבה פחות נוצצים ולפעמים אפילו כבלתי אפשריים אחרי שיוצאים החוצה. רבים שלא ויתרו והתמודדו עם הקשיים גילו שעבודה מאומצת - אישית או משותפת - בבית פנימה, יכולה להוות בסיס להישגים ושיאים פי כמה וכמה.

בחירות 2019 הן שיעור חשוב לכולנו. גם בפוליטיקה, אך לא פחות מכך בחיינו הפרטיים. יש חשיבות לאפשרות לשבור ולפרק. אבל יש מחיר אדיר לאפשרות הזאת, והוא חייב תמיד להילקח בחשבון.

בנט ושקד, גם אם חלילה לא יעברו בזכות הקולות החיילים, לא ייעלמו להערכתי מהנוף הפוליטי הישראלי. אני מקווה שעם חזרתם יפעלו יחד עם הכוחות הקיימים לאחד מחדש את הבית. זה מצריך המון ענווה, אבל זה אפשרי לחלוטין.

הכותב שותף ובעלים בחברת הפרסום, האסטרטגיה והדיגיטל פאסי.קראוס