סיכומים וקריאות געוואלד – הערות

זהו, זה מאחורינו (למעט הערעורים שעוד יבואו) ונותרו כמה וכמה (וכמה) הערות על הבחירות שחלפו, וגם על 'בראשית'. הערות טרם שבוע טוב

שמעון כהן , ח' בניסן תשע"ט

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

גם להם היה געוואלד

התקשורת שלנו עסקה לא מעט ב'קמפיין הגעוואלד', ואכן מנהיגי ימין ושמאל יצאו ברגעים האחרונים אל העם בזעקות שבר 'הצילו, אנחנו מפסידים' בתקווה לצרף לשורותיהם גייסות של מצביעים מסורים ומודאגים. (מעניין לשים לב לכך שהמפלגה היחידה שלא זעקה געוואלד הייתה דווקא זו שאנשיה מדברים אידיש. שמענו געוואלד אפילו בסגנון מרוקאי מאריה מדרעי, אורלי לוי ואבי גבאי, אבל לא שמענו געוואלד מיהדות התורה)

עיתונאים הקפידו ללעוג לקמפיין הצפוי הזה, אבל גם הם עצמם הובילו קמפיין געוואלד בשפה מתוחכמת משלהם:

השעה הייתה 19:30 לערך כאשר לתקשורת הסתנן מידע מכיוונה של ועדת הבחירות המרכזית ולפיו הציבור הערבי לא מגיע לקלפיות. שעתיים וחצי נותרו והעיתונאים יצאו בהולים ודחופים לאולפנים וכמעט במקביל נשמעה אזהרתם של ירון דקל, אמנון אברמוביץ ואחרים, איש איש בערוצו הוא. 'אם מפלגה ערבית אחת לא תעבור הסיפור גמור', 'בקצב הצבעה שכזה עלולות שתי המפלגות הערביות שלא לעבור את אחוז החסימה ואז היתרון לגוש הימין יהיה ברור' קוננו המומחים והמריצו את המצביעים הבטוחים של מפלגות השמאל לרוץ אל הקלפיות ולהציל את הסיכוי למהפך.

גם להבטחות יש ערך

גם אם נכון להציב כוכבית אזהרה לצד דבריו של נתניהו על ריבונות ביהודה ושומרון ולזכור שמדובר בהבטחת בחירות ולא מעבר לכך (מה שכלל לא בטוח, שהרי סביר יותר להניח שנתניהו מתכנן ריבונות בישובים ומדינה פלשתינית מחוצה להם כחלק מעסקת טראמפ), יש ערך גם להצהרת\הבטחת בחירות שכזו:

בהשקעה של מיליונים יצאו גורמים פרלמנטאריים וחוץ פרלמנטאריים כדוגמת 'מפקדים לביטחון ישראל' ואחרים בקמפיין אגרסיבי להפחדת הציבור הישראלי מאימת הריבונות (ובלשונם 'סיפוח') והשד הדמוגרפי החושף ציפורניו ומלתעותיו עלינו לכלותנו. ולמרות זאת, מסתבר שהציבור הישראלי לא מבועת ולא נבהל. הרי אף אחד לא מפזר הבטחת בחירות שמכעיסה, מבהילה או מקוממת את העם. הבטחות בחירות נאמרות על ידי פוליטיקאי, ובעיקר פוליטיקאי בכיר, רק אחרי שהוא ואנשיו ביררו היטב את רצון העם ואת הדבר החשוב לו ביותר. רק אחר כך בוחרים בקפידה את ההבטחה הבאה. משום כך, מותר לנו להניח שאם נתניהו מבין שכדי לגרום לציבור בישראל להצביע עבורו כדאי ומשתלם לו לדבר על ריבונות וחוק ישראלי ביהודה ושומרון, אין עדות טובה מזו לרצון העם לראות את יהודה ושומרון חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל הריבונית.

(ואין במה שנכתב כאן כדי לפטור את ראש הממשלה מהחובה המוטלת עליו להוכיח לעם הבוחר בו שהוא אדם אמין, רציני, אידאולוג שניתן לסמוך עליו)

תהומות של חירטוט

בלא מעט פאנלים עגומים סיפרו לנו בתקשורת שמערכת הבחירות האחרונה הייתה נוראית, משסעת, אלימה, תוקפנית, רדודה ורכילותית, אבל למעט גמבה בודדה שהתעופפה לכיוונו של ראש הממשלה (והתנצלות מהירה של הצעירה שיידתה אותה) לא ראינו בכל מערכת הבחירות הזו מפגני אלימות, התקהלויות תוקפניות, איומים על פוליטיקאים או תומכיהם ותופעות מגונות מהסוג הזה, שבמערכות בחירות קודמות היו חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי.

אז איפה האלימות? איפה הכיעור? איפה כל אותם מראות מזוויעים שסיפרו לנו שראינו? איפה התוקפנות חסרת התקדים שכיכבה במאמרים מלומדים של השבועות האחרונים? משום מה אני דווקא זוכר עגבניות על שמעון פרס המנוח, מכות כמעט עד מוות לתולה שלטי מפלגה יריבה במרכז ירושלים, פיצוץ כנסי בחירות באלימות וכוחנות, מעצרים של עשרות מפגינים ועוד ועוד אירועים אלימים באמת. לעומת כל אלה המערכת האחרונה דווקא נראית כמעט כמו קונצרט אריסטוקרטי. במערכה הזו נוקזו כל הוויכוחים וקריאות התגר הפוליטי לרשתות החברתיות. אני מרשה לעצמי לנחש שזעקות השבר לנוכח מערכת הבחירות המשסעת והנוראה שעברנו נועדה בסך הכול להמשיך ולשווק לנו את נתניהו כמשסע הלאומי וכמי שמדרדר את ישראל לתהומות שטרם נודעו.

עקיצה קטנה

מתוך אינספור העקיצות שנשלחו לאוויר בעקבות נאום הניצחון של בני גנץ אחת שהתרוצצה בווטסאפים למיניהם תפסה אותי: בסופו של דבר אפשר להבין את מי שכונה על ידי נפתלי בנט כ'רמטכ"ל התיקו' כשהוא חוגג תיקו כניצחון.

תעלומה קטנה בליכוד

וכשראש הממשלה יצא לחוף הים, לשוק מחנה יהודה ולרחובות בקריאה להצביע כי "אם לא תצביעו לנו לא נהיה המפלגה הגדולה ותהיה כאן ממשלת שמאל", כשבחר ראש הממשלה למקד את מאמציו בקולות הציונות הדתית ונאות להתראיין לעלוני פרשת השבוע ולכל כלי תקשורת שכיפה סרוגה מבצבצת על ראש כתביו, חשבתי על איש אחד שנמצא אי שם במעמקי רשימת הליכוד לכנסת, וליתר דיוק במקום ה-27, הרב אלי בן דהן.

מה הוא רוצה בנבכי ליבו שיקרה, שאלתי את עצמי. הסקרים האחרונים שהתפרסמו התנדנדו ממש מעל ראשו של הרב בן דהן, 27-28 מנדטים לליכוד. ההערכות היו שאם ישתה נתניהו מנדטים הוא יעשה זאת על חשבון מפלגתו של בן דהן, אז מה העדיף בליבו בן דהן? שהקשית של נתניהו תשאב מנדט או שניים ממפלגתו ויובטח המקום ה-27 בליכוד, או שייפסקו פעולות השאיבה הללו למרות הסיכון למקומו שלו?

עד מתי?

עוד לפני שאנחנו שואלים מה יהיה עם הסוקרים האלה והפערים הבלתי סבירים בין תחזיותיהם לבין המציאות, נראה לי שהגיע הזמן לשאול מה יהיה איתנו? עד מתי נאמין להם בכזו דבקות דתית ונצטט אותם ככתבי קודש, ועד כמה יבזבזו כלי התקשורת ים של כסף כדי לתחזק אותם בתקווה ששכחנו את הפעם הקודמת שבה האמנו להם.

בזכוכית מגדלת

מנבכי המגירות של התקשורת נשלפות זכוכיות המגדלת והאבק מוסר ממיקרוסקופים משוכללים שהוחזקו בארונות נעולים. המשימה: איתור והבלטת בקיעים בין הרב רפי פרץ לבצלאל סמוטריץ'. אולי, כך מתפללים שם, יעלה בידם לפרק את חבורת הגזענים הזו שרוצה לקבל לידיה את תיקי החינוך והמשפטים ולהביא אסון דמוקרטי על כולנו.

כך אירע שעוד בטרם חלפו שעות בודדות מפרסום התוצאות וכבר איתרו עיתונאים נמרצים את הפער העצום שבין השניים, כאשר האחר אומר שלא נשב בממשלה שתדון בעסקת טראמפ, בעוד חברו אומר שלא נשב בממשלה שתקבל את עסקת טראמפ ולא נאפשר פגיעה בארץ ישראל. הממשלה עוד לא הוקמה וכבר מנסים להתפלפל בשאלת העיתוי המדויק לפרישת הימין ממנה.

חלפו עוד כמה שעות והנה מחלוקת נוספת מתנופפת בגאון כאשר האחד אומר שיש לוודא שתוך כדי ספירת הקולות לא מעלימים קולות של 'הימין החדש', ואילו האחר אומר שאכן יש שמועות בעייתיות, אבל צריך לחכות בשיקול דעת להודעה הרשמית ומביע אמון ביו"ר הועדה. אם אפשר לתאר כל צמד התבטאויות כמחלוקת הקורעת ומשסעת את מפלגת הציונות הדתית, אז למה לא...

וזוהי רק ההתחלה. בקרוב נשמע על קרע דרמטי במפלגת הימין. זאת לאחר שהרב רפי פרץ פתח ראיון במילים 'שלום לכם' ובצלאל סמוטריץ' במילים 'בוקר טוב'. אין ספק שמדובר יהיה בעדות ממשית לשסע אידאולוגי חמור, כאשר הרב פרץ בוחר להזכיר את השלום ובכך לקרוץ למחנה השמאל, בעוד סמוטריץ' בוחר במילה 'טוב' שמזכירה את אותיות פתק המפלגה בבחירות ובכך, אין ספק, הוא רומז שהבחירות הבאות כבר בפתח.

לא חראם?

כ-350 אלף קולות הלכו לאבדון במפלגות שמתחת לאחוז החסימה, חלקם בימין וחלקם בשמאל. לא חבל? יותר מעשרה מנדטים התאיידו להם. אז מה עושים? למנוע את הזכות להיבחר מחסרי סיכוי זה לא דמוקרטי ולהשאיר את המצב כפי שהוא זה בל תשחית גמור.

הנה פתרון ליום שבו נעבור כולנו להצבעה אינטרנטית, היום בו יום הבחירות לא יעלה שני מיליארד שקלים למשק: ההצבעה תיערך בשני סבבים, חצי גמר וגמר. בסבב הראשון יתמודדו כלל המפלגות. שבוע לאחר פרסום התוצאות יתקיימו בחירות האמת שבהן ישתתפו רק מי שעבר את אחוז החסימה בסבב הראשון. נכון, אנשים יצביעו בסיבוב השני, סיבוב הגמר, למה שאולי נחשב בעיניהם לבדיעבד, אבל לפחות יקבלו ייצוג כלשהו בכנסת.

כאמור, כדי שמשהו במתווה הזה יקרה נצטרך להמתין ליום שבו יום הצבעה נוסף לא יהיה יקר כל כך למשק הישראלי.

חללית לגן עדן

לימדונו רבותינו שבין ההבדלים הבולטים בין גן עדן למציאות נמצא הפער שבין עץ פרי שנותן פרי, כלומר שגם העץ אכיל, לבין המציאות שבה רק הפרי אכיל וטעים והעץ, המבטא את הדרך המובילה אל הפרי, מר וכזה שאם אתם לא אלפקה רצוי שלא לנגוס בו.

מסתבר שבמידה מסוימת בילינו בשבועות האחרונים בגן עדן. החללית 'בראשית' יצאה לדרך וכולנו התפעלנו, עקבנו והתגאינו בהישג הישראלי פורץ הדרך. ככל שהתקרבה החללית אל הירח הרגשנו ניל ארמסטרונג. לכל מי שהיה מוכן לשמוע הסברנו בקול נמוך של מבינים ומומחי חלל את מסלולה של החללית הזעירה שלנו (שמתם לב? שלנו, המתקן הזה נוכס על ידי כולנו), וכל זה כשל-99.999 אחוזים מאיתנו לא היה ברור מה היא הולכת לעשות שם על הירח. העיקר לבצע הקפות ולנחות שם, להיות המדינה הרביעית שעשתה זאת. אבל בשביל מה? מה המטרה? למה זה טוב? מה ייצא לנו מכל זה? את השאלות הללו השארנו ל3-4 מומחים בחדר הבקרה של SPACEIL. כי ככה אנחנו. אנחנו כבר בגן עדן. נהנים ומתרגשים מהדרך. המטרה היא רק בונוס.

BDS, רחמו עלינו

תומכי ה-BDS מפעילים לחצים על הזמרת מדונה על מנת שזו תחרים את ישראל, תוותר על שכר של 1.3 מיליון דולר ולא תופיע בארוויזיון. עד כאן. אתם לא יכולים לעשות לנו את זה, בידיאסניקים. אל תגרמו לנו להעמיס גם על הופעה של מדונה משא אידאולוגי ציוני. זה כבר קצת יותר מדי בשבילנו.

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)

לעוד כמה הערות קודמות:

זנדברג בוגי וצבא הבוטים

שיאים חדשים של טרלולי בחירות

הבושם של שקד ועדינות הנפש

פמיניזם אנושיות והשכפ"ץ של גנץ

הצהרות מוזרות של מערכת בחירות