קמחא דפסחא הוא התנאי לכך שנוכל להסב לשולחן הסדר בפסח
קמחא דפסחא הוא התנאי לכך שנוכל להסב לשולחן הסדר בפסחצילום: ISTOCK

אחת מהלכות הפסח היא הלכה הקודמת לחג, קמחא דפסחא: "ומנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח" (שולחן ערוך או"ח תכט, א). בעולם היהודי הנפלא יש משהו קסום: בכל חג, כדי להיות מסוגל להיכנס לחגיגה עליך לראות את האחר! אתה מחויב לחפש ולמצוא את האלמנה, את היתום והעני שאינם יכולים לערוך קניות עם עגלות מלאות כל טוב.

קמחא דפסחא הוא התנאי לכך שתוכל להסב לשולחן הסדר בפסח, וכך גם בשאר החגים והמועדים: "ושמחת לפני ה' אלוקיך אתה ובנך ובתך... והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך" (דברים טז, יא). בעקבות פסוקים אלו מדגיש הרמב"ם: "מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש - אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו" (הלכות שביתת יום טוב ו, יח). המשוררת זלדה הגדירה זאת באופן נפלא: "הקבצן הקיטע תובע / שאתן לו לאכול / מן הכרמל שבנפשי ומן הים / מזריחות החמה / ומן התהומות שבי". אינני נותן משהו חיצוני למישהו אחר, את נפשי ואת התהומות שבי אני נותן, באהבה, בחסד ובחן. זהו מפגש של פנים אל פנים בהארה הדדית.

כל שנה בשבוע החמ"ד אנו מעלים על נס את העשייה הברוכה של מוסדות החמ"ד, בנתינה מלב אוהב ובמעשי חסד רבים עם מי שזקוק לכך. מוסדות חינוך קיבלו את פרס 'חמ"ד וחסד', ומאות מוסדות אספו במשך השנה כ-200 טונות של מזון למשפחות נזקקות. מוסדות חינוך רבים פעלו לטובת האנשים השקופים: חילקו מתנות לעובדי המינהל והמשק, החליפו את עובדי הניקיון בהפתעה והוציאו אותם ליום כיף ועוד.

נראה כי המודעות לאנשים השקופים התחזקה. יש בחיינו החינוכיים בחמ"ד רצון לעשות הכול כדי לתת את המקום הנכון והראוי לכל הסובבים אותנו. עם זאת, אולי נכון לבקש מאיתנו לעלות קומה בתחום זה, וזאת בשני מעגלים.

ראשית, אסור לנו להסתפק במבצעים חד-פעמיים, אלא עלינו להיות שם לאורך השנה כולה. דבר זה חייב להיות חלק מסדר היום שלנו. המפגש עם הזולת איננו חיצוני לעצמי שלי אלא להפך, בו טמון המפגש הממשי ביותר עם עצמי ועם החלק אלוק ממעל שבי. האני נוצר באמצעות האתה. במגע עם החיים, עם עולמו הפנימי של האחר – שם נמצא הקב"ה.

שנית, גם במפגשים עם אנשים רגילים, כאשר אנחנו בכיתה או בחדר המורים, קורה לפעמים שאנחנו עושים אותם לשקופים, חלילה. אנחנו "לא סופרים אותם", כפי שרגילים לומר, לעיתים בלי לשים לב לכך. כמה יפה הרגישות שלמדנו מהרב מרדכי אליהו זצ"ל, בהיותו מורה בתלמוד תורה: כשהיה הרב אליהו שואל תלמיד שאלה והוא לא ידע להשיב, לעולם לא היה מפנה את אותה שאלה לתלמיד אחר, אלא שואל את התלמיד השני שאלה חדשה.

נקרא לכולנו לראות את הזולת. לראות ולהאיר את הנקודה האלוקית שבילדינו ובכל הסובבים אותנו. נלמד את עצמנו להיפתח לאחר ולצרכיו, ולראות אותו מתוך התבוננות פנימית.

הכותב הוא מדריך מרכז ארצי במינהל החינוך הדתי שבמשרד החינוך