המבחן של נתניהו

הקואליציה הבאה תהיה כזו שבה ניתן יהיה להעביר רפורמות מהותיות במערכת המשפט, ואז נגלה אם עד היום הוא לא היה יכול או לא רצה. דעה

שלמה פיוטרקובסקי , י"ג בניסן תשע"ט

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1. בחירות 2019 יצרו עבור מדינת ישראל הזדמנות שכמוה עוד לא היתה. רוב פרלמנטרי לאישור רפורמות במערכת המשפט במדינת ישראל.

35 מנדטים של הליכוד, 16 מנדטים של המפלגות החרדיות, חמישה מנדטים לישראל ביתנו וחמישה מנדטים לאיחוד מפלגות הימין מאפשרים לראש הממשלה את הרוב הנדרש למהלכים כאלו גם בלי מפלגת כולנו (שגם בה, אגב, לפחות אחד מארבעת חברי הסיעה תומך במהלכים הללו).

זו הזדמנות משמעותית משום שלפחות כפי שנראה כרגע הרוב הפרלמנטרי הזה ישב כולו בתוך קואליציית נתניהו, בניגוד למשל למה שקרה בכנסת ה-19, שם היה אולי רוב פרלמנטרי תאורטי למהלכים מהסוג הזה, אולם בעקבות ברית האחים בין לפיד לבנט הוא היה מפוצל בין הקואליציה לאופוזיציה.

2. ההזדמנות הפעם משמעותית במיוחד משום שגם השיח הציבורי הבשיל לנקודה שבה הרפורמות הנדרשות הן אפשריות. זאת בניגוד לעבר שבו הדברים לא היו ברורים כל כך ולא היתה תמיכה ציבורית במהלכים מהסוג הזה.

את התודה על שינוי השיח אנחנו חייבים קודם כל לכמה ארגונים חוץ פרלמנטריים הפועלים בעניין ובראש ובראשונה לתנועה למשילות ודמוקרטיה, למחלקה המשפטית של פורום קהלת ולתנועת רגבים (לאו דווקא בסדר מסוים).

אולם, על המהפכה התודעתית הזו חתומה גם שרת המשפטים היוצאת, שבמסגרת כהונתה לא הסתפקה רק בצעדים מעשיים בנושא, אלא השתדלה גם לפרוש משנה רעיונית רחבה. בשורה ארוכה של נאומים ובמאמרה המפורסם "מסילות אל המשילות" הובילה שקד שיח ציבורי רחב על נזקי האימפריאליזם המשפטי והמהפכה השיפוטית, ובכך הטמיעה בשכבות רחבות בציבור את תודעת הצורך ברפורמה במערכת המשפט.

3. כעת, לאחר שהשיח הציבורי הבשיל והרוב הפרלמנטרי הושג, הגיע הזמן לעבור למעשים, וזהו כאמור מבחנו הגדול כעת של ראש הממשלה בנימין נתניהו שקיבל אתמול את משימת הרכבת הממשלה.

המבחן הזה, כמו כל מבחן, מורכב מכמה חלקים. החלק הראשון הוא מינוי שר משפטים מתאים שזו האג'נדה שלו. על פי הפרסום אמש בחדשות 12 נתניהו כבר סימן את שני המועמדים הראויים והמתאימים מהבחינה הזו, יריב לוין ובצלאל סמוטריץ', שני משפטנים מוכשרים מאוד שבהחלט מבינים היטב ויודעים מה צריך לעשות. כעת נתניהו יבחן בכך שבאמת ימנה את אחד מהשניים לתפקיד.

החלק השני הוא חקיקת פסקת התגברות רחבה, משמעותית, וקלה להפעלה. זה יהיה המבחן המשמעותי הראשון משום שזה הצעד שניתן לגבש עליו את ההסכמה הרחבה ביותר בתוך הקואליציה, צריך פשוט לרצות. עד היום ספק אם נתניהו באמת היה מעוניין וכרגע בזאת הוא יבחן.

החלק השלישי הוא שינוי שיטת בחירת שופטי בית המשפט העליון והעברת הכוח המרכזי למערכת הפוליטית. מי שלא מבין עד כמה הצעד הזה נדרש קיבל את ההוכחה רק השבוע, כאשר התברר שראש לשכת עורכי הדין הזמני מבקש להביא למינוי השופט יורם דנציגר לוועדה לבחירת שופטים.

פתרון אפשרי בהקשר זה: ביטול נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה ובמקומם בחירתם לוועדה של עוד שר ועוד ח"כ. כך שבוועדה לבחירת שופטים יכהנו שלושה שרים, שני חברי כנסת מהקואליציה, ח"כ מהאופוזיציה ושלושה שופטים. זאת לצד ביטול חוק סער כך שתתבטל זכות הווטו ממנה נהנים כיום השופטים על מינוי שופטי בית המשפט העליון.

החלק הרביעי הוא פיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה והסדרה בחקיקה של התפקידים הללו. את הפיצול ניתן לחוקק כעת אך לקבוע שייכנס לתוקף רק במועד חילופי היועמ"ש, ולהימנע מפגיעה מיותרת בכוחו ובכבודו של היועמ"ש הנוכחי. כך הדבר לא ייתפס כמהלך אישי אלא כעניין עקרוני, צופה פני יועמ"ש שכרגע איש עדיין אינו יודע מי יהיה. את ההסדרה בחקיקה של מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה כגורם מייעץ ולא מחייב, תוך ביטול המונופול של היועמ"ש על ייצוג גורמי המדינה בפני ערכאות משפטיות צריך להכניס לתוקף מיד. אין שום סיבה לחכות.

4. אלו ארבעת החלקים העיקריים של מבחן נתניהו. בסופו של דבר אף אחד מהחלקים הללו לא יוכל לעבוד בלי הסכמה וגיבוי מלא של ראש הממשלה, ולכן בסופו של יום המבחן הוא שלו.

שר המשפטים, מי שלא יהיה יוכל רק להכין את הקרקע ולהביא את הדברים אל סף הביצוע. מי שיצטרך לתת את האוקיי הסופי ולהפעיל את הכוח הפוליטי המשמעותי לשם כך הוא ראש הממשלה.

הקדנציה הקרובה היא קריטית ואיש איננו יודע כמה זמן היא תימשך. לכן צריך לתכנן את הדברים כך שניתן יהיה לבצע את רוב המהלכים שאותם פירטנו תוך שנה עד שנה וחצי לכל היותר. מה שלא יקרה עד אז - לא בטוח שיקרה, וזו עלולה להיות בכייה לדורות.