​​​​​​​שלוש סיבות לחדש שירים

כשגדול זמרי המזרח מחדש את מלך המזרח, יהושע לימוני מוציא את הלימון מהלימונדה וביצוע מונוכרומטי אבל מרגש. טור מוזיקה.

עוזיאל סבתו , י"ז בניסן תשע"ט

נעמי שמר ז"ל
נעמי שמר ז"ל
צילום: פלאש 90

גרסת כיסוי | יש דברים נסתרים | יובל טייב

יש כמה סיבות לחידוש נוסטלגיות – או שהנוסטלגיה היא יהלום שהתאבק ושנסתר במהלך השנים וכעת יש עניין לגלותו, לגאול ולהבריק אותו מחדש, מה שלא קורה כאן – הנוסטלגיה של זהר ארגוב לא נשכחה ולא נעלמה אלא מוכרת ומושרת היום כמו אז.

סיבה נוספת היא רענון מהפכני וסחרור העיבוד המקורי למשהו אחר. גם לסיבה זו אין הצדקה בביצוע החדש של טייב, שהוא בבחינת קאבר של יהודית רביץ לנורית גלרון, או, אם תרצו, גידי גוב מחדש את דני סנדרסון. אין כאן בשורת חידוש אלא ביצוע מזרחי שחופף ומקביל במהותו למקור.

הסיבה השלישית היא בעיקר רכיבה על גל הצלחה של להיט מוכר. מה שעושים בלוגרים מזמרים מתחילים ומה שמבצעים אלמונים שזוכים לחשיפה בזכות 'טעויות' של מקלידי שירי המקור בשורת החיפוש ביוטיוב.

אז, כמאמר השיר, "יש לפעמים שסיבה לא נודעת. נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה", יובל טייב, ראש לזמרי המזרח הדתיים בישראל ולדעת רבים הגדול שבהם, בגרסת כיסוי לנוסטלגיה 'יש דברים נסתרים' של זהר. הביצוע כיף. על מנעדו הרחב והרועד של טייב לא צריך לכתוב. קשת קולו מתגלה ביופיה כשטייב פורט בה כמיתרי צ'לו עתיק ומטפס מעלה מעלה, מסביב עיבודו של 'המשוגע' והמשגע דוד ביתן, שמשחק סחור סחור באזני המאזינים בכישרון אין קץ.

גרסת כיסוי | חבלי משיח | יהושע לימוני

והנה גרסת כיסוי עם סיבה לא רק שמוצדקת אלא נצרכת ומוכרחת – יהושע לימוני שר נעמי שמר.

השיר, שבישר את צירי הלידה של גאולת עם ישראל לפני ארבעים שנה, הושר בזמנו בחדווה קלילה על ידי שמר ושלישיית 'הגשש החיוור' וזכה לביצוע המחונן והרגיש של לימוני, הוציא הפעם והגיש דווקא את הלימון מהלימונדה, נתן לנו להרגיש את החמיצות והמרירות של החבלים הכואבים והסתיר את המתיקות והפשטות, אין יותר מקום לשאננות ולתמימות. החבלים כאן, המשיח בפתח. הנה זה בא היום.

כבר שנים שלימוני עומד פסע בפני הפריצה הגדולה שלו. כישרון כזה חייב הכרה. נראה שבקאבר החדש, שצובר פופולריות רבה בתחנות הרדיו וברשת, חידוש שיש בו מן החידוש, יש שכר לפעולתו וזרקורי האור מתחילים להיפנות ולהיכוון גם אליו.

פיוט | הא לחמא עניא | שרון שמה

ומשהו לפסח, כי בכל זאת:

'הא לחמא עניא' בביצוע האיטי של מסורת בבל – יהודי עיראק. העיבוד משוך, ארוך ומונוכרומטי, אבל מאחורי הביצוע סיפור מרגש שהופך את ההאזנה למרגשת.

לפני חמש עשרה שנים, בזמן חג הפסח, פנה אביו של המבצע, שרון שמה, והתעניין אצל בנו באולפן ובהקלטות. אביו של שרון הציע לו להקליט את המנגינה מליל הסדר במסורת הבבלית והוסיף: "ככה תזכרו את המנגינות שלנו כשאני לא אהיה פה כבר". שרון הסכים אבל דחה את הביצוע. שנה לאחר מכן האבא השיב את נשמתו לבורא באופן פתאומי. השנה, בלי קולו המקורי של אביו ועשור וחצי לאחר מכן, שרון החליט שהגיע הזמן לקיים את ה'צוואה' ולקראת פסח הקליט את הביצוע, כשהוא דולה את הלחן מזיכרונו, לעילוי נשמת אביו.