לא אשכח אותך, אחי

אליסף פרץ כותב לאחיו אלירז הי״ד במלאת תשע שנים לנפילתו. ״אני נזכר בצעקה של אמא א-ל-י-ר-ז ביום שישי שבו נהרגת״.

אליסף פרץ , י' בניסן תשע"ט

אליסף פרץ
אליסף פרץ
צילום: מכללת שאנן

9 שנים
אני חי בהכחשה.
שהנה אתה מתקשר אלי באמצע היום
שפתאום תקפוץ עלי מאיזה פינה ותאמר לי בקול
הצרוד והמעושן שלך -מה קורה קופיף!!
ותעיף לי כפה למצח.

9 שנים אני לא יכול לשמוע את השם שלך
ברחוב או בסופר
כי אני נזכר בצעקה של אמא
א-ל-י-ר-ז ביום שישי שנהרגת
איך השפתיים שלי רעדו, ואמרתי בלב
לא לא לא, בבקשה לא לא לא
‏וצרחתי לאאאאאאאאאאאא.

9 שנים שאני כמו מראה מנופצת
אוסף מהרצפה לאט לאט חתיכות של עצמי.
ואני מתגעגע אליך, חתיכת מניאק.
מתגעגע כמו שאף פעם לא התגעגעתי.
לריח המסריח של הנעליים שלך
לצעקות שהיו לנו על זה שהפכת להיות דוס טרור
אבל אתה בעצם ילד פרחים שקיצצו לו את הכנפיים
מתגעגע לאח שהיה לי אח בכור, ואז אבא
ואז נעלם והשאיר אותי עם מפה ענקית
בלי לומר היכן ה נ.סוף.

אני הייתי מחריב את העולם ובונה אותו מחדש
רק בשביל עוד חיבוק אחד שיפרק לי את הצלעות, עוד משפט אחד שהיית אומר לי,
רק בשביל לראות אותך מניף באוויר
את יהונתן ותמר,הילדים שלי, שלא הכרת.
‏שבכל לילה אני מספר להם על דוד אוריאל ודוד אלירז, שהלכו ואני לא יודע לאן.

9 שנים שאני מדמיין תמונה מפגרת שלך-
אתה שם בשמיים עומד עם בוקסר פסים וגופייה ירוקה ומנפנף במנגל לכל החברים.
‏זה ברור שיטחנו אותך. ברור.

‏9 שנים ואני מבטיח
אחי אהובי, אני נשבע לך כל עוד נשמה באפי
שאני לא אשכח אותך
ואני לא אתן שישכחו אותך
עד סוף חיי אני אספר עליך ועל אוריאל
האחים שלי שכל כך אהבתי