'שפה של קוצים ופחות של שושנים'

פתגמים, אמרות ושנינויות ביידיש כונסו לספרה החדש של רחל דביר 'ביידיש היו אומרים'. קללות, ברכות, ותובנות שרלוונטיות גם לימינו.

שמעון כהן , י"א בניסן תשע"ט

רחל דביר
רחל דביר
צילום: הוצאת ידיעות אחרונות יח"צ

'ביידיש היו אומרים' הוא שם ספרה החדש של רחל דביר ובו פתגמים ושנינויות יהודיות מהשפה העתיקה שאולי מתחדשת בשנים האחרונות. ביומן ערוץ 7 סיפרה דביר על הספר, על השפה ועל הגשר בין התרבות ההיא לעולם הנוכחי.

בפתח דבריה מפתיעה דביר ומציינת כי אולי בניגוד למצופה קהל היעד של ספרה אינו קהל דוברי היידיש. היא מספרת כי היא עצמה גדלה "במשפחה שלא דיברה יידיש אבל שילבה את החכמה היידישאית בעברית ולמדתי הרבה חכמת חיים והומור מהיידיש, גם אם הדברים נאמרו בעברית". את פניני החכמה הללו הקפידה להעביר לעובדי החברה שניהלה בתחום המחשבים כאשר נהגה לצטט אמרות ששמעה מאמה.

בספר מציבה דביר את הפתגם כפי שהוא נהגה ביידיש, לצידו התרגום לעברית ובנוסף במרבית המקרים גם סיפור או אנקדוטה המבהירה את האסוציאציה הרלוונטית לפתגם או לאמרה המדוברת.

על ראשי הרעיון להוציא לאור את הספר מספרת דביר: "יש לי דודה בת תשעים. הראש והמרץ עובדים אצלה מצוין אבל היא משועממת. אמרתי לה שתתחיל לאסוף את הפתגמים ביידיש. היא הגיעה למעט פתגמים כי היא גרה רק שנים מועטות בבני ברק. אספתי בעצמי והגעתי ל-150 פתגמים והתחלתי לשתף נשים שיש להם בסיס ביידיש והן הוסיפו לי פתגמים. לאחר מכן ראיתי שפתגמים בלי סיפורים זה לא הולך".

"זה התגבש לספר כשבתקופת הדיבור על הצוללות עיתונאי מסוים כתב שביידיש היו אומרים שלא הדג ברא את הים אלא הוא רק שוחה בהם, וכוונתו הייתה לשחיתות", מספרת דביר על הרגע בו שמעה את הפתגם שמקורו ביידיש ותורגם לעולם האקטואליה, רגע בו החליטה שהחומר שבידיה יכול להתגבש לכדי ספר.

בספר לא מעט משפטים שחדרו לשיח הישראלי-עכשווי גם מבלי שידוע שהמקור להם הוא ביידיש. פרק מיוחד שמור לקללות וברכות, פרק לו נתנה את הכותרת 'קוצים ושושנים' והיא מספרת כי חיפשה לא רק קוצים אלא גם שושנים לכלול בתוכו, אך מצאה פחות מהזן הזה, "יידיש היא לא שפה של שושנים. היא שפה של קוצים", היא אומרת.