עניין אישי והפעם עם שמעון אלקבץ

בן 53, תושב אשדוד. נשוי לענת, אב לארבעה. מפקד גלי צה"ל

רבקי גולדפינגר , י"ג בניסן תשע"ט | עודכן: 22:28

שמעון אלקבץ
שמעון אלקבץ
צילום: לירון מולדובן

התחלה/ לפני 53 שנה, נולד וגדל בשכונה ד' צפון בבאר שבע. הבכור מתוך שישה ילדים. "אחי הצעיר איציק נפטר מלוקמיה לפני 25 שנים, מיד אחרי שהשתחרר מהצבא".

שכונה ד'/ "זה לגדול בשכונה שהוגדרה על פי התקשורת כשכונת המצוקה הגדולה ביותר בארץ, אבל מעולם לא הרגשתי חוסר. חוויתי ילדות מאושרת ועשירה עם המון זמן של יחד. רוב הזמן שיחקנו בחוץ".

אבא/ חיים אלקבץ ז"ל, יליד מרוקו. "אבא היה איש צבא קבע ובהמשך אזרח עובד צה"ל. הנוכחות שלו עם המדים הורגשה. מאבא לקחתי ערכים של חריצות ועבודה קשה ויושרה. אבא לימד אותי שאי אפשר להשיג משהו בדרך לא אמיתית".

אמא/ מרים אלקבץ ז"ל, ילידת מרוקו. "הייתה קופאית בשקם. אמא חמה ואוהבת. תמיד הייתה מקבלת בחום ומפנקת באוכל טעים עם ריח של בית. על המקרר היא הייתה תולה בגאווה גזירי עיתונים עם כתבות שלי".

עולה לתורה/ "אבא לימד אותי את הקריאה של פרשת שקלים לבר מצווה. בעקבות ההצלחה הוא לימד אותי לקרוא עוד פרשות. לא היו אצלו הנחות, הוא דרש ממני ושמח שהצלחתי".

הפועל באר שבע/ אוהד של קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע. "ללכת למשחק היה אצלנו טקס שלם. לבשנו חולצה אדומה וצעיף אדום והיינו צועדים שעה וחצי ברגל עד לאצטדיון. זאת הקבוצה שלי עד היום".

רוצה להיות כתב/ בחופש הגדול שלפני כיתה ח' פנה לעורך העיתון 'שבע' בבאר שבע, עמוס חנוך ז"ל, בבקשה להפוך לכתב במקומון. "נכנסתי ואמרתי לו שאני רוצה להיות עיתונאי. הוא חייך ואמר: תכתוב כתבה ונראה. הייתי רק בן 13, אבל הייתה לי חזות יותר מבוגרת. עד היום אני זוכר את הכותרת של הכתבה הראשונה שלי: 'האם הגיבור ינצח'. איזו התרגשות הייתה כשהיא פורסמה".

תולעת ספרים/ "הרבה פעמים אני שואל את עצמי מה מביא ילד בן 13 לרצות להיות עיתונאי, ואני חושב שזאת הייתה האהבה שלי לקריאה ולמילה הכתובה. קראתי המון. כילד הייתי הולך לספריה, קורא תוך כדי הליכה, ועד הבית כבר מסיים את הספרים. באותן שנים כתבתי איפה שרק אפשר. זה בער בי".

מתמקצע/ עד גיל 18 היה כתב חרוץ ומרכזי במקומון 'שבע'. "רכשתי שם את מיומנויות הכתיבה שלי". במקביל, כחניך בתנועת הצופים היה כתב הדרום של עלון הצופים 'היה נכון', וגם כתב נוער בשבועון 'מעריב לנוער'. "בכל שבוע הייתי עומד ומחכה בכיליון עיניים לדוור שיביא את העיתון. לימים, כשמוניתי למנכ"ל המקומונים וכתבי העת במעריב, ובתוכם גם מעריב לנוער - זו הייתה סגירת מעגל".

צבא/ שירת כלוחם בחיל השריון במשך שנה וחצי, ואז בעקבות מיגרנה הועבר לשרת בבסיס חיל האוויר בחצרים. "את היסודות הניהוליים שלי למדתי שם. חיל האוויר זה בית ספר מדהים לאיך לעשות דברים בצורה מוקפדת ויסודית לפרטי פרטים".

עיתון חדשות/ עם שחרורו מהצבא מונה לראש מערכת עיתון 'חדשות' בדרום וכתב גלי צה"ל בדרום וברצועת עזה. "השתדלתי להביא סיפורים מעניינים מהדרום. כיסיתי את רצועת עזה בשנת 87' במהלך האינתיפאדה הראשונה, סיקרתי שיטפונות ועוד".

החצי השני/ ענת (53), פסיכותרפיסטית ומטפלת באומנות. "הכרנו בכיתה י' ומאז אנחנו יחד. אני נדהם בכל פעם מחדש מהכישרון שלה. ענת היא המנוע שמניע אותי, היא המצפן ותמיד דוחפת קדימה".

הנחת/ ארבעה. נדב (30), גיא (26), נועה (22), סיון (18) "שני בנים ושתי בנות, לא צריך לבקש יותר. כשאומרים תודה לא-ל וברוך ה' זה בדיוק על החבורה הזאת".

עוזב את הדרום/ כשהבן נדב היה בן שנה עברו בני הזוג ותינוקם לירושלים, "בעקבות עבודה חדשה שלי ככתב לענייני משטרה ומשפט בעיתון 'חדשות' בירושלים. זה היה אחד המעברים הקשים בחיי. עברתי ממחוזות ילדותי, שם הכרתי כל אבן וכל רחוב, לעיר חדשה ולא מוכרת. הייתי צריך ללמוד הכול מחדש".

מקימים/ לאחר שלוש שנות עבודה בעיתון 'חדשות' הוצע לו להיות ממייסדי רשת מקומונים חדשה: ידיעות תקשורת. הוא הפשיל שרוולים, נרתם למשימה ועבד כסגן עורך ראשי. "אמנון רבי, דמות מופת בעיניי, הציע לי ללכת איתו לפרויקט הזה. רבי היה העורך שלי עוד במקומון 'שבע', והרבה מעולם העיתונות למדתי בזכותו".

האתגר/ "המשימה הייתה להקים ולייסד רשת של מקומונים בכל הארץ, כולל גיוס והכשרה של מערך חדש של עיתונאים. משימה בהחלט מאתגרת אבל גם מלאה סיפוק". במקביל ערך כמה פעמים בשבוע את יומן הבוקר 'בוקר טוב ישראל' בגלי צה"ל.

למעריב/ משם עבר ל'מעריב'. "הייתי העוזר הראשי של עופר נמרודי, סמנכ"ל 'מעריב' ומנכ"ל המקומונים וכתבי העת. זאת הייתה אחריות ישירה על מאות עובדים, תפקיד עם אחריות וניהול תקציב של מיליונים. תקופה מרתקת. מדובר בשנים שההכנסות של 'מעריב' עמדו על מספרים מטורפים והייתה תחרות צמודה עם 'ידיעות'".

אקדמיה/ בגיל 30 השלים תואר ראשון במשפטים במכללה האקדמית למשפטים ועסקים רמת גן. "עם התמחות בדיני זכויות יוצרים ולשון הרע, נושא שריתק אותי מתוך החשיפה שלי לעולם התקשורת". סיים בהצטיינות תואר שני בתקשורת במכללה האקדמית נתניה.

איש הרדיו/ בשנת 2005 הקים לא פחות מחמש תחנות רדיו, והיה מנכ"ל רדיו תל אביב (102 FM), מנכ"ל רדיו דרום (95.8 ו-101.5 FM), מנכ"ל רדיו ירושלים (101 FM) ויו"ר רדיו גלי ישראל (89.3 FM). חמש שנים כיהן כמנהל קבוצת התחנות.

רואה את הקולות / "ברדיו אתה עובד על חוש השמיעה, חוש חזק ומשמעותי מאין כמותו. יש פסוק: "וכל העם רואים את הקולות". זה מבחינתי ציווי, לנסות להעביר באופן הכי אותנטי ומוחשי את הקולות".

לתרבות/ בהמשך מונה לראש מינהל התרבות והאומנות במשרד התרבות והספורט. "הייתי אחראי על ניהול תקציב של יותר מחצי מיליארד שקלים בשנה. שימשתי כיו"ר ועדת התמיכות המשרדית, ובתוקף תפקידי הייתי אחראי על חלוקת תקציב התמיכה למאות גופי תרבות ואומנות בארץ".

דואג לפריפריה/ "השתדלתי להוביל את מדיניות המשרד לחיזוק ועידוד התרבות בפריפריה באמצעות הפעלת פרויקטים ומיזמים מיוחדים. באתי משם ואני מאמין שחשוב לתת מקום לתושבים בפריפריה. מגיע להם לקבל תרבות ופנאי בדיוק כמו לתושבי המרכז".

שידור ציבורי/ ממשרד התרבות עבר לתפקיד המאתגר הבא: עורך ראשי של רשות השידור, ערוץ 1 ומנהל קול ישראל. "ניהלתי שמונה רשתות רדיו של קול ישראל, ניהלתי בפועל את רשת ב' ועוד. אלו היו שנים לא קלות, כשהאדמה רעדה מתחת לרגלי העובדים וסכנת הסגירה הייתה מוחשית".

קול אחר/ המהלך הראשון עם כניסתו לתפקיד היה מינויו של ישי שנרב כמחליפו של ניב רסקין, מגיש תוכנית האקטואליה המובילה של גל"צ 'נכון להבוקר'. "היו ציוצים נגדי, כתבו 'מהלך מטופש', 'מה פתאום מתנחל?'. אבל אני זיהיתי אצל ישי אינטליגנציה בלתי רגילה, ידע רב ובעיקר קול חדש, קול שלא נשמע. זה הימור שברוך ה' הצליח ובגדול".

רינו וברדוגו/ הוא בהחלט מודע לביקורות מכל עבר, אבל מבהיר כי "בסוף כל אחד פותח מזוודה של ערכים שהוא מביא איתו ויוצאת חגיגה של קולות. אם מסתכלים על לוח השידורים אז יש את רזי ברקאי, רינו צרור ויעל דן, אבל באותה נשימה יש קולות נוספים וחדשים כמו ישי שנרב, עירית לינור, אמיר איבגי, יעקב ברדוגו, יורם סויסה ועוד. התחנה שינתה את פניה ואפשר לומר שהיא הכי מגוונת שאפשר למצוא בשיח הציבורי".

אובדן 1/ באותה תקופה איבד את שני הוריו בהפרש של שלושה שבועות בלבד. "אבא עבר אירוע מוחי בגיל 65 ומאז הפך לסיעודי. אבא היה סלע שהתפורר לנגד העיניים שלנו. כמה שנים אחר כך, אמא שהייתה בריאה נכנסה לניתוח פשוט שהסתבך ואושפזה בטיפול נמרץ כשהיא מונשמת מורדמת". בעודו סועד את האם קיבל לתדהמתו ידיעה מרה על פטירת אביו. "זה היה הלם".

אובדן 2/ "סיימנו שבעה על אבא ואחרי עשרה ימים אמא נפטרה. בבת אחת הפכתי ליתום מאב ואם. אחרי הפטירה שלהם כתבתי המון שירים למגירה, ומה שחיזק אותי זה קודם כול המשפחה היקרה שלי והרבה אמונה".

מי שמאמין/ "האמונה היא משהו בסיסי וטבוע אצלי. אני תמיד אומר שאדם צריך לדעת מאין הוא בא. הסיפור של האמונה הוא חלק בלתי נפרד ממני. גדלתי בבית מלא מסורת. הולכים לבית הכנסת ועושים קידוש. הרגעים של ברכת הכהנים כשהאחים שלי ואני היינו מצטופפים מתחת לטלית של אבא היו קסומים".

לבית של החיילים/ עם סגירת קול ישראל שימש כסמנכ"ל חטיבת הרדיו בתאגיד השידור הישראלי כאן, עד שמונה לפני כשנה וחצי למפקד ה-15 של תחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל. "גל"צ היא פס הקול של מדינה כבר כמעט 70 שנה. התחנה קיימת כמעט כמספר שנותיה של המדינה. מדובר בנוסחה שאין כמוה בעולם".

הבית של כולם/ "כל מה שאני עושה ואעשה זה להפוך את התחנה למגוונת יותר ורלוונטית יותר. אחד התפקידים שלי כאן הוא ליצור בבואה של החברה הישראלית על כל גווניה. זה מה שיעשה את גלי צה"ל לתחנה המואזנת ביותר והמאזנת".

עולים לירושלים/ "המשימה הראשונה שקיבלתי משר הביטחון דאז אביגדור ליברמן הייתה מעבר של התחנה לירושלים, ובעבודה נחושה אנחנו פועלים להגשמתה. הנחנו לפני כמה חודשים את אבן הפינה. גלי צה"ל בדרך לירושלים".

אם זה לא היה המסלול/ "הכי הייתי רוצה לעסוק בחינוך. לנהל כפר ילדים זה חלום בשבילי".

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ בשעה חמש וחצי הצלצול הראשון. הצלצול השני בשעה שש. "אני מאזין לכותרות בגלי צה"ל ומתארגן. לתחנה מגיע בסביבות שמונה. הציר שלי נע כל הזמן סביב התחנה ביפו, הקריה בתל אביב והאולפנים בירושלים. המון פגישות, כנסים ומפגשים". לישון הולך אחר חצות.

פלייליסט/ אוהב להאזין לדקלון, מתרגש לשמוע את אנריקו מסיאס, כוורת וגם עידן רייכל, יהורם גאון, אמיר דדון, קובי אפללו, יובל דיין ועוד. "כשאני כותב אני אוהב שמתנגנת ברקע מוזיקה".

שבת שלי/ "הסטרטאפ של היהדות. מנוחה, מחשבות, משפחה. בתחנה בשבתות אני משתדל שיהיה מינימום הכרחי של פעילות חיילים. באתי מהמקום הזה וחשוב לי לדאוג לכך".

דמות מופת/ ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין ז"ל. "מופת לצניעות, התמדה, אומץ לב ורגישות לפרנסתם של אחרים".

משאלה/ "שהשיח שלנו יהיה לא של עריפת ראשים אלא שיח יותר מקבל ומכיל".

מפחיד אותי/ "להיות במצב של חוסר אונים".

כשאהיה גדול/ חולם להוציא בבוא היום ספר שירים משלו. ואגב, יש לו כבר עשרות שירים מוכנים במגירה. "זה עוד יקרה".

לתגובות: rivki@besheva.co.il