מיכל אנסקי מתמודדת עם השיתוק בפנים: "תודה על האהבה"

"הולכת לטיפולים שעוזרים, גם לאלה שפחות, יושבת בתא לחץ, מקפידה לעשות תרגילים בפנים עד כמה שניתן", סיפרה אשת התקשורת.

ערוץ 7 , ח' בניסן תשע"ט

מיכל אנסקי
מיכל אנסקי
צילום: צילום: Yonatan Sindel/Flash90

מגישת הטלוויזיה מיכל אנסקי מנסה להתאושש מהשיתוק בחצי הפנים שבו לקתה בתחילת החודש לאחר ששבה לישראל מחופשה בחו"ל.

אנסקי שאובחנה כלוקה בשיתוק ע"ש בל, אחד התסמינים הנוירולוגיים השכיחים ביותר, סיפרה בדף הפייסבוק שלה: "המצב שלי כרגע ללא שיפור ניכר. אבל סביבי מבטיחים לי כולם יש שיפור מה. אני מקפידה על דיקור ועל פיזיוטרפיה, אני נחה, קוראת הרבה, בעיקר מה שאתם שולחים.

"הולכת לטיפולים שעוזרים, גם לאלה שפחות, יושבת בתא לחץ, מקפידה לעשות תרגילים בפנים עד כמה שניתן, זה מאוד מאוד מתסכל. לנפח בלון כפי שהצעתם זה עדיין בלתי אפשרי אבל אני מנסה, הרי בלונים זה משמח".

אנסקי יודעת שתצא מזה, "אבל בזמן הנכון: כשאבין עד הסוף את המקור. אני כותבת מתוך המקום הזה של האי ידיעה, מתוך תהליך השיקום ולא כי זה עוזר לי להתמודד... אלא כי הבנתי כמה זה חשוב לדבר מתוך התופת ולא לאחריה".

היא סיפרה כי למעלה מרבע מיליון איש יצרו איתה קשר מאז המקרה. "אנשים מכל קצוות הארץ, מכל העולם. ומתוכם אלפים אם לא עשרות אלפים של אנשים שעברו או שעוברים ברגע זה את מה שאני עוברת. כל כך- כל כך הרבה אנשים. ומי היה מאמין שנכנסתי במיון לגוגל אחרי הדיאגנוזה הרשת היתה כמדבר".

לדבריה, "בשבועיים האחרונים פורסמו ושודרו פאנלים ברדיו בטלוויזיה על פציאליס, או שיתוק על שם בל יותר מכל תקופה אחרת.

"החשיבות לשיח שנוצר, המודעות למצב ממנו אני סובלת משמעותית מאד למי שעבר או עובר שיתוק שכזה כמובן, אבל יותר מהכל, השיח הזה שנוצר משחק תפקיד קריטי בהתמודדות האישית שלנו ושל האהובים שלנו, בתוך כאב, ופחד מהלא נודע. אי ודאות היא תהום.

"ביום השלישי לסטרואידים בשעה ארבע בבוקר ישבתי מול החלון, הייתי ערה כבר למעלה מארבעים שעות. עברתי מהספה לכורסא בסלון.. למטבח.. ניסיתי להיכנס למיטה קפצתי ממנה, עברתי מחדר לחדר ותוך כדי שטקסטים יצאו ממני. בקעו ממש. חלקם בכתב יד. חלק כתבתי על המחשב. לפעמים הקלטתי מונולגים ברשמקול בטלפון שלי, ואז בזה של אייל ,חבר שלי. זה בא בגלים המונולוג התחיל בראש.. רועם. דיברתי אותו במחשבות והרגשתי שאם אני לא מוציאה את זה החוצה אני מתעלפת, ואז זה יצא.

"אני מחכה לחזור ולגשת למילים האלה, כרגע עוד לא. לאט לאט לקרוא ולגעת במה שעלה. תהליך התיעוד חשוב ולו רק בכדי לייצר את המרחב הזה, שנשמות מתחברות בו כשכואב להן. יש לזה ערך רב. אני יודעת היום שמה שנראה בעיני רבים כקללה, עונש, קריאה, כעין הרע, הוא למעשה ברכה. ברור לי מהרגע הראשון כי זה חלק מתהליך הצמיחה שלי. ואני מתכנסת פנימה, ונותנת לגוף שלי להחלים בזמן שלו".

אנסקי סיפרה על התמיכה והחיבוק שהיא מקבלת ממקורביה, ''חוץ מאייל שלא עוזב אותי לדקה, קומץ חברים שהם כמו משפחה ודניאלה שלי הגיבורה, יש סביבי כמה נשים, גיבורות גדולות שכמוני, אבדו את הכלי שלהן בשיא ההצלחה, רק בשביל כפי שהן מתארות, לדייק את החיים, להירפא, לצעוד בדרך הנכונה ולהיוולד מחדש. אני תוהה על המשמעות עבורי, ומצפה לשיעור, אולי הגדול של חיי.

"רבים מכם שכתבתם לי, תיארתם את החיים של לפני ואחרי השיתוק, ואני פה, עדיין באמצע, רוצה לומר שהטבע חזק וגדול מאיתנו. ויש בו סדר ואמת. כשהאמת דופקת בדלת הרבה זמן ולא פותחים לה, היא שוברת ונכנסת בכוח. כי היא חייבת להיות.

"לא מעט אנשים במצבי מפרסמים ומשתפים אולי מטפלים מתוך האמת שלהם. אמת זו היא סובייקטיבית, אמת אישית הנוצרת מתוך הצלחה בהתמודדות של אדם מסוים, והתובנות שאליו הגיע ממה שעבר ולמד. היא איננה אמת אוניברסלית אבל היא מגיעה עם הרבה מאד תקווה, ועם אחריות מאד גדולה כלפי אחרים. אליה, אני חותרת בימים אלה.

"אני רוצה לאחל לכולנו שבוע טוב, ולומר שוב תודה על המילים היפות והמחזקות שלכם תודה על האהבה", סיכמה אנסקי את הפוסט שהפך לוויראלי.