בשבע מהדורה דיגיטלית

הקולות האבודים

נתניהו הוכיח פעם נוספת שהוא קמפיינר שנמצא כמה רמות מעל כל מתחריו

ניצן קידר , ו' בניסן תשע"ט

על הטעויות שלו הציבור ישלם. בנט
על הטעויות שלו הציבור ישלם. בנט
אהוד אמיתון, TPS

"הוא קוסם, הוא קוסם", שרו אלפי החוגגים בהיכל שלמה בתל אביב עמוק אל תוך הלילה, כשראש הממשלה היוצא והנכנס בנימין נתניהו עלה על הבמה. תוצאות הבחירות מעידות אולי לא רק על מעשה קוסמות, אלא בעיקר על תכונה אחרת של קוסמים: יצירת אשליות.

במשך הימים האחרונים שלפני הבחירות נתניהו רכב על גל הגעוואלד. בתקשורת אמרו שהפעם זה לא עובד, שהשפנים שנשלפו ב-2015 הזדקנו והם אינם מסוגלים להפתיע ארבע שנים מאוחר יותר, אבל הוא המשיך ביתר שאת. שלח את אנשיו לפזר ערפל, לענות הפוך במדגמים ובסקרים, לעורר זעקה של קוזק נגזל, כשכולם בטוחים שהפעם זה נגמר. לא אתפלא אם אגלה שגם המידע באשר להצבעה הערבית הנמוכה ברוב שלבי יום הבוחר יצאה ממטה הליכוד בסוג של הפוך על הפוך. ציפיתם לערבים נוהרים? אז בואו תראו איך אני שותה מנדטים בשיטה ההפוכה.

נתניהו, קמפיינר ואסטרטג שנמצא בוודאי כמה רמות מעל כל עמיתיו הישראלים ולא נופל גם מהבינלאומיים, ניווט את המערכת הכי יצרית מאז שנות השמונים בדיוק על פי צרכיו. בימים האחרונים נערכו סקרים פנימיים, לפעמים אפילו יותר מפעם ביום. הכול נותח ודוקדק. היעדים שהוצבו היו מספר גדול ככל האפשר של מנדטים, החלשת כוחן של מפלגות הימין באופן מקסימלי – אבל שיעברו את אחוז החסימה, ומשימה שסיפרנו עליה כאן ב'בשבע' בשבוע שבו הכריז בנט ושקד על התפצלותם מהבית היהודי: למחוק את הימין החדש ולהוציא את השניים מהמשחק הפוליטי. משימה נוספת הייתה לפוצץ את בועת פייגלין וזהות.

בתוכנית מדודה, שהציגה את נתניהו לעיתים זחוח ולעיתים היסטרי וסחטה את כל הארס ממתנגדיו (ע"ע אהוד אולמרט, שהתעקש בכל ריאיון על כך שנתניהו אינו יציב נפשית בדיוק בגלל חילופי מצבי הרוח), הוא עמד בכל היעדים. בעיקר בהשפלה של בנט ושקד. החשבון הפתוח עם שני השרים, שהיו מבחינתו פעלתנים מדי והציגו אותו ואת הליכוד לפעמים באור רופס ולא החלטי, נסגר.

בנימין נתניהו הוא איש של הבטחות, אבל הוא אף פעם לא מתחייב לקיים. בשמאל כבר מיהרו לומר שכדי ליצור רשת ביטחון מימין הוא יתחייב על החלת הריבונות ביו"ש. אלא שצריך לזכור שהאיש עיכב את הנושא הזה במשך קדנציה שלמה, למרות שלפחות מחצית מסיעת הליכוד הובילה בשלבים כאלה ואחרים קריאה וקמפיין להחלת הריבונות. רעיון מעלה אדומים תחילה היה מקובל אפילו על מפלגת העבודה, אבל נתניהו לא קידם אותו. נתניהו גם הבטיח להסדיר יישובים. בקצב גרירת הרגליים של הוועדות המיוחדות שהקים מעניין אם גם מזה ייצא משהו, בטח במצב שבו איילת שקד לא נמצאת במשרד המשפטים כדי לקדם הליכי הסדרה שחנו במשרד ראש הממשלה ותקועים שם עד עצם היום הזה.

אשר יגורנו

מי שספגו את המכה האמיתית מנתניהו הן המפלגות המזוהות בצורה כזו או אחרת עם הציונות הדתית. כתבתי על כך כאן לאורך כל מערכת הבחירות, ואשר אני ורבים אחרים יגורנו, בא לנו. שוב חובשי הכיפות הסרוגות, בחלק המזגזג שלהם, התפצלו. שוב הם העדיפו להשתתף בקמפיין שתיית המנדטים ולהצביע לליכוד, במקום לחזק מפלגה ציונית דתית שהביאה הפעם בשורה של התחדשות ואחדות. חלקם היו שאננים והעדיפו לנצל את היום החופשי במקום להצביע ולהשפיע. אחרים נסחפו אחרי תחושת הפייק שייצר משה פייגלין ותרמו את קולם לאיבוד מאות אלפי קולות למחנה הימין. בדיעבד, גם הקמת הימין החדש מתבררת כטעות אסטרטגית מהמעלה הראשונה. היה ברור מלכתחילה שהפראיירים היחידים שיישארו ויצביעו לבנט ושקד הם בני הציונות הדתית, אחרי שכל היתר יחזרו לליכוד.

השר בנט העריך באוזנינו בשבוע שעבר ששלושה מנדטים מתוך השבעה או השמונה שקיווה שיקבל, שייכים לציונות הדתית. השלושה האלה הם בדיוק מי שנשארו איתו ברגע האמת. מדובר בשלושה מנדטים שהיו יכולים לשנות כל כך הרבה בשביל איחוד מפלגות הימין, שעם בנט ושקד הייתה יכולה לקבל מספר דו ספרתי, אפילו אם הוא רק 10.

נתניהו עמד מהצד ומחא כפיים. הוא ראה איך שוב למשמע יללותיו המתוזמנות באשר למחסור במצביעים, מי שנוהרים בסופו של דבר אל הקלפי הם הדתיים הלאומיים. אלה שלא מכירים בערכה של מפלגת סקטור כבר לא מעט שנים ו"משפיעים מבפנים" בליכוד.

בשבוע החולף יצא לי לשוחח עם לא מעט חברים מהציונות הדתית שהחליטו להצביע למשה פייגלין. אמרתי להם שלדעתי הם טועים, שהקול שלהם ילך לפח האשפה ההיסטורי. אבל דווקא האנשים האידיאולוגיים ביותר נפלו בדיוק בפח הזה. נתניהו נתן בשמחה לבלון הגדול שנקרא פייגלין להתנפח ולהתנפח, כשהנתונים שהוא מחזיק בידיו מעידים אחרת. גם שם נשכב הציבור הכי ערכי מתחת לגלגלים, כדי לסייע למי שמעולם לא הצליח לעבור את אחוז החסימה לבדו, לעשות זאת.

נחמה פורתא היא שסגן שר הביטחון הרב אלי בן דהן נכנס לכנסת דרך הליכוד. גם איתו לא יהיה פשוט לחברי הבית היהודי והאיחוד הלאומי. רשמית, הוא בכלל חלק ממפלגה אחרת, ויהיו לו דרישות שעל חלקן כבר נרמז ביממה שאחרי יום הבוחר.

למרבה הצער, הציונות הדתית לא למדה את הלקח. חמשת המנדטים של איחוד מפלגות הימין היו צריכים להיות 10 ו-12. התוצאות הן איתות אזהרה עתידי גם לפוליטיקאים שפיצלו את הציונות הדתית, וגם לציבור עצמו. מתברר שבניגוד לתאוריה שהפריח השר בנט שוב ושוב, השלם עולה באופן ודאי על סך חלקיו. אולי יגיע היום שהחלקים השונים בציונות הדתית יבינו את זה ויתאחדו פעם אחת, עם כל הכוח, מאחורי מפלגה אחת. שלא יהיה לכם ספק, כשזה יקרה זו תהיה המפלגה השלישית בגודלה בכנסת.

כוחם באחדותם

מי שיצאו מהבחירות הללו כמנצחים, והציבור הדתי-לאומי צריך לשאת את העיניים וללמוד מהם, אלו שתי המפלגות החרדיות - ש"ס ויהדות התורה. נתניהו פנה לחרדים שנחשבים במפלגות החרדיות קולות אבודים בדרך כלל, וניסה להעביר אותם בכל דרך לליכוד. בניגוד לציונות הדתית שהתפצלה, שתי המפלגות הללו מיקסמו את כוחן.

המפלגה הספרדית החלה את המערכה על סף אחוז החסימה. היא ניהלה קמפיין מבריק, במיוחד ברשתות ובדיגיטל. אריה דרעי ידע על אילו נימים של הציבור לפרוט, ולא רק אלה של הקהל השבוי, אלא גם המסורתי והחילוני. ביהדות התורה התהדרו בעשייה, והוסיפו לכך את אלי ישי שכנראה אחראי למנדט השמיני שהמפלגה כה ייחלה לו. דרעי עצמו הוכיח שלמרות החוסר במנהיג רוחני דומיננטי כמו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הוא יודע ללכד את השורות ברגע האמת. כשאיומו של אלי ישי סר מהדרך, נפתחה לש"ס הישועה. היא ניצלה כל רגע וכל דקה. ביהדות התורה נעזרו במנהיג הרוחני, שר התורה הרב קנייבסקי, כדי להמריץ את הציבור. מסתבר שזה עובד.

והכי חשוב, כשבש"ס וביהדות התורה פעלו למגר את קמפיין שתיית המנדטים של נתניהו, הם הצליחו ובגדול. ציבור שנאמן שנים לאותה מפלגה ויודע שהיא פועלת למענו ולא משנה היכן הוא נמצא על הסקאלה הדתית, לא מחליף צבעים כזיקית.

האידיאולוגיה של להציל את הימין פשטה בבחירות האלה את הרגל. כן, רוצים ממשלת ימין, אמרו במפלגות החרדיות, אבל לא על חשבוננו. צריך להוריד בפניהם את הכובע. התוצאה שלהם מוכיחה דבר אחד: כוחם באחדותם. החרדים כבשו את הזירה כמפלגות השלישיות בגודלן בכנסת, והציונות הדתית צריכה ללמוד מהניסיון הרע הזה.

לאן ילך יעלון?

השאלה הגדולה ביותר שנותרה פתוחה על השולחן אחרי התוצאות היא כיצד תנהג כחול-לבן. נתניהו הבטיח ממשלת ימין, אבל להיות ראש הממשלה של כולם. זה פותח פתח למשה יעלון להימלט על נפשו מחיבוק הדוב של גנץ ולפיד ולנסות להידחף לממשלה. מצד אחד, דם רע מאוד זורם בינו ובין נתניהו. מצד שני, ישיבה באופוזיציה בשנים הקרובות תוריד את יעלון לתהום הנשייה הפוליטית. אם הוא אכן פוליטיקאי מזן אחר, כפי שהעיד על עצמו, הוא כנראה יישאר בחוץ.

יאיר לפיד הוא לא פוליטיקאי מזן אחר. יש לו מערכת חישובי רווח והפסד ברורה. גם גנץ לא מסוגל לשבת באופוזיציה וסביר שרבים מחברי מפלגתו, אשר מונה נכון לרגע זה 35 מושבים בכנסת, לא יישארו שם לזמן רב. נתניהו היה מאוד רוצה לפצל את הגוש הזה, אם אפשר אפילו כבר כעת. ספק אם יעלה בידו, ובכל מקרה ככל הנראה יש לו את הכלים להקים ממשלה. כדי שזו תהיה ממשלת ימין הוא אומנם יזדקק לוויתורים רבים, אבל אל תהיו מופתעים אם חלקים מכחול-לבן יהיו בסופו של דבר חלק מהקואליציה.

נתניהו זקוק גם לגב של מפלגת מרכז עם נטייה שמאלה. תוכנית המאה של טראמפ מתדפקת על הדלת, וכנראה שתגיע אלינו מיד אחרי שבועות. יש לחץ עצום על נתניהו להסכים, גם לתוכנית שתהיה פחות נעימה לציבור ביהודה ושומרון. מימין לנתניהו נמצאים בין חמישה לשישה מנדטים. עם איזון נכון מהמרכז, נתניהו יוכל להעביר כל תוכנית בכל קונסטלציה. שלא יהיה ספק, לשם הוא חותר. קואליציה רחבה מאוד, שתאפשר לו לתמרן ולפעול כרצונו. ואם חשבתם שהתיקים והפרשיות נשכחו, אז אל דאגה. יש להניח שגם זמנם יגיע. כל מי שכבר מעכשיו חוזה שהממשלה תחזיק בגלל העניינים הללו שנה-שנתיים פחות או יותר, עוסק בהימורים ולא במציאות. עכשיו זמן קואליציה. ענייני החקירות והפרשיות עוד יהיו נחלתנו לא מעט במהלך הקדנציה הקרובה.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com